הצהרות בזמן עימות

[pinan]

* האם להמליץ להעמיד לדין

 

[דלית - delete]

ולמרות זאת, מסיבה לא ברורה

גרסת השוטר כמעט תמיד עדיפה על גרסת החשוד. גם אם החשוד אדם נורמטיבי, והשוטר הוא, ובכן... שוטר.

 

[pinan]

מה לא ברור?

השוטר מייצג את שלטון החוק ואמור להיות אובייקטיבי. בפועל, וודאי שהוא לא אובייקטיבי, ורמת המעורבות הרגשית שלו משתנה. כך בדיוק גם עם שופטים. כיוון שכולנו בני אדם, טפשי לטעון שיש אובייקטיביות אמיתית. כל אדם מושפע מהדעות האישיות שלו, כולל שופטים בבית המשפט העליון (למעשה, במיוחד הם עם האקטיוויזם השיפוטי הארור של אהרון ברק). השוטר בואי נגיד, יחסית, סיכוייו להיות אובייקטיבי לגבי האירוע גדולים יותר משום ש: 1. הוא לא היה מעורב באירוע בעצמו ברוב המקרים. 2. הוא למד את סדר הדין הפלילי ויודע להבחין בטיבן של עבירות וכיצד מגדיר אותן החוק יותר טוב מרוב האזרחים. 3. תפקידו הוא שמירת החוק. 4. אין לו מניע ברור לשינוי גרסתו מהאמת, בניגוד למעורבים. 5. שקר עבור השוטר פירושו גם סיכון מקום עבודתו, ורוב השוטרים לא מרוויחים הרבה גם ככה. יש להם מח"ש מעל הראש, ואם לא איבדו את העבודה אפשר לקבל עיכוב של כמה שנים בדרגה, ועבור מישהו שרוצה להקים משפחה ולהאכיל ילדים זה עניין מאוד משמעותי לפעמים. רוב הציבור מושפע מהעיתונות ביחסו למשטרה, והעיתונות מדברת על משטרת ישראל כארגון קונספירטיבי של חורשי רשע שרק מעלימים ראיות, שותלים ראיות, פוגעים במשפט ובצדק ומנסים לחסל עבריינים ולהפחיד אותם. בנאדם רציני לא יקרא את העיתון היומי ויבלע את כל מה שמאכילים אותו בכפית כחצי רכילות, אך רוב האנשים יקחו מאוד ברצינות את מה שכותבים על המשטרה, כי קל להם לקבל את השוטר בתור "האיש הרע". אם את\ה לא מבינים מדוע גרסתו של שוטר אמורה להיות יותר מהימנה מגרסתו של אזרח רגיל, כנראה שאת\ה מסוג הטיפוסים שקוראים את הטורים של בוקי נאה ונלהבים לשמוע איך המשטרה שורפת דלתות בבתים של עצורים כדי להפחיד אותם בזמן שהם תחת חקירה.

 

[דלית - delete]

לא, דעתי את השוטרים מושפעת אך ורק ממגע

בלתי אמצעי איתם. בינתיים, לשמחתי, לא היה מגע רב במיוחד, בין השאר כיוון שכאזרח נורמטיבי אני משתדל לשמור חוק. בינתיים, לצערי, 100% מהמגע שכן היה העיד על השוטרים שהם רחוקים מלהיות אובייקטיביים, או שרואים את תפקידם כשמירת חוק במובן הרחב של המילה. לשוטרים יש אינטרס מובהק שלא להיות אובייקטיבים - כל עוד קידומם תלוי בין השאר במעצרים, או קנסות, או כל דבר מדיד אחר שאינו בגדר "רווחת הציבור" - הם יעשו מה שצריך כדי לקדם עצמם, לא כדי לקדם את רווחת הציבור. מסיבה לא ברורה שופטים מתעלמים לרוב מעובדה זו בבואם להניח לגבי אובייקטיביות השוטר. יש לזכור גם ששוטרים עדים הרבה יותר לפשיעה (אלימה ואחרת) וטבעי שסף הרגישות שלהם שונה משל אזרח רגיל שאינו בא במגע עם עבריינים על בסיס קבוע. עבריינים משקרים. רובם במיומנות. לשוטר קל יותר להניח שכל העומד מולו הוא שקרן, מאשר לעשות ההבחנה בין אזרח שאינו רגיל לשקר לסמכויות לבין עבריין המורגל בכך.

 

[pinan]

טעות בידך

דווקא במשטרת ישראל לא קיים קידום על סמך המדדים שהצגת. למעשה, אין שום קשר בין הקידום שניתן לשוטרים לבין מדדים אלה. שוטרים מקודמים בעיקר לפי פז"מ. מי שמתאים לקצונה יוצא לקורס בסופו של דבר, ומשם גם מקודם לפי פז"מ. יש שני אלמנטים מרכזיים המקצרים את הפז"מ לדרגה הבאה עבור השוטר (לא כולל בונוסים עבור תארים אקדמאיים וכדו'): 1. פרוטציות וקשרים בתוך המשטרה. 2. מיומנות ורצינות בעשיית תפקידם. המדד הראשון קיים בכל מפעל ציבורי, ובמשטרה, כמו בצבא, המצב רע. עם זאת, הוא משפיע יותר בד"כ רק מדרגות מסוימות, שכבר לא נמצאות בקשר ישיר עם האזרח הרגיל. המדד השני לא נקבע לפי X דו"חות, מעצרים או הצלחה בחקירות. עבודת השוטר נמדדת באיכותה בעיקר ע"פ התרשמות מפקדיו. בדרגים הגבוהים יותר במשטרה, לא יזיק גם שהשם שלך יופיע כמה שיותר בעיתון. לדוגמא, לעולם לא תראה שנכתב שמישהו בצוות חקירה עשה התקדמות והביא לפיצוח, אלא שיש חקירה בפיקוד סגן ניצב X (שהוא מפקד של המפקד של צוות החקירה), ובראיון עם המפקד של אותו סגן ניצב תקרא איך "הם" (המפקד של הסגן ניצב ושוטריו) פתרו את החקירה, בעוד שהוא לא היה יום אחד ברמת המעורבות האישית בה. עם כך, המדדים לקידומו של השוטר לא משפיעים בד"כ על יחסו בציבור באופן שיגרום לו לעצור יותר או לכתוב יותר דו"חות. להפך, יש לו אינטרס שאזרחים יכתבו מכתב תודה שיוכל להראות בראיון עם קצינים לקראת הדרגה הבאה. הדבר היחיד שמדיד בקידומם של השוטרים הוא פז"מ. צר לי לאכזב, אך מרבית העבריינים הם לא גאוני הדור. חלקם מתוחכמים, אין ספק, אבל שוטרים בעלי ותק סביר מבחינים מייד ברוב השקרים שלהם (הבעיה היא לא להבחין בשקר אלא להוכיח אותו). השוטרים אכן משופשפים יותר, ועל כן מתנהגים ביתר מקצועיות ולא מושפעים רגשית כמו רוב האנשים. על הצד הרע של העניין, זה משנה לרבים מהם לאחר שנים רבות את האישיות ליותר צינית ופחות רגישה, במיוחד אצל שוטרים שנחשפים על בסיס קבוע לפשע. לשוטר קל מאוד להבחין אם עומד מולו עבריין. לעבריינים יש בד"כ דפוסי התנהגות מאוד ברורים, במיוחד כאשר הם מובאים לחקירה. מדובר באישיות, דפוס לבוש, , אופןו דיבור, צורת הליכה ומבט אצל חלקם, ועוד הרבה פרמטרים. אלה לא דברים שהאזרחים הרגילים מבחינים בהם. לא, השוטר לא יוצא מתוך הנחה "שכולם שקרנים".

 

[דלית - delete]

במה הטעות? ברושם בלתי אמצעי?

קידום על פי פז"מ אומר שכל עוד השוטר הצליח לא להיות מפוטר, הוא יקודם. לפי איזה קריטריון זה טוב לציבור? "עבודת השוטר נמדדת באיכותה בעיקר ע"פ התרשמות מפקדיו" לגבי התרשמות מפקדיו- אם המפקד מצפה משוטריו שיקנסו X אזרחים ביום מיוסם - ברור שהאיכות היא כמות הקנסות. עדיין לא ראיתי היכן בתיאור מדיניות הקידום שהבאת מופיע קידום על פי תרומה לציבור. אני לא טוען חלילה שזה משהו מדיד - אני רק טוען שזה קריטריון טוב יותר לבדוק איכות עבודתו של משרת ציבור - הן במשטרה והן במשרדי הממשלה ומוסדות ציבור אחרים. ולגבי היות העבריינים גאוני דור - אפילו את זה הצלחתי לא לטעון. טענתי שהם מיומנים בשקרים לסמכות. טענתי גם ששוטרים רבים מאבדים רגישות. אני יודע שבכל מפגש שלי אישית עם המשטרה - בין כקרבן בבואי לדווח על פשע, או בנסיבות אחרות (בשום אופן לא כמבצע עבירה) היחס אלי אישית היה כאל שקרן עד שלא יוכח ההפך. ייתכן שהשוטרים המדוברים לא באמת הרגישו כך. אין לי דרך לשפוט אותם חוץ מאשר על פי יחסם אלי. אני מסכים איתך בדבר אחד - המשכורות הניתנות לשוטרים הן בזיון. כמו המשכורות למורים. כמו כל מקצוע, אם מעוניים להביא אנשים טובים, מעבר לאלו שעוסקים במקצועם מתוך תחושת שליחות, יש לתת להם מוטיבציה להגיע, ומוטיבציה להשאר.

 

[pinan]

אחדד

אני לא מבין למה "התרשמות מפקדיו" חייב להיות בעיניך דבר מדיד. האם חייל קרבי מודדים באיכותו כחייל ע"פ כמות המחבלים בהם פגע? למקרה שלא הבנת - הקריטריון של "הערכת מפקד" אינו מדיד או מוגדר. המפקד עצמו לא מודד איכות אנוש ע"פ הספק של דו"חות. עצם הקביעה של התמקדות באכיפת דו"חות על חשבון דברים אחרים, למשל, היא הוראה שמגיעה מדרגות מאוד בכירות במשטרה (ואפילו ברמת שר הפנים), וזוהי לא החלטה של אנשים הנמצאים בשטח או מפקדיהם. למרות שתיאורטית המפקד יכול להעריך פקוד ע"פ כל מני קריטריונים פנימיים של המשטרה, כמובן שכבכל ארגון גדול, העניין הרגשי-אנושי משחק פה יותר תפקיד. אני לא בא לטעון שקידום השוטרים כפי שהוא היום הוא נכון או מועיל. אני מציג את הטענה הבאה: לשוטר יש אינטרס להיות בסדר בתפקידו כדי למנוע מצב של תלונות והסתבכויות עם מח"ש. הדברים האלה מעכבים לשוטר את הדרגה בצורה משמעותית. יש לו אינטרס לקבל הערכה ציבורית בכל צורה שהיא, ולא לקבל תלונות מצד הציבור. הערכת הציבור לשוטר משקפת הרבה מאיכותו, ומשום שאין מדד כמותי (מלבד הפז"מ) להערכתו לקידום, זה רק יכול לעזור. אני לא מתיימר לטעון שהמצב הנוכחי טוב לציבור או אופטימלי, אלא שצריך להיות לשוטר יותר אינטרס להתנהג בצורה שתועיל לציבור מאשר בכזו שתפגע בו. אני בהחלט מסכים בנוגע לשכר ולאיכות האנשים המשרתים, אבל זה כבר עניין לאנשים לא נחמדים כמו רוני בראון ואהוד אולמרט, שלא אוהבים את עבודת המשטרה. אני לא מבין על מה אתה מבסס את הקביעה שעבריינים הם בהכרח שקרנים טובים יותר. כמה פושעים אתה מכיר? כמה חקירות משטרתיות כבר ראית? כל הטענה הזו תיאורטית לחלוטין. האם כדי לעבור עבירה קיים צורך הכרחי דווקא לשקר? האם כל עבירה מעורב בה בקשר ישיר שקר פנים מול פנים בסביבת אנשים אחרים? האם העובדה כי עבריין מצליח לשקר לאדם הממוצע הופכת אותו שקרן יותר טוב מאדם מאדם רגיל? האם עצם הניסיון בשקר פעמים רבות מוליד יכולת גבוהה יותר לשקר, או שאדם נולד עם יכולת יותר טובה לרמות אחרים? האם מדובר בשילוב של השניים? האם עצם העובדה שעבריינים הם שקרנים יותר מאשר האדם הממוצע (אם בכלל) היא זו שהופכת את השוטר לפחות רגיש לאזרח הרגיל? האם מיעוט השוטרים שפגשת הם מדגם מייצג של כלל אוכלוסיית השוטרים? האם לא סביר להניח ששוטרים מסוג מסוים (למשל שוטרי סיור) יהיו שונים במנטליות באופן כללי משוטרים מסוג אחר (חוקרים או בלשים למשל) מעצם הגדרת האישיות שנחוצה לתפקודם השוטף? אם אקח מדגם מייצג של 500 אנשים כדי לתאר מה האוכלוסיה הישראלית חושבת, כמו שעושים כל יום בעיתון, תהיה צודק אם תטען שזה מגוחך. תוכל למצוא בקלות 500 חילונים\דתיים\חרדים\ערבים\דרוזים שלכל אחד דעה שונה על המצב במדינה, אז 500 לייצג את כל מי שגר פה? בולשיט של מכוני סקירה שעובדים על הציבור בשליחות הפופוליזם העיתונאי. אי אפשר להפוך גורם אנושי מורכב לסטטיסטיקה גורפת. עם זאת, אמור נא לי עם כמה שוטרים יצא לך לחוות חוויות אישיות בחייך? כאזרח שומר חוק, האם אהיה צודק ואומר שמדובר ככל הנראה בעשרה אנשים או פחות? בטח שלא יותר מדי. והנה אתה, בצורה גורפת, לוקח את אותו מיעוט קטן בתור מדגם מייצג של כלל האוכלוסיה המשרתת במשטרת ישראל. מאותו מדגם זעיר, אתה בונה תיאוריות שלמות על איך השקרים התכופים של עבריינים גורמים לשוטרי המדינה, או לפחות לרובם (אתה הכללת), להתייחס לכל אדם שבא מולם כ-"קודם כל שקרן". נוסף על החטא הסטטיסטי הנורא, אתה מגדיל וחוטא בסובייקטיביות בלי לשים לב. אם שני אזרחים באים מול שוטר וטוענים כל אחד שהשני שקרן, שהשני הוא זה שניסה לעקוף, שהשני ביצע את העבירה... מה אמור השוטר לחשוב? אם הוא לא מכיר את השניים, הוא יסתכל לתוך העובדות. הנחת היסוד מוכרחה להיות ששניהם שקרנים, עד שיתברר מי מהם (או מי יותר). בתור מישהו שמכיר את עצמו, אתה תראה את זה כעלבון שהשוטר רואה בך שקרן, אך אם תסתכל לרגע מנקודת מבטו, תבין שפעמים רבות אין לו ברירה. על מנת למצות כיווני חקירה של כל אירוע, השוטר חייב לבדוק את כל האפשרויות. חלק מהן כרוחות בהנחה שאתה משקר. יש אנשים שאם יתקשחו איתם ויטיחו בהם שהם שקרנים באופן רציני, עשויים להודות בשקר שלהם. זו בסה"כ טקטיקה של חקירה, אך בעיניך זה יכול להתפרש כעלבון נוראי. קל לכעוס על השוטר ולהשמיץ אותו כי הוא תמיד יהיה האיש הרע, נציג החוק. האזרח לא יכול להסתכל פעמים רבות בצורה אובייקטיבית על עבודת הפרט של השוטר, משום שאינו חשוף לכל השיקולים המקצועיים הכרוחים בעבודה זו. באותה מידה אין האזרחים יכולים להבין את כל השיקולים המקצועיים המנחים שופט. העיתונים חוגגים על אי ההבנות האלה. בעיתון יכתבו על העונש "המגוחך" שקיבל עבריין בבית המשפט, אבל כמובן שלא תהיה התייחסות מעמיקה לשיקולים המשפטיים שהנחו את השופט, שייתכן והיו מאוד ענייניים ונכונים, ובקריאתם היו מסכימים עמם רוב האנשים. העיתונות הולכת על הרגש ומלבה את האש, מוציאה הכל מהקשרו. אי אפשר לחשוב על הכל בצורה כה מופשטת. אל תחשוב כמו עיתונאי.

 

[דלית - delete]

צודק. הוויכוח ביננו אינו על העובדות

קודם כל - לא חטאתי בסובייקטיביות ללא שימת לב. הדגשתי, בכל תגובה שכתבתי, שמדובר במשהו סובייקטיבי. כיוון שאיני מסתמך על עיתונות, ואיני מכיר מחקר אובייקטיבי בנושא, הסובייקטיבי הוא כלי העבודה היחיד שלי לצורך העניין. אני מודע למגבלות, והבהרתי אותן, חשבתי שהיטב, בפתח דברי. הלאה - אתה טוען שאני טועה בטענת "כולם שקרנים" ובפסקה הבאה מצדיק את הטענה. לא הבנתי. הלאה - לגבי שקר - כמו כל אינטראקציה חברתית - לכשרון מולד/טבעי יש תפקיד, אך ניתן בעזרת אימון/נסיון להגעה למיומנות לא רעה. הטענה שלי היא שרב העבריינים אינם מודים על האמת בעימות הראשון מול סמכויות החוק. כלומר במגע עם שוטרים עבריינים משקרים. סביר שגם אזרח נורמטיבי ישקר אם יראה בכך אינטרס עצמי. הטענה כאן היא רק כמותית - עבריינים כנראה במגע גדול יותר עם שוטרים, לכן יש להם הזדמנויות רבות יותר לשקר. הם יילחצו פחות בזמן אמירת השקר לדמות סמכותית מאדם נורמטיבי שלא רגיל בכך. נכון, זו רק תיאוריה. לא חיפשתי מחקרים המגבים טענה זו, ואם אתה מכיר מחקרים המחזקים או מחלישים את הטענה, מן הסתם דעתך קרובה יותר לתיאור המציאות מדעתי. אתה צודק שאיני מכיר את מערכת השיקולים שמקדמת שוטרים בתפקידם. אני מכיר, אני חושב, את הלך הרוח של אדם סביר. להתלונן על שוטר למח"ש - זו פרוצדורה. זה לא משהו שאתה עושה ברגע של שעמום במשרד. על מנת "לזכות" בחקירה מצד מח"ש שוטר צריך לעשות משהו רע מאוד, או להיות חסר מזל מאוד להיות בחיכוך עם אדם שיש לו מספיק מוטיביציה להתחיל תהליך כזה (לעיתים על חשבון זמן פנוי/עבודה). ההבדל בין שוטר לאזרח רגיל בהחלטה אם להתלונן/לפתוח תיק חקירה היא בהגדרת התפקיד. שוטר עושה זאת במסגרת עבודתו. אזרח רגיל עושה זאת על חשבון זמנו הפרטי, מעבר לכלל עיסוקיו האחרים. מן הסתם לשוטרים יש נסיון רב יותר בהתנהלות מול צוות חקירה מאזרח רגיל. (במאמר מוסגר, בהמשך לפסקה הקודמת- אין לי מושג מה מידת הנסיון של עבריינים בהתנהלות מול חקירה משטרתית. הייתי מניח שגבוהה משל אזרח רגיל, אך אין לי סימוכין לכך, ובכל מקרה זה אינו קשור לטענה הנכחית) "עצם הקביעה של התמקדות באכיפת דו"חות על חשבון דברים אחרים, למשל, היא הוראה שמגיעה מדרגות מאוד בכירות במשטרה (ואפילו ברמת שר הפנים)" לזה התכוונתי. לא משנה אם ההוראה החלה מהמפקד בשטח, או משר הפנים. מרגע שההוראה קיימת, שוטר "טוב" יהיה שוטר שממלא אחר ההוראה. שוטר שייכנס לעימותים עם המערכת, לא משנה מאיזו סיבה, כנראה יעוכב בקידומו. כמו בכל מערכת אחרת. ההבדל הוא שבמערכות פרטיות (ולצורך העניין אתייחס גם לחברות הנסחרות בבורסה כמערכות פרטיות) לכל היותר העיכוב בקידום יפגע ברווחיות החברה בלבד. בחברה שמשרתת את הציבור באופן מונופוליסטי (כמו משטרת ישראל, חברת החשמל וכו') הפגיעה היא בכלל הציבור, לא רק ברווחיות החברה. לגבי חשיבה כמו עיתונאי - אני הייתי רואה בכך מחמאה, אלא שאיני מתוחכם מספיק לחשוב כמו עיתונאי. לידיעתי עיתונאים רבים לא חושבים כמו עיתונאי, אלא יותר כמו רכילאי. תפקיד העיתונות בדמוקרטיה הוא חשוב. חשוב מאוד. בלי במת פרסום לחוליי החברה, לא תיתכן דמוקרטיה אמיתית. האם הבמה היחידה היא דפוס על גבי נייר? אישית לדעתי הבלוגוספרה היום תופסת ותמשיך לתפוס מהמעמד המסורתי של העיתונות. זה תלוי בכולנו אם נאמץ את הייתרונות של מהפכת התקשורת לצורך החזרת הדמוקרטיה אל העם, או שניתן לפארסה הקיימת להמשך. אבל זה באמת לא קשור לדיון, ומהווה יותר פילוספיה בגרוש מטיעון רציני. בעצם, כמו רוב טענותי בדיון הזה. כאמור בפתח דברי - אני מניח שאת העובדות אתה מכיר טוב ממני. כל טענה שאני מעלה, אנסה ליישב קודם כל עם העובדות כפי שידועות לך. אם תמשיך להוכיח אותי על טעויותי רק אצא מושכר ועל כך תודתי נתונה לך.

 

[ש מים]

מסכים בערך. בשביל מה לדבר? אין זמן!