אז הנה ההסבר שלי.
דבר ראשון, אני לא מסתכל על כמה זה דומה לספר כל עוד זה לא מאוד קיצוני (אם היו הורגים את רון במקום סיריוס, אז הייתי מוחה בדיוק כמוכם). אבל פרטים קטנים ששונו מהספר לא כל כך מפריעים לי. הסרט החמישי היה באמת סרט טוב, גם ללא הספרים. הוא היה מותחן פסיכולוגי מעולה, מהיר ומבויים היטב. הסגנון שלי הזכיר לטובה מותחנים גדולים באמת לדעתי: "מועדון קרב" "שתיקת הכבשים" "שבעה חטאים" וכו' - מהיר, מלא רגשות וכו'. גם הרביעי נעשה טוב לדעתי, אבל אני יותר מתחבר לנושאים של החמישי: בעוד הרביעי הצטיין במיוחד בסצינות אקשן הכוללות מרדף עם דרקון ומבוך אוכל הדם, החמישי הצטיין בלבטא את הרגשות של הדמויות בצורה מדהימה ומרגשת, להעניק אופי לכל אחד מהדמויות, להעניק איזשהי תחושה של חוסר נוחות בסרט (שזוהי כנראה הסיבה שכל כך הרבה לא אהבו אותו; אבל לדעתי חוסר הנוחות והפחד הוא לא חיסרון אלא יתרון, כי הוא מראה שנכנסו לראש של הארי טוב יותר מאי פעם) וכו'. דייויד יטס יצר סוף סוף סרט עם אופי, אפל ומסתורי, עם מסע התבגרות אמיתי שהדמות עוברת; מסע שמודגש הרבה יותר מסצינות האקשן הלא רבות שבסרט. השיא האמיתי של הסרט הוא למעשה קרב פנימי בין שתי קולות במוחו של הארי; זה של וולדמורט, וזה שלו. אני מניח שזה פשוט הסגנון שלי, אבל הסרט גאוני לדעתי. למרות שאני חייב להודות שלא הכל מושלם בו, והיו כמה דברים ספציפיים שלא אהבתי: לדוגמה העובדה שלא ממש הוסברה הנבואה כמו שצריך (וזה חבל, כי היא מאוד חשובה), ובכלל, כל קו העלילה של הנבואה הרגיש משני מדי. והיו שתי סצינות נוראיות לדעתי שפגמו לגמרי בסרט: ולא, אף אחת מהם היא לא המוות של סיריוס או סצינת "אתה לא יודע אהבה", אלא שתיים אחרות: -אמברידג' מפוצצת את דרכה לחדר הנחיצות - WTF?! אתם יודעים איך הספר השישי היה נראה אם כל מה שהארי היה צריך להגיד כדי להיכנס לחדר של מאלפוי היה להגיד "בומברדה מקסימה"? -נוויל מתהלך לו במסדרונות בית הספר, ופתאום - ראו איזה פלא! חדר סודי נפתח! ובדיוק מתי שחיפשנו אותו! איזה מזל... אין לי בעיה עם זה שהורידו את דובי, אבל לא יכלו למצוא דרך טובה יותר לגלות אותו? לא היה יותר הגיוני אם פרד וג'ורג', שכבר 7 שנים חוקרים את בית הספר ימצאו אותו? שדמבלדור או הרמיוני, שניהם כל-יודעים נצחיים, יגלו עליו להארי? שסיריוס, הסנדק השובב, יגלה עליו? למה דווקא ככה?? אבל אלו באמת נקודות חולשה קטנות בסרט מאוד חזק. בסך הכל, אולי ההערכה הכי גדולה שלי לסרט היא בכלל האומץ; הארי פוטר זה כזה שם, שבקלות יכלו להוציא מוצר הוליוודי פוליטקלי קורקט ולהרוויח הרבה מאוד כסף, אבל הם בחרו בסרט איכותי ולא מתחנף, ש(כמו כמעט כל סרט טוב באמת) הרבה אנשים לא אוהבים, אבל מי שידע להעריך אותו - יחשיב אותו למאסטרפיס אמיתית. והנה ביקורת לדוגמה של אתר שאני די סומך עליו, שמסבירה יותר טוב ממני מה טוב בסרט: http://seret.co.il/critics/index.asp?catCase=6&id=815 מקווה שהבהרתי את עצמי
.