ה. [המשך]
עד כמה קשה להתווכח עם חזל. צא וראה: אף כי עוד מימי נוח דין הכנענים כדין עבד. למרות זאת "בְכָל אֵלֶּה
נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ
וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִ
כֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח
וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: כִּי אֶת
כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר
קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:" ובכלל "הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל" "עֶרְוַת
אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ
מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן:" ואעפ"כ לדעת חז"ל" גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה - יש לו שאר האם ו
אין לו שאר האב, הא כיצד: נשא אחותו מן האם - יוציא,
מן האב - יקיים" (סנהדרין דף נח) ואבויי לאותה קדשה! כך שאם פיו ענה בו "וְגַם אָמְנָה
אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי
וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:" אז אני מבין מדוע לא נכללה אשתו באותו מסע אלונקות ? ומדוע מלבד שנאלץ לסרסר את אחותו, הפלא ופלא שרק על זרעו פקדה הארץ את עוונם. ורק אותם קאה הארץ! אלא א"כ המצווה אינו מודע שאפילו יהושע לא הצליח להוריש את הכנענים מן הארץ. ו. מדוע סרסור אישתו אינו שייך לעניין ? האמת ? שצריך לשאול את צה"ל גבי סעיף 94. חייל שנאמר לו להגיע למקום פלוני. ולא נמצא באותו מקום, נקרא נפקד. ואילו היה מדובר בשליחות מצוה, בזאת תמה שליחותו. ואין לו את החסינות של "שומר מצוה לא יידע דבר רע" כפי שפגה שליחות יוסף כאשר בלכתו מדותן לשכם. הסרסור של אשתו מהווה תעודת עניות להבטחות האלהים. שאינו מסוגל לקיים את הבטחותיו אלא "באתנן זונה" אז על איזה אליל קשקשו הנביאים לבטוח בו בכל עת ? אלא א"כ הבטחות אותו אליל נאמרו במפגיע בלשון יחיד. וכל עוד אברום שומע מה שבא לו, אז גם אלהים עושה מה שבא לו. ומאלץ אותו
לסרסר את אישתו. "ונאמר על אחד מן הפרושים, כי הלך אל
ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו, ופגע אדם אחד
מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה, אמר לו הפרוש: כמה
אתם בתכלית העיורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים, אמר לו האמגושי: ומה אתה עובד ? אמר לו הפרוש:
אני עובד הבורא היכול,
המכלכל, האחד,
המטריף, אשר אין כמוהו. אמר לו האמגושי:
פעלך סותר את דבריך. אמר לו הפרוש: והיאך ? אמר לו:
אילו היה מה שאמרת אמת, היה מטריפך בעירך, כמו שהטריפך הנה, ולא היית טורח לבוא אל ארץ רחוקה כזאת. ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו, וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך" (חוה"ל שכר הביטחון) בהכרח שאברום היה מסיונר רוכב אופנוע. לא בכדי ביקש "
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן
יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:" כשם שלא בכדי "וַיַּעַן
לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיהֹוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב:… "וַיֹּאמֶר
אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ:" שאם מטעם הדיוט קופץ בראש, אז אין לך הדיוטים גדולים מיעקב ובניו. שלמרות "וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל
אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן:
הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:" למרות שפנה אל ראש המשפחה, עכ"ז ההדיוטים קפצו בראש. "
וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו" ואם אין מדובר בהדיוטים, בהכרח שמדובר בשינויי מנטליות בין העיראקים לישראלים. ובעוד שאצל הישראלים האב קובע את עתיד הבת. וע"כ חמור פנה אל ראש המשפחה הסתום שלמרות שלמד בקולג' עשרות בשנים. אינו יודע דבר שתשב"ר יודעין אותו. בדין אונס ומפתה. ומדוע החריש יעקב עד בוא בניו ? בגלל שהוא היה באגדאדי. ובבאגדאד, הבנים הם המה הקובעים את גורל הבת. והם המה המשלשילם לכיסם את דמי המוהר והמתן. והראיה, "וַיּוֹצְֵא הָעֶבֶּד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה
וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ:" ולכן אברום העיראקי ביקש "
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן
יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" שרצה לעשות קופה טובה מאישתו. ואין לך אתנן זונה מדאורייתא גדול מזה.
