העוצמה שבמנהיגות

[FortuneFaded]

העוצמה שבמנהיגות

אפתח בציטוט הודעתי מלמטה, בעקבותה neko ביקש שארחיב.. " אפילו כשאתה מדריך שניים, אתה עדיין המדריך "שלהם" אפילו שאני מרצה לילדה אחת, קטנה, ועוד אחותי, כמה חשוב לה לצעוק על חברות שלה, אני עדיין "אחיה הגדול" והיא עדיין מקשיבה לי. צריך להבחין בין שני מקרים: סמכות שניתנה לך מתוקף הסמכות, שנותנת תחושת *עוצמה* סמכות שניתנה לך מתוקף היותך סמכותי שנותנת תחושת *כוח* " לרוע המזל, המילה "עוצמה" מהדהדת הרבה יותר חזק מאשר המילה "כוח" ולכן השימוש שעשיתי בה היה מטעה. אפרט עתה על שני המקרים וההבחנה שלי לגביהם: סמכות שניתנה לך מתוקף הסמכות - נותנת לך תחושה של Possession, domminance - אחזקה, דומיננטיות - כוח של רסן השלטון intoxicating - כוח משחית. מוכר הניסוי שנערך בשנות ה60 אם אני לא טועה, עם קבוצת הסטודנטים שחולקה לאסירים וסוהרים - על הסוהרים הסדיסטיים והאסירים האובדניים שיצאו משם אחרי שבועיים - כשאתה מקבל כוח לידיך, אתה רשאי לנצל אותו, אתה מרגיש מורם מעם, מומלך על פקודיך - אתה הוא השליט. זהו כוח חזק מאוד, סוחף מאוד, ובד"כ לכשתחזיק בו לא תרצה להיפרד ממנו ותפעל בכיוון זה (כל האמור כאן פונה לגברים ולבננות בפיג'מות כאחת!) כדי לשמור על המצב הנוכחי. לעומת זאת קיים כוח הסמכות שניתנה לך מתוקף היותך סמכותי. אמנם התוצאה זהה, נקו ידידי, אך העניין שונה בתכלית! מאמינייך עוקבים אחריך ביראת קדושה, לא יראת פחד! הם מעריצים אותך, לא מפחדים ממך! כמובן שאני מקצין בכוונה - ניתן להניח כי תלמידי תיכון לא ממש מפחדים מהמורה, מצד שני - הם גם לא מי מכבדים אותה/ו (

) כדי להשיג את הכוח המוחלט עליך להיות מטיל אימה בצורה מושלמת (רודן כמו סדאם) או מנהיג בצורה מושלמת (צר לי להשתמש בהיטלר כדוגמה). היטלר לא הנהיג את כולם - היו לו מתנגדים אותם הוא השקיט - אבל הרוב העריצו אותו בצורה עיוורת. נשכח עתה מדוגמאות הרודנים, נתמקד בחיי היום יום - אם אתה לוקח את רשות הדיבור ומאזינייך הם בעצים שותפים לשיחה, שווי זכויות! (לא נואם על פודיום - מאזינים ממוסמרים לכיסאות) ולמרות זאת, אתה פוצה את פיך, תופס את עניינם של שניים ומיד לאחר מכן את עניינם של כל יושבי, נניח, השולחן, שמונה במספר - האמנם לא תרגיש מעט כוח ממגנט? ואני לא מדבר על דיבור של דקה, אלא על נאום חוצה להבות, מספר רב של דקות בהן החדר בדממה, לא שומעים דבר פרט להבל פיך, לו כולם מצפים כתורה מסיני - אתה הוא הגורו שלהם! כשאני מגיע למצב כזה לאורך זמן לעיתים אני אכן "מתנתק" מעצמי למספר שניות ומסתכל בהנאה מבחוץ על המצב - הנה הם מאזינים לכל מילה ממה שאומר, ממתינים בכיליון עיניים. הנאומים הטובים ביותר יוצאים אז. אפילו כשאתה נואם "נאום פודיום" - אין זה אותו הדבר אם היושבים לפניך יושבים מכונסים איש איש במחשבותיו, חלק קטן מתלחשש, עוד שניים שולחים הודעה בפלאלון וכד' לעומת מצב שבו אתה ממגנט את הקהל לכל מילה שלך - הם מחכים לפיתול הבא בדבריך, לעקיצה הבאה, לתובנה הבאה! הקשבתם מלאה, אתה רואה את זה בעינים שלהם - מביטים בך אולי לא בהערצה, חלק אפילו בכעס - אולי דעתך הפוכה משלהם - אבל בהערכה, בהאזנה, בריתוק. ואת הכוח הזה, לרתק אנשים, לא תוכל לקבל רק מתוקף הסמכות שניתנה לך, אלא מאותה כריזמה חלקלקה - כשזו באה לעת צרה, הרי שזוהי העוצמה המזוקקת ביותר. לשלוט בהמונים.

 

[E s t e b a n]

קצת על מנהיגות...

יש הגדרה מעניינת לעוצמה (power) או סמכות (authority): היכולת לגרום לאנשים לפעול לפי האינטרס שלך. האינטרס הזה לא בהכרח מתלכד עם שלהם, ובכל זאת הם עושים דברים לפיו. הרבה דברים שנאמרו כאן מתייחסים לסוג מסויים מאוד של מנהיגות, שמכונה "מנהיגות כריזמטית". אבל לדעתי יש להפריד בין האפקטים של עצם קיום העוצמה והסמכות לבין הדרך בה זכית בהם. קשה להכליל ולומר שכל אדם שזכה בכוח ירצה לא להפרד ממנו, כמו שקשה לומר שכל מנהיג כריזמטי הוא רודן. יש כאלה, ויש כאלה, והדבר תלוי יותר בתכונות אותו מנהיג ולא רק במקור העוצמה שלו (ירושה, הפיכה, הנחתה מגבוה או שיחה בחדר אוכל). גם באותו ניסוי מפורסם עם האסירים בסטאנפורד, היו אנשים שהשתנו מקצה לקצה עקב הכוח שניתן להם (אפילו התחילו לדבר במבטא אחר!), והיו אנשים שפחות, למרות שכולם אימצו את הזהות הקבוצתית של "שומרים" או "אסירים". ראיתי חלק מהסרטים מהניסוי הזה, מרתק. בסופו של דבר, הרבה שנים מנסים למצוא את "הנוסחא" למנהיג המושלם...