הסיפור שמאחורי הקמת הפורום

טושטוש5

New member
הסיפור שמאחורי הקמת הפורום

לפני די הרבה זמן הבטחתי שאני אפרסם פה את הסיפור שהביא להקמת הפורום הזה. אז באיחור רציני (אני מתנצלת), הנה זה בא. לפני כשלושה חודשים, בעקבות עבודה שעשיתי עם עצמי בתחומים אחרים בכלל, העזתי בפעם הראשונה בחיי להגיד לעצמי שהחלום שלי הוא להיות מנהלת גדולה. סמנכ"לית פיתוח או מנכ"לית של חברה. זה היה די שוק עבורי, כי חודש לפני כן כשמישהו שאל אותי אם זה משהו שאני רוצה אמרתי שזה ממש לא מעניין אותי. פחד, אתם יודעים (את זה אני אומרת בדיעבד, אבל אז זה נראה אמיתי לחלוטין - לא משהו שמעניין אותי). מכיוון שזאת היתה פריצת דרך עבורי, בכלל להגיד את זה בקול רם, התמלאתי פרץ מנהיגות ורציתי להשפיע. נזכרתי בפורום שפעם היה בתפוז בשם "מנהלות בהייטק", היו שם 3 הודעות בערך והפורום נסגר. כששאלתי את הנהלת תפוז למה, אמרו לי שיש כבר מענה לצורך של הפורום הזה - בפורום נשים בעסקים ובקריירה. כולי שמחה ומלאת השראה פתחתי שם את השרשור הזה. כמו שאפשר לראות, הוא התפתח לדבר מפלצתי, ונתקל בהמון התנגדויות ומיתוסים. (זה קצת ארוך לקרוא את כולו, אבל יש שם דברים בהחלט מעניינים ומפתיעים). בעקבות התגובות שקיבלתי שם, פניתי שוב להנהלת הפורומים בתפוז, וביקשתי לשקול שוב את האפשרות של פתיחת פורום שיוקדש לנושא הנשים בהייטק / במדע / טכנולוגיה. הפורום הזה נולד מתוך אמונה עמוקה שלי שמה שעושה הבדל זה האמונה שלך בעצמך, וכתוצאה מזה איך את מציגה את עצמך ומה את מעיזה לדרוש (לא רק בדיוני שכר או בראיונות, אלא ביום יום, מה שמשפיע יותר מכל על איך יראו חיי היום יום שלך). אני מקווה לאסוף כאן נשים אחרות שחושבות כמוני, כדי לשמש השראה לאחרות שאולי מתייאשות או מוותרות. מעבר לזה, עדיין אנחנו רואים גם בגיל צעיר מאוד שילדות ונערות מגיעות פחות למקצועות המדעים והטכנולוגיים (לדעתי זה הרבה מאוד עניין של חינוך), ואני מקווה ליצור כאן קבוצה שתוכל להשפיע גם בתחום הזה. אני אשמח לשמוע מה דעתכם, מה הייתם רוצים לראות כאן בפורום ואיך לדעתכם אפשר לקדם את הנושאים הללו.
 
סיפור אמיתי ..

כשהתחלתי לעבוד בהייטק לפני 20 שנה כמעט , מתכנתת צעירה בוגרת תואר ראשון וחצי שנה נסיון ( בחו"ל ) , קבל אותי לעבודה מנהל פרויקטים. ביום הראשון , כשמנהל הפרויקט הסביר לי מה תפקידי וכו', כל הזמן ישבתי ומדדתי את משרדו . ובראש כבר חשבתי מה השינויים שאעשה במשרד לכשאתפוס את מקומו ( צביעה, תמונות , סידור אחר של הרהיטים וכו' ) זה היה דחוף לי להתחיל לחשוב על כך כי הייתי בטוחה שתוך שנה מקסימום אני יושבת בכסא הזה ומנהלת את הפרוייקט. אחרי חודש חודשיים בעבודה הבנתי שמשרת מנהל הפרויקט שלי משמעה עבודה משעה 7:00 בבקר עד 19:00 בערב. עבודה מתישה שאינה מותירה זמן להרבה דברים אחרים . למען ההגינות אציין כי אז לא הייתי נשואה וילדים היו משהו רחוק מאד. תוך בערך חצי שנה החלטתי שאני לא משתעבדת לעבודה. והגעתי למסקנה שאם המחיר שעלי לשלם כאדם ( בלי קשר להיותי אישה) הוא ויתור על כל אותם דברים שאני עושה בשעות שמעבר לעבודה ( ספורט , תחביבים אחרים וכו' ) אז לא רוצה להיות מנהלת פרויקט . במשך כל השנים אחר כך , הקפדתי לא לוותר על שום דבר שעשיתי כאדם לטובת העבודה אלא אם ממש מדובר במקרה חרום שאינו מותיר ברירה אחרת ( ולא כל עפעוף של הבוס הוא מקרה חרום ) . כמובן זה מחייב שבשעות העבודה , עובדים ולא גולשים ל
או לאתרים אחרים , ואיכות העבודה טובה מאד. ובכל זאת התקדמתי בתפקידים , היום אני מנהלת פרויקט , עובדת משרה חלקית עם 3 ילדים . כך שהשיעבוד אינו הכרח ( גם לגבר וגם לאישה ). אני חושבת שכל אדם חייב להגדיר לעצמו סדר עדיפויות ומטרות ולנסות להגשים אותם. אני מאלו שמאמינים שביכולתנו לשנות את המציאות בה אנו חיים ( שוב בלי קשר אם זהו אישה או גבר. ) אני מסכימה שלנשים יותר קשה בלשון המעטה ולנשים עם משפחה כמעט בלתי אפשרי .
 

טושטוש5

New member
../images/Emo45.gif מנהלת פרויקט במשרה חלקית...

וואו, זה חלום. הנה עוררת אצלי אמונה במשהו שלא האמנתי שאפשרי. תודה
 

Justin Angel

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

כמו שאמרת, זה הכל פונקציה של כמה אתה מוכן להקריב. מילת המפתח פה היא הקרבה, שזה תמיד משהו עם תג מחיר צמוד אליו. את מתארת איך אחרי כמה שנים של השקעה במסגרת המתקבלת עברת להיות מנהלת פרוייקט. אבל דרך הקרבה נוספת (למשל באמת לוותר על הדברים שציינת) היית יכולה להגיע לשם מהר יותר. כבן-אדם שחיי את רוב החיים שלו במסלול הזה של לוותר על דברים בעד העבודה, יש לזה הטבות ויש לזה בעיות. הגדולה מכולן שהזמן הפנוי היחידי שיש לי לקרוא על נושאים שנוגים לליבי זה באחת בלילה
 

candy77091

New member
לא הבנתי, איך את אומרת ש..

לנשים עם משפחה זה כמעט בלתי אפשרי אם את הצלחת?
 

candy77091

New member
האההמ?ואיך מוצאים אחת כזו?

את מכירה אחת?הייתי רוצה לדעת , לדעת , לדעת!כשתמצאי תודיעי!
 
את אומרת כאן שני דברים שונים

ולמען האמת - מעט מנוגדים. האחד - וזה רוב מה שכתבת - מכיר בשוני/ייחוד של להיות אישה בהקשר המדובר ומתייחס אליו, האחר (אמנם רק משפט אחד) כמו מכריז נגדו מלחמת חורמה. אז מה אם ילדות ונערות מגיחעות פחות למקצועות המדעים והטכנולוגיים? למה צריך לשנות את זה?
 

טושטוש5

New member
כי אין באמת סיבה

השיקולים והסיבות של נשים, נערות וילדות מדוע לא להתקרב למקצועות האלה (והרבה פעמים זה לא במודע בכלל, אלא נמצא ברקע והן פשוט לא חושבות על זה) הם לא רלוונטיים, ולא בשליטתן. למה לא לאפשר להן עוד בחירה? למה לא לפתוח את העולם הזה למי שתאהב את זה ותבחר להיות בו? היום המצב הוא שהן בכלל לא מגיעות לעשות את הבחירה, הן לא יודעות שהיא קיימת (בגלל מיתוסים, בגלל חינוך, בגלל הרבה חינוך "סמוי", ועוד)
 
לא יודעות שהיא קיימת?

לא רלוונטיים? לא בשליטתן? כ"כ מעט קרדיט את נותנת לבנות מינך? מה, זה בגלל ה"מחקר" הבריטי ההוא?
אם יורשה לי (ויורשה לי), לעניות דעתי (העניה, אך לא בעלת פחות תוקף מהטיעונים שאת הצגת) הסיבה שרוב הצעירות בישראל אשר לא מתקרבות למקצועות בהם הנשים הן מיעוט היא בדיוק העובדה הזו שהנשים הן מיעוט. זה "לא מקובל", "חריג". אלה מביניהן אשר בניגוד לרוב המין האנושי - נשים, גברים וטרנסג'נדרים כאחד - מתעלות על כך נמנעות בכל זאת מהמקצועות המדוברים מהשיקול הפרקטי והמציאותי - הנשים הן מיעוט, ובגיל התיכון - הגברברים במגמת מחשבים לרוב לא יגרמו לבחורה להלל את הraining men על עצם היותה יחידה בסביבתם, והבנות שכן נמצאות שם - יותר גרועות מהבנים (אין צורך להעלב, לי הייתה תקופת טום-בוי לא קצרה כלל בגיל ההתבגרות). אחרות סתם לא מתעניינות, לא בעלות נטיה, לא משיכה, לא אוהבות. מה יש, איזה חוק בדיוק קובע שאוכלוסיית המתעניינים והמוכשרים בתחום מסויים חייבת להיות מחולקת שווה בשווה בין המינים? אף על פי כן - המגמות הטכנולוגיות שם, פתוחות לכולן, ואף אחד לא יעקם את האף נוכח הצטרפותה של בחורה נשית (בטח לא חברי המגמה שיהיו עסוקים בלנגב את הריר
). גם בקבלה למדעים המדוייקים, המחשב וההנדסות למיניהן לא יורדות נקודות מהסכם מפאת מין לא-גברי. אין כל מדיניות אפליה (לא ניתן להגיד כי אין שובניסטים, היות ושמוקים יש מכל זן ותמיד יכולים להיות. עם זאת, לא פגשתי) ובשביל למצוא בחורה החוששת פן לא תוכל למצוא חתן בשל תחום לימודיה תצטרכי לבקר בכפר בדואי או בשכונה חרדית (ואני מורידה את הכובע בפני הפעילות הפמיניסטיות במגזרים הללו). לנשים הצעירות יש בחירה, חלק בוחרות ללכת לתחומים הללו, חלק גדול יותר בוחרות שלא - בהחלט לא משום שלא יודעות על קיום האפשרות או לא חושבות שניתן. לא אם שכל בקודקודן, לפחות. אשר לחינוך, במיוחד זה ה"סמוי", אם משמעותו הוא העדר בחירה, הרי שלאיש ואישה מאיתנו אין בחירה כלשהי וקיומה של בחירה, כמו במתמטיקה, יהיה בגדר אקסיומה.
 
מהו חופש בחירה?

חופש בחירה קיים בעולם שבו מורים למתימטיקה בתיכון לא מעירים הערות שוביניסטיות לתלמידות בכיתה (תדפדפי כמה דפים פה בפורום ותראי שירשור בדיוק על זה). חופש בחירה קיים בעולם שבו יועצות לא מכוונות בנות למגמות הומניות ובנים למגמות ריאליות. חופש בחירה קיים בעולם שבו בנות לא מקבלות מסרים שונים מאשר בנים (דוגמא טובה לכך היא ההכוונה המערכתית של בנות ל-3 ו-4 יחידות מתימטיקה בטיעונים של "למה לך להתאמץ? ככה תקבלי ציונים טובים יותר" בעוד שבנים מכוונים ל-5 יחידות בטיעונים של "עכשיו זה הזמן להשקיע. זה יעזור לך בהמשך הדרך") כן, וגם "שמחתי לשמוע" שבנות שלומדות במגמת מחשבים בתיכון הן "יותר גרועות מבנים". מעניין מה יש לך לומר על בנות שלומדות הנדסת חשמל בטכניון
ומה שהכי מצער אותי (
) זה שעם ההשקפות האלה את מנהלת גם את פורום "הורים למחוננים" (נו, טוב, "מחוננים", לא "מחוננות". מן הסתם לבנים יש "נטיה טבעית" להיות מחוננים, ולא איזו הכוונה מגבוה, נכון?), גם את פורום "סטודנטים צעירים" וגם את פורום "תארים מתקדמים במתמטיקה". הייתי רוצה לקוות שהמסרים האלה לא עוברים בצורה כזו אצלך בפורום (אבל אולי אני אופטימית).
 
מתלהמת יקרה

אמנם תגובתך לא ראויה להרבה יותר מה"הכל חוזר עליך וקקה בידייך" המיתולוגי מגן הילדים, היות ורמתה בהתאם, ובכל זאת אנסה להגיב על התוכן שעלה במסווה רעל. אני לא אומרת שלא קיימים בישראל מורים שובניסטיים, יועצות שיוצרות ריאלי-הומני בדמות בנים-בנות או בתי ספר בהם מכוונים בנות ל3 ו4 יחידות מתמטיקה ובנים לחמש. אני כן אומרת שמעולם לא נתקלתי במקרים כאלה וגם לא שמעתי עליהם (עד עכשיו), ככה שיש לי יסוד זעיר אך סביר להאמין כי לא מדובר בנורמה. כך או אחרת, גם במצבים הללו - בחירה יש, מה שכמובן לא מפחית מחומרת העניין. מה את אומרת, צריך היה לקרוא לפורום "הורים למחוננות" בשם הפמיניזם?
אשר לבנות של הנדסת חשמל, אם על אותו המשקל, אז הרי שהן יותר רוסיות מהבנים
 
קודם כל תודה רבה לך על שאת

מתייגת אותי בכל כך הרבה תיוגים רק על סמך הודעה כתובה אחת בפורום אינטרנטי. עד כה תייגת אותי לפי: גיל
, מראה חיצוני
, ולבסוף גם מוצא משפחתי
. כולם, מיותר לציין מופרכים לחלוטין, וניכר שנכתבו על מנת להעליב ולפגוע. אני מקווה שזו מעידה חד-פעמית אצלך, ולא נטיה גורפת לתייג בני אדם על פי מידע מינימלי. בייחוד לאור הפורומים שאת מנהלת. אודה לך אם להבא תשתדלי לדבר בצורה פחות פוגעת. ועכשיו לעצם הטיעון - יקירתי, זה שאת, באופן אישי, לא מכירה את הדברים הללו, אין בו די כדי להכריז שהם אינם קיימים. אני לא יודעת מאיזה רקע (חברתי, כלכלי, גיאוגרפי, דתי ומגזרי) את מגיעה (ובניגוד אליך, אני לא ממהרת להסיק מסקנות מהירות על סמך מידע חלקי). ייתכן בהחלט שבחוגים שאת מסתובבת בהם הדבר אינו נפוץ (ואם אכן כך, יש בכך תחילתה של תקוה). אבל ודאי שזה אינו מאפיין של מרבית האוכלוסיה בישראל. וכדי לאשש קצת את הקביעה הלא מבוססת הזו שלי, את מוזמנת לקרוא את המאמר הזה, אחד מיני רבים שעוסקים בדיוק בעניין זה. הנה כמה ציטוטים נבחרים מתוך המאמר (רק כדי לפתות אתכן לקרוא את המאמר כולו): "הנתונים מראים כי למרות הנגישות השווה להשכלה מדעית/טכנולוגית לבנים ולבנות, קיימים פערים מגדריים משמעותיים בבחירות של מקצועות הלימוד וברמת הלימוד... המגבלה אינה נובעת מחוסר יכולת אלא מסיבות תרבותיות, חברתיות ואחרות" "מחקרים רבים מצביעים על כך שאינטראקציות בכיתה בין המורים לתלמידים הן לעיתים תלויות מגדר... נמצא כי שני שלישים מן האינטראקציות של מורים ומורות נערכות עם בנים ורק שליש מהאינטראקציות -- עם בנות. אינטראקציות אלה עם הבנים אינן חיוביות בהכרח, אך הן משדרות לבנים התייחסות רבה יותר" "תלמידים ספוגים בהשפעות חברתיות ותרבותיות הפועלות על קבוצות נשים וגברים. כבר מגיל צעיר מקבלים הגברים חיזוקים להתקבל למסלולים ה"קשים" והאיכותיים יותר ונשים מקבלות את המסרים ההפוכים של העדפת המסלול ההומאני על פני המסלול הריאלי הקשה וה"גברי"." המאמר גם מפנה למאמרים אחרים העוסקים בנושא.
 

mayaki

New member
../images/Emo45.gif מחזקת את הדברים

נעה- אני בהחלט שמחה לשמוע (ולא בציניות) שאת לא נתקלת בסביבתך בשום יחס שונה של הסביבה לבנים ולבנות בהקשרי לימודים מדעיים. אני מניחה מהמידע המועט שאפשר ללמוד על אדם מהאינטרנט, שאת כן קשורה לעולם זה, ואכן, אם המצב בסביבתך כזה יש בזה ניצוץ של תקווה. עם זאת, אני רוצה להבהיר כמה דברים: תסכימי איתי, שבאופן עובדתי, יש פחות נשים במקצועות מדעיים- ברובם באופן משמעותי. מדוע? נכון, לא צריך להכריח אף אחד ללמוד או לעסוק במשהו שהוא לא אוהב או אוהבת, אבל- מדוע נשים פחות "נמשכות" למקצועות אלו? על פי ההגיון, בימנו אנו שבהם לא מגבילים גברים או נשים למקצועות מגדריים על פי המין בלבד, אין שום סיבה שיהיו הבדלים משמעותיים כל כך בבחירת המקצוע! אני לא מדברת על מקצועות בהם נשים חזקות פיסית פחות מאשר גברים, כמו בנייה או סבלות, אלא על מקצוע שאין שום הבדל אם מוח של גבר או מוח של אישה עושה אותו. נכון? לדעתי, ולדעת כמה חברי פורום נוספים, הסיבה היא חינוך (לא תמיד מודע) ויחס הסביבה. מניסיון, הסביבה נוטה "לעקם את הפרצוף" כשאישה בוחרת במקצוע ריאלי. גם אם לא באופן מודע, מיד מייחסים לנשים אלו סטיגמות מיושנות- שהן מכוערות, משעממות, חנוניות, וכו' (גם דוגמאות לאנשים כאלו יש בפורום- תסתכלי כמה עמודים אחורה). גם אם אף אחד לא אומר את זה בקול רם, כשאישה בוחרת במקצוע מדעי מסתכלים עליה אחרת. בהחלט לא מעודדים את זה, ובמקרים מסויימים גם מדכאים את זה. ואני לא מדברת על המגזר הבדואי או החרדי אלא על החיים שלי ושל נשים אחרות שאני מכירה (אגב, במגזר הערבי, למשל, אחוז הנשים גבוה יותר מאשר במגזר היהודי...). לסיכום (ויצא לי קצת ארוך), אני מאמינה שבמקצועות "צווארון לבן", חלוקת הנשים/גברים נוטה להיות שווה באופן טבעי, אבל גורמים מסויימים בחברה, גם אם לא מודעים, משבשים את הנטייה הזו.
 
לא, זה לא עובד ככה

את לא יכולה להגיד "אין שום סיבה" ולאחר מכן לקבוע מה הסיבה רק כי זה מה שנראה לך ונוח לך לחשוב. אכן, במקצועות מדעיים הנשים הן מיעוט, במקצועות אחרים רוב. הנחת העבודה שלך היא שיש פסול בנתון הזה מעצם היותו, ועליה אני חולקת. "מניסיון, הסביבה נוטה "לעקם את הפרצוף" כשאישה בוחרת במקצוע ריאלי. גם אם לא באופן מודע, מיד מייחסים לנשים אלו סטיגמות מיושנות- שהן מכוערות, משעממות, חנוניות, וכו' (גם דוגמאות לאנשים כאלו יש בפורום- תסתכלי כמה עמודים אחורה). גם אם אף אחד לא אומר את זה בקול רם, כשאישה בוחרת במקצוע מדעי מסתכלים עליה אחרת. בהחלט לא מעודדים את זה, ובמקרים מסויימים גם מדכאים את זה." ובכן, הנסיון שלי הוא כ"כ שונה עד כדי שאין לי שמץ של מושג על מה את מדברת, ואם את בוחרת לקחת קשה את מה ש"אף אחד לא אומר בקול רם", כנראה שאת רגישה מדי (בכ"ז אישה, לא?
). בהחלט לא מפתיע שבפורום שכזה יתקבצו להן אלה בעלות החוויות השליליות (גם אם כל ההאשמות כלפי הסביבה בהודעתך לא יעמדו במבחן האדם הסביר, את התחושה זה לא משנה), רק אל תשכנעו את עצמכן יותר מדי כי מדובר בנורמה. לכן זה בטח לא יועיל.
 

טושטוש5

New member
בדיוק להיפך

בפורום הזה התקבצו נשים שהגיעו לתחומים המדעיים, אוהבות את מה שהן עושות ומצליחות בתחומן. המטרה של הפורום היא לא לקטר על החברה השוביניסטית, אלא להעלות את המודעות. בדיוק להראות את אלה מבינינו שאינן גבריות, עם שיער גוף מיותר, מכוערות או בעלות תקשורת לקויה עם הסביבה. בדיוק להראות שהמקצוע הזה יכול להיות כיפי, מספק, מערב עבודה עם אנשים ויצירתיות. כל מיני דברים שאני בטוחה שלא תשמעי אם תעשי סקר מקרי ותשאלי אנשים מה עולה להם לראש כשמדברים על עבודה בהייטק או במדעים. דווקא בפורום הזה לא תמצאי את אלה שהן רגישות סתם, נלחצות מכל מה שאומרים להן ויש להן חוויה שלילית על כל דרכן המקצועית. זו לא קבוצת תמיכה. אני מעולם לא הופליתי לרעה בתנאים, בקידום מקצועי או כל דרך אחרת בגלל שאני אישה. אני אוהבת את מה שאני עושה ואין לי שום צלקות נפשיות כאלה או אחרות בגלל הדרך שבחרתי ללכת בה. אבל כן, בהסתכלות מפוכחת, הבחירות שעשיתי הן לא טריוויאליות. למדתי בכיתה שהיו בה 6 בנות מתוך 40 תלמידים. אם אני מסתכלת אחורה, היה משהו בחינוך שלי כבת - למרות שאמא שלי מאוד ליברלית ואשת מחשבים לשעבר בעצמה - שאומר: את צריכה למצוא את האיזון שלך בין משפחה וקריירה. לשמחתי אמא שלי היתה עסוקה בלהילחם בחלום שלי להיות שחקנית, שהוא כמובן לא מקצוע לאישה, ולכן לא שמעתי את זה בהקשר של מדעים
החינוך הסמוי הזה קיים, כולל גם המיתוסים על המקצוע. לא מדובר על דברים שמציקים לנו ביום יום, או מציקים לנו בכלל, אבל הם קיימים. אני בטוחה שגם לך עיקמו את הפרצוף כשאמרת מתמטיקה, עבדת בסביבה שהרוב בה גברים, וכו'. שוב, מי שנמצאת כאן סביר להניח שלא נתנה לדברים האלה לעצור אותה, ואולי אפילו לא שמה לב אליהם. המטרה של הפורום היא לא להגיד אנחנו מסכנות, אלא להשיב רוח במפרשים של אלה שכן מושפעות מהדברים האלה, כי תרצי או לא תרצי, הם שם. חינוך שטבוע אלפי שנים (נשים הביתה) לא נעלם כל כך מהר. גם לא אצל אלה מבינינו שמשתדלים מאוד.
 
לא, מעולם לא עיקמו לי את הפרצוף

לא עת שלמדתי את התואר הראשון במדעי המחשב, וגם לא עכשיו (אם כי יש את אלה ששואלים מה עושים מתמטיקה, ואלה שטוענים שאפשר רק להיות מורים
). זה כ"כ זר לי ונראה לי כ"כ תמוה, שהתחושה שלי היא שמי שטוענת לחוויה כזו - זה רק בראש שלה, בעיקר כאשר מדובר בדברים ש"אף אחד לא אומר בקול רם". אני לא אומרת שזה בהכרח לא קיים בשום מקום (אם אבא מסויים הוא מספיק פרימיטיבי בכדי לאסור על בתו בת ה17 להתראות עם בנים, בהחלט יתכן שגם בעניין זה הוא נשאר במאה אחרת), אני בטח לא אומרת שלא קיימים אנשים שובניסטים (אחד מהם היה נשיא המדינה, לא?). אבל מי שמאמינה כי מדובר בנורמה - פשוט רגישה מדי. מצויין שמחנכים נשים למצוא את האיזון בין משפחה וקריירה (ויש לעשות זאת בגלוי ולא בסמוי), צר לי על הגברים אשר לא חונכו כך אף הם, כי הם, כמו אותן נשים שרוצות שלא תהיה משמעות בעבודה לעובדה שיש להן ילדים, המפסידים העיקריים.
 

mayaki

New member
תגובות ענייניות

כמה דברים: 1. אני ממש, אבל ממש לא מאלו שרגישות ומחפשות שוביניסטיות בשום מקום. אבל עובדה היא, שבכל חיי אני נתקלת בדברים האלו. אם זה מורים בבי"ס (אני הדוגמה מכמה עמודים קודמים בפורום...), או מחברים, וכן- גם מחברות. בהחלט שומעים משפטים כמו: "מחשבים?! למה?!", לעומת בנים שלהם אומרים "אה, הרבה כסף אה?". ואני לא גרה בעיירת פיתוח, אלא במרכז תל אביב.... 2. בשורה התחתונה, יש פחות נשים בהייטק (לי בכיתה, כאמור- במרכז תל אביב במקום נאור לחלוטין, היו רק בנים!! אני הייתי הבת היחידה מתוך 180 שלמדה מחשבים). אם לא חינוך- למה את חושבת שזה קורה? 3. כמו שטושטוש אמרה, אני ממש לא מתכוונת להאשים את הסביבה. למרות הכול, אני למדתי מחשבים ומעודדת נשים וגברים כאחד לגשת למקצוע (את מוזמנת לקרוא קצת אחורה ולראות). אני רק טוענת שהסיבה שאין הרבה נשים בהייטק היא לא מקרית, אלא מיתוסים ופחד משבירת מיתוסים- של הסביבה ושל הנשים עצמן.
 
למעלה