הפרק התשיעי

[michali353]

אני נפעמת מהסדרה הזאת

יואו שלא תגמר לעולם אני לא קראתי את הספרים ולכן אני נהנית יותר, ספר זה מדיה אחרת לגמרי ובספר יש אפשרות לדמיין ללא גבולות. לכן ג'ון סנואו מבחינתי עושה עבודה מצויינת, כך כל השחקנים. בסצינת עריפת הראש של נד סטארק בכיתי ללא הפסקה, אתם כל המן אומרים לא לגלות את הפרק העשירי, ואחרי שראיתי אותו אני יכולה לומר שאתם כל הזמן רומזים/מגלים כל מיני קטנות כאלה. ביצים ביצים ביצים חאליסי כבר.

 

[nathaliesh]

אז כיף לך

אין ספק שאם לא הייתי קוראת את הספרים קודם הראיה שלי הייתה שונה

 

[ניר4819]

אני רוצה להעיר הערה בהקשר הזה

דברת על כך שהסצינה של ההוצאה להורג של נד לא השפיעה עלייך פה, בניגוד לספר. וחשבתי על זה אחר כך - כשקראת את הספר, ההוצאה להורג הזו הייתה חדשה. לא צפויה. לא ידעת שזה עומד לקרות. בטח שזה השפיע עלייך וחשבת על זה ימים אחר כך, כהגדרתך. אבל עכשיו, כשאת רואה את זה בסדרה, את יודעת שזה עומד להגיע. את יודעת מתי זה עומד להגיע, ואת יודעת איך זה עומד לקרות. אז הגיוני שזה לא ישפיע עלייך כמו בפעם הראשונה שנתקלת בסצינה הזו, לא כך? אם את מסתכלת בצורה הוגנת, האם ההוצאה להורג לא הייתה משפיעה עלייך יותר בסדרה אם לא היית יודעת שזה עומד לקרות ואיך והכל? אם זה היה חדש לגמרי, כמו בפעם הראשונה שנתקלת בסצינה הזו בספר?

 

[ellendili]

לא יודעת אם נטלי חושבת כמוני

אבל התחושות שלי בקשר לסצנת ההוצאה להורג היו דומות לשלה. זה הרגיש לי לא מספיק. לא מספיק עצוב, לא מספיק נורא בעיני אריה, לא מספיק מרגש. ובקשר למה שאמרת- אז בקריאה ראשונה באמת הסתובבתי כבוייה במשך שבוע אחרי הסצנה הזאת. בקריאה שנייה זה היה פחות נורא אבל עדיין היה לי גוש בגרון ואבן על הלב למרות שידעתי מה עומד לקרות. ואפילו בקריאה שלישית לא נעלמה המועקה הזאת. בסדרה, לעומת זאת, חיכיתי למשהו מהתחושות האלה אבל זה לא קרה. היה קצת עצוב. היה שיר יפה בסוף אבל לא יותר מזה. אז אני לא חושבת שזה קשור לאלמנט ההפתעה. ועוד משהו, אם כבר הזכרנו את שר הטבעות... אז גם בסרט הסצנה של המוות של גנדלף גרמה לי להחסיר פעימה. למרות שידעתי שזה קורה ושהוא חוזר אחרכך וכו'. משחקי הכס פשוט לא מצליחה להעביר מספיק טוב את התחושות שהעביר הספר. אני לא אומרת שהסדרה רעה. אני אפילו נהנת ממנה רוב הזמן. אבל שוב, משהו שם חסר. הייתי שמחה להתאהב בה ללא תנאים כמו שהתאהבתי בספר אבל איכשהו זה לא אותן עוצמות.

 

[nathaliesh]

../images/Emo45.gif הסברת טוב ממני

 

[nathaliesh]

אני אומר לך למה אני לא "קונה" את ההסבר הזה

כשקראתי את הסצינה הזאת בספר, בקריאה השנייה, השלישית והרביעית- כבר ידעתי שהיא עומדת להגיע ועדיין היא צמררה לי את כל הגוף. את החתונה האדומה אני מתקשה גם היום, ארבע חמש קריאות של הספרים אחרי, לקרוא. היא עדיין סצינה איומה וקשה לקריאה. בקריאות חוזרות אני עדיין בוכה כש"חייה של אריה תמים" (מצטערת אם אני לא מצטטת נכון בעברית) בעוד ראשה דחוף לבגדיו המסריחים של יורן וכל הקהל זועק מסביב את דבריו. הסצינה הזאת בסדרה, השאירה אותי קרה. אז בסדר, לא היה לי את אלמנט ההפתעה, אבל עדיין אמור להיות לי את החיבור הרגשי כאן, לא? במיוחד ששון בין הוא בין השחקנים שאני יותר אוהבת בסדרה (ובכלל) וחושבת שהוא תפס מעולה את הדמות והתפקיד.

 

[אביר הקרנפים]

משהו ששמתי לב אליו.

אני שוב חוזר ומזכיר שלא צפיתי בסדרה. אבל אני קורא את ההודעות ונדמה לי שהזכירו פה את השם באלור. האם בסידרה החליפו את יורן באיזה באלור?

 

[is00]

לא.

פשוט בסדרה(גם בספר אני חושב) אריה תפסה מקום על הפסל של באילור(המבורך?) וכשנד ראה אותה (בסדרת הטלוויזיה) הוא כיוון את יורן לשם, כדי שיאתר אותה.

 

[nathaliesh]

לא, ממש לא

יורן מוצא את אריה למרגלות פסל באילור

 

[amberos]

ההתרשמות שלי

פרק מצוין! כל הפרק חיכיתי להוצאה להורג ושמו אותה בסוף. אני דווקא מאוד הבנתי שהם מוסיפים קטעים טובים שלא היו בסדרה למשל שנד אמר לאח השחור באלור כדי שיציל את אריה. זה מסביר לנו איך הוא מצא אותה, מה שלא היה כתוב בספר. אני דווקא הרגשתי שהסצנה היתה מאוד חזקה. במיוחד השקט בסוף. לא יכלו לעשות את זה יותר טוב. הקטע של טירון-שאי-ברון היה גם מעולה לפי דעתי. היה מעניין והוא הוסיף הרבה. ה"קרב" של טירון היה מוזר ומטומטם. הוא מתעלף ואח"כ מוצאים אותו על עגלה? מוזר. הטקס של מירי מאז דור נשמע טוב. אהבתי את הקולות שיצאו מהאוהל. הנה מישהו שלקח את המוות של נד קשה:

http://www.youtube.com/watch?v=mOoA1OtcNjM

 

[אאיגון ה 33 ושליש]

לייק

אהבתי את המטורף הזה - הוא שבור לגמרי... הוא עוד אומר שאם דרוגו ימות גם הוא פורש... יפה לראות פרספקטיבה של אנשים שלא מכירים את הספרים.

 

[דיוגנס מסינופה]

משהו שלא הסתדר לי ../images/Emo58.gif

לגבי שאי. בעיקר סצינת משחק השתיה באוהל טיריון. הם בחרו בשחקנית מוכשרת, שמו בפיה דברים שלא היה להם זכר בספר, נתנו לה באמת הרבה שורות לומר, הפכו אותה ליפהפיה המסתורית. יש לי הרגשה כצופה ששאי הולכת להיות דמות חשובה. אבל מאחר וקראתי את הספרים, ואני יודע בדיוק מה תפקידה של שאי, עד כמה הוא שולי בסופו של דבר וגם איך התפקיד שלה מסתיים, כך שהיא לנצח תישאר דמות שולית עם חשיבות מועטה. אז למה הם נתנו לה בסדרה כ"כ הרבה שורות, ולמה הם בחרו בכזו שחקנית (לעומת סאנסה החד הבעתית למשל)? ואגב שאי, בסדרה במקום שרשרת הימין יש סיכה לדש הבגד. מעניין איך שאי תיחנק עם סיכה?

 

[amberos]

אפשר עם רובה קשת

 

[דלילה1234]

רגשות מעורבים

עדיין לא גיבשתי דעה חד משמעית לגבי סצינת מותו של נד. כשראיתי את הסצינה התחושה הכללית הייתה טובה; מאוד אהבתי אותה, ולראות את כל מה שקראתי מתעורר לחיים לנגד עיניי - ג'ופרי מחייך לסנסה ואז מודיע במעבר חד את רוע הגזרה, סרסיי מנסה לעצור אותו (על אף שזה לא היה בסצינה המקורית בספרים אבל אחרי שהיא סיפרה לטיריון שכך נהגה כך בדיוק דמיינתי אותה עושה את זה בדיעבד), סנסה נכנסת להיסטריה, ונד נראה מופתע ובהלם. אבל אחרי שקראתי את הפוסטים כאן הגעתי למסקנה שכל הקטע עם אריה התפספס, ובדיעבד, שם באמת לא הצלחתי להרגיש כלום. המבטים שלה כשהיא מסתכלת על אביה לא ריגשו אותי בכלל ואחרי זה עם יורן גם אני לא "הרגשתי" את ההרגשה של אריה נצמדת לבגדים המסריחים של יורן כשהוא מושך אותה אליו ותופס אותה בראש כדי שלא תסתכל (כפי שמתואר בהרחבהובפירוט רב בספר, מה שמשאיר את הקורא עם תחושה של כאב וסוג של טראומה (ולראייה - הרבהכותבים כאן שהיו מבואסים שבועות אחרי קריאת הפרק הזה בספר). אז לסיכום - כל מה שהתנהל על הבמה היה מעולה ודרמטי בעיניי, כל מה שקרה מתחת לבמה (הקהל, אריה, יורן) טעון שיפור רציני. ובספר זה בדיוק ההיפך.