בגלל
ובכך אני חוזרת למה שאמרתי מלכתחילה, שלתחושתי אופי העבודה, מבחינת איך שזה בחיי היום יום, "עובד" יותר לגברים. אני אתייחס למקום העבודה בו עבדתי, שהכיל רוב מכריע של גברים: החתך האישיותי של האנשים שם היה כזה שהתאים להם לשבת יומם וליל ולהתעקש על בעיות מאוד מצומצמות, ובלבד שיגיעו לפתרון. אלו היו אנשים שעברו סינונים מאוד קפדניים, ואת זה חיפשו. אין לי שום דבר נגד תכונות אופי כאלו, את חבר שלי הכרתי שם ואנחנו ביחד שנים רבות, ועדיין, אני רואה בבירור את ההבדל ביננו (וכך גם הוא): כשידרש תכנון רוחבי, שמביא בחשבון הרבה גורמים, ודורש ניהול של כמה בעיות במקביל - זה אני אעשה. כשיש בעיה מאוד קשה ודרוש לעבוד רק עליה, במשך הרבה זמן, ולהתעקש עד שהיא מגיעה לכדי סיום - מתאים לו הרבה יותר. בעיות כאלו מתסכלות אותי, הוא פורח מהן, ועם הבעיות מהסוג הזני - בדיוק להיפך. ראיתי את הדפוסים האלו שוב ושוב ושוב. גם בלימודים, גם עם אנשים שהתקדמו באקדמיה, גם עם אנשים שהתקדמו בתעשייה. בשום שלב בהודעה הזו, או באחרות, התייחסתי למשפחה כמחוייבות ש"דורשת" מאשה משהו, כל הטענה שלי היא שבמידה לא מבוטלת, אופי העבודה, לאורך זמן, פחות מתאים לנשים רבות, ואני בינהן. ואת יודעת מה, אני מוכנה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהצהיר: היום, מבחינת הקריירה שמעניינת אותי, בדיעבד כנראה שהייתי מוכנה להחליף את התואר השני המדעי לגמרי שלי, תיזה מאמרים והכל, ב- MBA במנהל עסקים. הייתי תורמת אחת פחות לסטטיסטיקה הכה מדוברת, והייתי עושה את הבחירה הזו ביודעין שאני יכולה לבחור כך או אחרת, ובוחרת בתחום הפחות "מדעי". לגבי למה יש פחות נשים בניהול זו שאלה אחרת לגמרי, ודווקא שם בעיני טמונים מוקשים הרבה יותר חמורים, אבל זה לא קשור לדיון הזה, שמתייחס למיעוט נשים בחתכים מקצועיים מדעיים.