הפרק התשיעי
שרשרו לכאן את ההתרשמויות והחוויות שלכם מהפרק הנהדר, לטעמי. אבל אני חייב לציין דבר אחד שלדעתי היה קצת בעייתי בפרק: סצינת ההוצאה להורג של נד. בספר רואים את הסצינה הזו דרך העיניים של אריה, ושלה בלבד. אנחנו לא נמצאים לרגע על הבמה עם נד וסנסה, ואנחנו לא רואים שום דבר דרך העיניים של מישהו פרט לאריה. הסצינה הייתה צריכה להיות מצולמת, לכן, בלונג שוט או במדיום שוט, ורק דרך העיניים של סנסה. קלוזאפים - רק על אריה. לא על נד. חלק מהעוצמה של הסצינה בספר הוא הריחוק שלנו מההתרחשויות. פה הכניסו אותנו לתוך ההתרחשות. אריה היא רק אחת הדמויות בהן המצלמה מתמקדת, כשהיא לוקחת אותנו גם לתוך הבמה ונותנת קלוזאפים על נד ומראה את האירועים גם דרך העיניים שלו. זה לא מצא חן בעיני, אני חייב להגיד. חוץ מזה, היה פרק חזק ביותר, לדעתי. הקטעים של טיריון היו טובים במיוחד, כרגיל, ואהבתי במיוחד את הסצינה שבה הוא מתוודה בפני ברואה ושייאה על נישואיו הראשונים. ממש הרגשתי את העצב והכאב שלו בדברו, והסדרה מדגישה יפה שהוא ממש לא התגבר על הטראומה הזו. אהבתי גם את הקטעים של קייטלין בטירתו של וולדר פריי. רק בעיה אחת - הוא נראה צעיר מדי. אני טועה, או שהוא אמור להיות בן 90? בסדרה הוא בטח לא נראה בגיל הזה. צעיר בהרבה. גם הסצינות עם הדותראקים היו נהדרות, בפרט הקרב הקטן שהיה שם. זה כל כך הסדרה הזו האופן שבו ג'ורה ניצח! הייתי מראה את ביצי הדרקון בפרק הזה - אחרי הכל, צריך להזכיר לצופים אותם ואת חשיבותם לקראת הפרק הבא. בתוך כל הסערות האלו דווקא הסצינות בחומה, הרגועות והשלוות יותר, פחות הצליחו לרתק אותי. אבל אני מתחיל לחשוב יותר ויותר שהליהוק של ג'ון לא מוצלח, בניגוד למה שחשבתי בפרקים הראשונים. השחקן שמגלם אותו פשוט לא תופס את המהות של הג'ון, לטעמי. אז בסופו של דבר, יופי של פרק. מותח, מסעיר, מרגש (עם כל הבעייתיות בסצינת ההוצאה להורג, זלגה לי דמעה קטנה כשזה התרחש), משעשע (ה"קרב" של טיריון היה חזק במיוחד חחחח), ועכשיו מחכה לסיום העונה ואחר כך לספר הבא.
שרשרו לכאן את ההתרשמויות והחוויות שלכם מהפרק הנהדר, לטעמי. אבל אני חייב לציין דבר אחד שלדעתי היה קצת בעייתי בפרק: סצינת ההוצאה להורג של נד. בספר רואים את הסצינה הזו דרך העיניים של אריה, ושלה בלבד. אנחנו לא נמצאים לרגע על הבמה עם נד וסנסה, ואנחנו לא רואים שום דבר דרך העיניים של מישהו פרט לאריה. הסצינה הייתה צריכה להיות מצולמת, לכן, בלונג שוט או במדיום שוט, ורק דרך העיניים של סנסה. קלוזאפים - רק על אריה. לא על נד. חלק מהעוצמה של הסצינה בספר הוא הריחוק שלנו מההתרחשויות. פה הכניסו אותנו לתוך ההתרחשות. אריה היא רק אחת הדמויות בהן המצלמה מתמקדת, כשהיא לוקחת אותנו גם לתוך הבמה ונותנת קלוזאפים על נד ומראה את האירועים גם דרך העיניים שלו. זה לא מצא חן בעיני, אני חייב להגיד. חוץ מזה, היה פרק חזק ביותר, לדעתי. הקטעים של טיריון היו טובים במיוחד, כרגיל, ואהבתי במיוחד את הסצינה שבה הוא מתוודה בפני ברואה ושייאה על נישואיו הראשונים. ממש הרגשתי את העצב והכאב שלו בדברו, והסדרה מדגישה יפה שהוא ממש לא התגבר על הטראומה הזו. אהבתי גם את הקטעים של קייטלין בטירתו של וולדר פריי. רק בעיה אחת - הוא נראה צעיר מדי. אני טועה, או שהוא אמור להיות בן 90? בסדרה הוא בטח לא נראה בגיל הזה. צעיר בהרבה. גם הסצינות עם הדותראקים היו נהדרות, בפרט הקרב הקטן שהיה שם. זה כל כך הסדרה הזו האופן שבו ג'ורה ניצח! הייתי מראה את ביצי הדרקון בפרק הזה - אחרי הכל, צריך להזכיר לצופים אותם ואת חשיבותם לקראת הפרק הבא. בתוך כל הסערות האלו דווקא הסצינות בחומה, הרגועות והשלוות יותר, פחות הצליחו לרתק אותי. אבל אני מתחיל לחשוב יותר ויותר שהליהוק של ג'ון לא מוצלח, בניגוד למה שחשבתי בפרקים הראשונים. השחקן שמגלם אותו פשוט לא תופס את המהות של הג'ון, לטעמי. אז בסופו של דבר, יופי של פרק. מותח, מסעיר, מרגש (עם כל הבעייתיות בסצינת ההוצאה להורג, זלגה לי דמעה קטנה כשזה התרחש), משעשע (ה"קרב" של טיריון היה חזק במיוחד חחחח), ועכשיו מחכה לסיום העונה ואחר כך לספר הבא.
