אוריאל מעוז
New member
הפרדוקס של זמננו
הפרדוקס של זמננו הוא שיש לנו בנינים יותר גבוהים, אך אופי קצר רוח. כבישים מהירים יותר ורחבים, אך נקודות מבט צרות יותר. אנו מבזבזים יותר אך יש לנו פחות, קונים יותר אך נהנים פחות. יש לנו בתים גדולים יותר, אך משפחות קטנות, יותר מחויבויות ופחות זמן. יש לנו יותר תארים אך פחות שכל ישר, יותר ידע ופחות שיקולי דעת, יותר מומחים אך יותר בעיות, יותר תרופות ופחות בריאות. הכפלנו אך רכושינו, אך צמצמנו את ערכינו. אנחנו מדברים הרבה, אוהבים פחות ושונאים יותר מדי. למדנו לבנות חיים לעצמנו אך איננו חיים אותם במלואם. הגענו לירח, חזרנו ממנו ואיננו סובלניים כלפי הזולת. הקפנו את החלל החיצון אך לא את הפנימי. ניקינו את האוויר אך זיהמנו את הנפש שלנו. אנחנו בעלי הכנסות גבוהות אך ללא מוסר. הגברנו את הכמות וצמצמנו באיכות. אלו זמנים של אנשים יותר גבוהים עם אופי יותר חלש. עם יותר דרוך אך פחות מאושרים. עם יותר אוכל ופחות תזונה. אלה ימים ששתי משכורות נכנסות הביתה. אך יש יותר גירושין. אלו זמנים של בתים יותר יפים עם משפחות מופרדות. זהו זמן שמבלים מול חלון ראוה ופחות מאחורי דלת. וזו העת שבה הטכנולוגיה יכולה לקרב אליך מסר זה ובאותו זמן הנך יכול להחליט לשנות. `` אל תשמור שום דבר לאירוע מיוחד. כל יום שאתה חי הינו אירוע מיוחד ולכן…`` קרא יותר ונקה פחות – שב במרפסת, תהנה מהנוף מבלי להסתכל אך ורק בעשבים השוטים. בלה יותר זמן עם משפחתך וחבריך ופחות זמן בעבודה. החיים הם רצף של חוויות – ליהנות מהן ולא רק על מנת לשרוד. השתמש בכלים חדשים, לבש את בגדיך החדשים בשביל ללכת לסופרמרקט. אל תשמור את הבושם היקר למסיבה מיוחדת, השתמש בו בכל פעם שמתחשק לך. המשפט: יום אחד… אי פעם… סלק אותו משפתך. אם יש דבר ששווה לעשותו, להקשיב אליו, להתבונן בו – הזמן הוא עכשיו. אם היינו יודעים כמה זמן חיים נותר לנו, בטוח היינו רוצים לבלות עם האהובים עלינו. מבלים במסעדות ומבקרים במקומות היפים לנו כל כך. מעט דברים היו מכעיסים אותנו לו ידענו כמה החיים קצרים. היינו מחדשים קשרים עם חברים שמזמן לא פגשנו. היינו כותבים אותם מכתבים שתמיד רצינו. היינו חוזרים ואומרים להורינו, לילדינו, למשפחה ולחברים כמה, ובאמת אנו אוהבים אותם. לכן אל תנסה לעצור, או לשמור שום דבר שיכול להוסיף חיוך ואושר לחייך כל יום, שעה, דקה ושבוע, זה משהו מיוחד… אוריאל מעוז רייקי מאסטר
הפרדוקס של זמננו הוא שיש לנו בנינים יותר גבוהים, אך אופי קצר רוח. כבישים מהירים יותר ורחבים, אך נקודות מבט צרות יותר. אנו מבזבזים יותר אך יש לנו פחות, קונים יותר אך נהנים פחות. יש לנו בתים גדולים יותר, אך משפחות קטנות, יותר מחויבויות ופחות זמן. יש לנו יותר תארים אך פחות שכל ישר, יותר ידע ופחות שיקולי דעת, יותר מומחים אך יותר בעיות, יותר תרופות ופחות בריאות. הכפלנו אך רכושינו, אך צמצמנו את ערכינו. אנחנו מדברים הרבה, אוהבים פחות ושונאים יותר מדי. למדנו לבנות חיים לעצמנו אך איננו חיים אותם במלואם. הגענו לירח, חזרנו ממנו ואיננו סובלניים כלפי הזולת. הקפנו את החלל החיצון אך לא את הפנימי. ניקינו את האוויר אך זיהמנו את הנפש שלנו. אנחנו בעלי הכנסות גבוהות אך ללא מוסר. הגברנו את הכמות וצמצמנו באיכות. אלו זמנים של אנשים יותר גבוהים עם אופי יותר חלש. עם יותר דרוך אך פחות מאושרים. עם יותר אוכל ופחות תזונה. אלה ימים ששתי משכורות נכנסות הביתה. אך יש יותר גירושין. אלו זמנים של בתים יותר יפים עם משפחות מופרדות. זהו זמן שמבלים מול חלון ראוה ופחות מאחורי דלת. וזו העת שבה הטכנולוגיה יכולה לקרב אליך מסר זה ובאותו זמן הנך יכול להחליט לשנות. `` אל תשמור שום דבר לאירוע מיוחד. כל יום שאתה חי הינו אירוע מיוחד ולכן…`` קרא יותר ונקה פחות – שב במרפסת, תהנה מהנוף מבלי להסתכל אך ורק בעשבים השוטים. בלה יותר זמן עם משפחתך וחבריך ופחות זמן בעבודה. החיים הם רצף של חוויות – ליהנות מהן ולא רק על מנת לשרוד. השתמש בכלים חדשים, לבש את בגדיך החדשים בשביל ללכת לסופרמרקט. אל תשמור את הבושם היקר למסיבה מיוחדת, השתמש בו בכל פעם שמתחשק לך. המשפט: יום אחד… אי פעם… סלק אותו משפתך. אם יש דבר ששווה לעשותו, להקשיב אליו, להתבונן בו – הזמן הוא עכשיו. אם היינו יודעים כמה זמן חיים נותר לנו, בטוח היינו רוצים לבלות עם האהובים עלינו. מבלים במסעדות ומבקרים במקומות היפים לנו כל כך. מעט דברים היו מכעיסים אותנו לו ידענו כמה החיים קצרים. היינו מחדשים קשרים עם חברים שמזמן לא פגשנו. היינו כותבים אותם מכתבים שתמיד רצינו. היינו חוזרים ואומרים להורינו, לילדינו, למשפחה ולחברים כמה, ובאמת אנו אוהבים אותם. לכן אל תנסה לעצור, או לשמור שום דבר שיכול להוסיף חיוך ואושר לחייך כל יום, שעה, דקה ושבוע, זה משהו מיוחד… אוריאל מעוז רייקי מאסטר
? אור ואהבה דוד