אבחון מדויק הוא חשוב מאוד
זה לא העיקר לתת חותמת ולסגור עניין.
אם הטיפול לא מתאים, אז לא רק שהזקנו לילד, אלא לעתים לכל הסביבה שלו.
mcdd שונה בכמה דברים מאשר אוטיזם.
למשל, לילד יש מחשבות שווא.
תראה, הבן שלי למשל (וגם שלך) אובחן בגיל מבוגר יחסית. אבל אף פעם לא היו לבן שלי הרהורי שווא.
אם ילד בא ואומר שהוא יכול לעוף כי הוא סופרמן (וזו סתם דוגמה) - אז האם כיתת תקשורת תעזור לו, או שהוא יעוף משם על טיל, כי המורה תפחד בכל פעם שהוא יעלה על הגג ויצעק שהוא סופרמן?
אבחון קריטריונים לMDD כולל:
1. התנהגות חברתית/ סנסטיבית קלוקלת, דומה להתנהגות אוטיסטית, כמו למשל:
· חוסר עניין חברתי.
· המנעות מחברת אחרים.
· יחסים פגומים עם חברים.
· קשר רגשי אמביוולנטי.
· מוגבלות באמפתיה או בהבנה שאחרים חושבים או מרגישים.
2. תסמינים רגשיים, הכוללים:
· ויסות לא תקין של רגשות.
· חרדה עזה לא הולמת.
· פאניקה נשנית.
· אי יציבות רגשית, ללא סיבה ברורה.
3. תסמיני הפרעה בחשיבה, כמו למשל:
· התפרצות אי רציונלית פתאומית במחשבות נורמליות.
· מחשבות מאגיות.
· בלבול בין מציאות לדמיון.
· הזיות כגון מחשבות פרנואידיות או פנטזיה על כוח על.
ילדים המראים סימפטומים משלושת הקטגוריות עשויים להיות מאובחנים כMDD.
כיום, MDD הינה קטגוריה מחקרית, בלי משמעות של טיפול או חינוך. כיוון שידוע לנו כמו מעט על הפרעה זו, מוקדם להציע התערבות ספציפית. ילדים עם MDD צריכים להיות מטופלים בתוכנית חינוכית אינדוידואלית אשר תתוכנן בשיתוף פעולה עם הורים, מורים, וצוות רב תחומי.
הורים יכולים להוועץ בפסיכיאטר על מנת להחליט איזה טיפול תרופתי יעזור בהפרעות החשיבה.
אז יש נקודת השקה לאוטיזם בקשיים החברתיים, אבל זה בכל זאת לא מאוד דומה, ויש גם דברים שונים כמו הבלבול בין מציאות ודמיון.
אבל כנראה שלא מספיק לדעת אותם מאבחנים שחושבים שזה לא ממש שייך לבעיות אוטיזם, ולכן אינם רושמים את זה.
אני לא יודעת כמה ילדים עם אבחון כזה לומדים בכיתת תקשורת, אבל בהחלט יכול להיות שלחלק מהם זה פשוט ממש לא מתאים. ולכן האבחון הזה קצת עושה להם עוול כי הם מקבלים טיפול לא מתאים.