המשפט הזה תקין?

[LiranTheWizard]

אז ככה

אתה צריך לומר: 我热死了 שזה חם לי "עד מוות". כמו 我饿死了 - אני "גווע ברעב"... בקשר ל-后来 - סדר המילים במשפט הסיני הוא: קודם זמן, אח,כ מקום ואז כל השאר. למשל, אומרים 昨天在大学我学日语今天在大学我学中文. משפט מאוד מאוד בסיסי. בסינית יש חשיבות קריטית לסדר מילים במשפט: איפה אתה דוחף את המקום, איך אתה מפצל פועל+מושא, איפה אתה שם את ה-了, מתי מכפילים פועל וכו'. אני ממליץ לך על הספר: "דקדוק הלשון הסינית המודרנית" של ליהי יריב-לאור שכולל המון משפטים לדוגמה שיעזרו לך לשנן את כל הכללים. דרך אגב, מה לעשות, אבל יש גם הבדל בין 然后,后来 ו-以后. בראשון הכוונה לפעולה שבוצעה בעבר אחרי פעולה אחרת אבל הייתה הפוגה. כלומר, הפעולות לא בוצעו בזו אחרי השניה אלא היה מרווח מסויים של זמן. בדיוק על הצורך של מס' פעולות עוקבות בעבר יש את 然后 שאפשר אני חשוב להשתמש בו גם בעתיד. 以后 מיועד לציון "אח"כ בעתיד". אני מניח שקיימים כאן עוד ניואנסים שאני לא מכיר אבל זה מה שאני בכל אופן מכיר.

 

[Hayate]

לא אני כתבתי אותו ../images/Emo13.gif

ידידה שלי שהיא טאיוואנית שמה אותו כהודעה פרטית במסנג'ר (כנראה שהיה שם חם מאוד היום בטאיוואן

), ידעתי שמשהו בו לא כל כך מסתדר לי אבל חפיף. אני אברר על הספר. אני יוצא מנקודת הנחה שיש בו גם תרגום בפין-יין? וכן ראיתי את אלה כשחיפשתי את המילה later במילון, מכל השלוש רק הוא נראה לי הכי הגיוני. תודה

 

[LiranTheWizard]

כן, יש תעתיק PinYin

 

[Hayate]

תודה ../images/Emo45.gif

 

[happydog23]

מצטער, אבל עוד תיקון

זה אמור להיות: 昨天我在大学学日语了， 今天我学习中文了 (יש עוד דרכים, אבל יש גבול). יש פה כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם - קודם כל הנושא (אני) והזמן (אתמול או היום) תמיד יבואו בראש המשפט (כאשר הם יכולים להתחלף ביניהם) ולא המקום (האוניברסיטה). לאחר הנושא והזמן, מגיע מקום ביצוע הפעולה ולאחר מכן הפעולה עצמה. בנוגע ל- 了, הוא מופיע בשני תפקידים שונים פה - בחלק הראשון הוא מסמן שהפעולה היתה והסתיימה, שהיא כבר לא נמשכת, ואילו בחלק השני הוא מסמן שינוי - אתמול למדתי יפנית, היום סינית. בעוד שלהגיד את המשפט בלי 了 בחלק הראשון זה עוד קביל (אבל פחות נפוץ), אם לא אומרים אותו בסוף החלק השני אז השומע לא ידע שסיימת את המשפט ויצפה להמשך. איזה כיף שיש שביתה ואפשר להקדיש זמן לדברים שאוהבים.

 

[GnomeBubble]

ההתחלפות בין הנושא לזמן

תלויה במידת הטופיקליות (מקווה שאתה מכיר את המונח, כי אחרת יהיה לי קשה להסביר

), לא? למשל: 昨天我在大学学日语了， 今天我学习中文了 אתמול למדתי יפנית יפנית באוניברסיטה, היום למדתי סינית אבל (נקווה שאני מרכיב את המשפט נכון): 我今天在大学学日语, 但是他明天学中文 אני לומד היום יפנית באוניברסיטה, אבל הוא ילמד מחר סינית. בטח יש לי כמה טעויות מפגרות והמשפט לא נשמע משהו, אבל מה שאני מנסה לשאול זה האם זאת החוקיות להתחלפות: כשהטופיק (הנושא הרעיוני) הוא הזמן (למשל בדוגמה הראשונה כאשר יש ניגוד בין אתמול - אז למדתי יפנית - לבין היום - אז למדתי סינית) הזמן יבוא קודם. כשהטופיק הוא מבצע הפעולה (אני לומד היום סינית, אתה - מחר יפנית). גם במשפטים בעברית, דרך אגב, סדר המילים מתחלף כאן בהתאם לעיקרון הזה

 

[happydog23]

הבנתי את כוונתך, למרות שלא הכרתי

את המונח

, וכן, אתה צודק, ככה זה עובד בעיקרון. הרכבת את המשפט נכון מאוד, רק יש כמה גימורים סופיים שעדיף להוסיף (אם יורשה לי

) 我今天在大学学日语不过他明天要学中文了。 כמו במקרה הקודם, עקב השינוי נחוץ להוסיף 了 בסוף המשפט. בנוסף, מאחר וזהו תכנון עתידי אז יותר טבעי להגיד要学 . את ה- 但是 שיניתי ל- 不过 מאחר והראשון הוא מילה די חזקה (ב"אסרטיביות" שלה וגם בניגוד שאמור לבוא אחריה), בעוד שהשניה יותר יומיומית ונינוחה.

 

[GnomeBubble]

טוב, לא ציפיתי שלא יהיו טעויות ../images/Emo6.gif

מה שאני עדיין לא מבין זה ה-了 בסוף - זה נחשב לשינוי גם אם מדובר בכלל בנושא/מבצע-פעולה שונה לגמרי (אני מול הוא)?

 

[Mei11]

עתיד קרוב

ה-了 בא יחד עם 要 כדי להביע עתיד קרוב 他明天要学中文了 הוא עומד ללמוד מחר סינית. אפשר גם לוותר על זה - 他明天学中文

 

[happydog23]

נכון, אבל ספציפית במשפט הזה,

בגלל החלק הראשון, אני חושב שהוא צריך להיות שם בכל מקרה, אחרת אלה שני משפטים לא קשורים.

 

[Mei11]

אני לא בטוחה

מה שמחבר את שני החלקים זה ה"אבל". לחלק השני של המשפט יש נושא ומושא נפרדים, ה-了 שייך לחלק השני, אלא אם תצליח לשכנע אותי אחרת. ה- 了 החמקמק הזה...

 

[Mei11]

נושא ונשוא נפרדים, סליחה

 

[happydog23]

האמת נכון, חשבתי על זה שאולי

בגלל ה-"אבל" הם בכל זאת מחוברים. אני מניח שאפשר להגיד את שני המקרים וזה פשוט עניין של הרגל.

 

[GnomeBubble]

../images/Emo6.gif

 

[GnomeBubble]

זה שימוש שעוד לא קראתי עליו

בשום מקום. תודה!

 

[Hayate]

../images/Emo45.gif

 

[SashTheRed]

נוצרה לי בעיה עם מה שאמרת...

בקשר לחלק אחר במשפט. לפי מה שלמדתי, אי אפשר לאמר 学习中文, כי זה כאילו שני מושא ישיר לפעולה אחת ("אני לומד לימודים סינית"), כמו שאי אפשר לאמר 吃饭牛肉 או משהו בסגנון. צריך או 吃饭 או 吃牛肉, אני צודק?

 

[happydog23]

עד כמה שידוע לי -

学习 יכול גם לשמש כפועל בפני עצמו, לכן אפשר להגיד 学习中文. אני לא יודע אם 学习 הוא פועל ומושא - אני לא בטוח שאפשר להגיד 学个习 למשל... (אבל אולי - צריך לפנות לדרגים גבוהים יותר

)

 

[Mei11]

אני? ../images/Emo9.gif

学习 ו 吃饭 הם שני דברים שונים. 吃饭 זה באמת פועל ומושא, כמו 看书，说话 וכו', ואז אם יש מושא ספציפי לא צריך את הסימנית השניה. 学习 זה לא פועל ומושא אלא פועל שמורכב משני פעלים (כן, ניסוח לא משהו) כמו 工作 ו- 回答 ועוד כמה, והמושא לא משנה אותם.

 

[LiranTheWizard]

נכון מאוד

גם אני שאלתי את השאלה הזו. התשובה שקיבלתי היא שזה לא פועל+מושא כמו הפעלים האחרים אלא יותר ממשפחת נקרא לזה פעלי 工作". לכן, אפשר לומר 学中文 ואפשר גם לומר 学习中文. שניהם תקינים. בכל מקרה, זו בעיה בשפה - כאשר לומדים פועל חדש, צריך לבדוק לאיזו משפחה הוא שייך - האם צריך להוסיף מושא "מזוייף" או שלא צריך.