המשך

  • פותח הנושא Bmaya
  • פורסם בתאריך

Bmaya

New member
המשך

למכרים היו תגובות שונות. יש את אלו שעד היום , עוד לפני "שלום" הם מגחכים ושואלים "יש וודקה?" יש את אלו שמרגישים צורך לומר מילה טובה, כמו "שמענו שהרוסים משכילים", כאילו בשביל לכפר על הדעה השלילית שהיתה להם עד כה. יש את הקבוצה שעדיין חושבת שזה יעבור לי (למרות שאנחנו נשואים באושר והורים לילד משותף). ויש את החברים... אז ככה, למזלי בורכתי בחברי נפש אמיתיים, והם התאהבו בבעלי מרגע ראשון. אני בטוחה שזה לא בגלל שהוא רוסי, פשוט יש לו אישיות מדהימה. כשאני מגיעה לביקורים בישראל, בד"כ בלי בעלי, אני מתארחת אצל חבריי ומזמינה לשם את חבריו של בעלי (אנחנו בקשר מצויין). יש כימיה מצויינת בין כולם והשד העדתי היחיד, זה כשהם מצלצלים בפעמון ואנחנו מכריזים בקול "הרוסים הגיעו", בהומור כמובן
דיבורים על מעבר למוסקבה התחילו אחרי שנולד בננו. הוריו של בעלי ביקשו שנשקול אפשרות לעבור למוסקבה כדי שהם יוכלו לבלות יותר במחיצת נכדם היחיד. וכך, אחרי המחשבות התחילו התארגנויות. הפחדים שלי היו בעיקר לגבי בנותיי. הן כבר לא קטנות (אז בנות 7,9). איך ילמדו את השפה? איך יסתדרו מבחינת החינוך המוקפד? הגדולה שלי עם הפרעת קשב, האם יהיו סובלניים כלפיה? בגלל שאני טיפוס די עצמאי (בגיל 16 עזבתי את הבית בגלל חילוקי דעות על רקע דתי, ובגיל 18 עברתי לאנגליה, לבד, לתקופה של שנתיים) חשבתי שאני אסתדר, כמו תמיד. אני רוצה לספר לכם על הפעם הראשונה שהגעתי למוסקבה, שנה וחצי לפני המעבר. המטוס נוחת, מגיע אוטובוס מצ'וקמק ואוסף אותנו אל ביניין ישן. במקום ריצוף יש יציקות בטון בסיסיות. בדיוק כמו שחשבתי... הקידמה עדיין לא הגיעה למוסקבה. אנחנו נוסעים בעיר, אני בהלם! ואוווו יש חנויות! יש סופרמרקטים! יש פירסומות על מסכי ענק כמעט בכל צומת. אני פשוט בהלם. צידי הכבישים כולם מעוטרים בפרחים משגעים וכל גבעה צבועה ירוק. מודרניזציה? זה כאן! 10 ימים במוסקבה, והתאהבתי! עיר כל כך יפה, מלכה אמיתית. הכל ירוק ומטופח ויש פה הכל מהכל. שנה וחצי אחרי הביקור הראשון ואנחנו נוחתים כולנו באותו שדה תעופה ישן. לתומי חשבתי שנחתנו בשדה אחר. הכל חדש ומודרני. כל שיכלול אפשרי נמצא שם. מסתבר שבשנה וחצי אפשר לעשות ממש הרבה... עכשו יש לנו 3 חודשים עד שיתחילו הלימודים, ללמד את הבנות רוסית. אוצר המילים שלהן כולל: ספאקוייניי נוצ'י, דובריי אוטרא, ספסיבה, דה ו-נייט. שלחנו את הבנות לדאצ'ה של הורי בעלי, שם תהיה להן מורה לרוסית שתגור איתן ותלמד אותן. חמי היקר, ז"ל, חשב שכך הן תלמדנה מהר יותר, בסביבה רוסית, בלי אמא שמקרקרת בעברית כל היום. בכל בית ספר שהלכנו אליו הסבירו לנו שבלי שפה, אין אפשרות לקבל אותן. יאוש ראשון התחיל. בסופו של דבר הן התחילו ללמוד בבית ספר רוסי פרטי, אך במרחק שעה וחצי נסיעה כל צד (בלי פקקים). שבוע אחרי תחילת הלימודים, אחרי בירורים וחיפושים באינטרנט, אני שומעת שיש בית ספר יהודי ממש קרוב. 15 דקות נסיעה. אני בהתלהבות נוסעת לשם. איזה כיף, כתוב ברוכים הבאים בעברית
אני נכנסת למזכירות ורוצה לרשום את בנותיי. הדבר היחיד שצריך זה תעודת לידה. באתי מוכנה. מסתבר שבבית הספר היהודי, לא מקבלים כל יהודי. רק מי שעובר את הבחינות (והכל ברוסית), מתקבל. הם מפחדים מתלמידים ישראלים, שיורידו את הרמה הגבוה (מקום 3). כמובן שבנותיי נכשלו. הרי המבחן הוא ברוסית... החלטתי שאני לא מוותרת! אחרי שיחות עם המנהל ותשלום שלמונים נכבד, הן התחילו ללמוד שם. בעיה אחת נפתרה.
 

Bmaya

New member
המשך

בית ספר רוסי (גם יהודי), לא דומה בכלל לבית ספר ישראלי. כאן לוקחים את נושא ההשכלה ברצינות רבה. כל יום לומדים עד שעה 13:00, אח"כ יש חוגים בתוך בית הספר (שח-מט, בלט, ריקודים גרוזיניים, מקהלה, אומנות, בישול ועוד). כל ילד חייב להיות בשני חוגים. חינם. אחרי החוגים התלמידים חוזרים לכיתות להכנת שיעורי בית עם מורה מסייעת. יש 3 ארוחות מלאות וכמובן תלבושת אחידה כמו בסרטים. חוזרים הביתה ב 16:30. חודש בבית ספר וגם הבנות שלי, התימניות, מדקלמות "אולוקאמוריה דופ זילוניי..." איזה כיף! אני מאושרת! ועכשו, בשביל שלא תבינו לא נכון, מוסקבה רחוקה מלהיות מתקדמת בכל מה שקשור למתן שירות. אני אספר קצת מכל דבר. יום אחד, בשעה 12 אני רואה שניתקו לנו את החשמל. אחרי פישפוש בקבלות אני רואה שהכל שולם ואין בעיה. אני חושבת שעוד רגע יחזור החשמל, והולכת ללימודים. בשעה 4 אני חוזרת, עדיין אין חשמל. מתקשרת לבעלי שמתקשר לחברת חשמל. בעלי חוזר אלי ושואל "יש מספיק נרות בבית?" מסתבר שאמרו לו שכבר אין טכנאים בשעה זו, ומבקשים שנתקשר מחר
אני כועסת. מה ז"א להתקשר מחר? מה נעשה עד מחר? אני לא לבד, יש פה 3 ילדים... בחברת חשמל לא עובדים 24 שעות? לא!. יום אחרי התקשרנו, ביקשנו שיבואו. הכניסו אותנו לרשימה וביקשו שנמתין. אנחנו עדיין ממתינים, כבר עברה יותר מחצי שנה ואף אחד לא הגיע. מזל שבעלי הצליח לסדר את הבעיה... קניות בסופר מרקט. יש פה כמובן הכל. תדמיינו לכם שכל 500 מטר יש סניף של "טיב טעם". אבל כשמגיעים למעדניה בסופר, המוכרת לא שואלת אם אתה צריך משהו. כלום. היא עסוקה בלארוז נקניקים או בלפרוס גבינות או בלפטפט עם המוכרת השניה. ההרגשה הכללית היא שכל לקוח שמגיע לעמדת המעדניה, מפריע למוכרת. עכשו היא צריכה להפסיק את מה שהיא עושה... אין דבר כזה משלוח. או שאתה בא לסופר וקונה, או שמזמין מהאינטרנט. לכל חנות, גם לא רשת, יש כרטיס חבר. יש לי קרוב ל 100 כרטיסים. אפילו יש פה ארנקים מיוחדים לכל הכרטיסים האלו. ככל שאתה קונה יותר עם הכרטיס, אתה מקבל הנחה גבוה יותר. כך יוצא שאחרי שקנית ב 1000 דולר (כל חנות והקריטריונים שלה) מחנות אחת, אתה תקבל 30 אחוז הנחה... יש חנויות שאתה יכול לקבל אפילו 45% הנחה, על כל המוצרים! ברשת הסופרמרקטים "סדמויי קונטינט" אתה רוכש כרטיס ב 100 דולר, ומקבל באופן קבוע 10% הנחה, על כל המוצרים, בכל יום. שקיות אריזה- בדרך כלל משלמים עליהן. אתה אומר מראש כמה שקיות אתה רוצה ומשלם בהתאם. עטיפת מתנות- גם בחנות מתנות לא עוטפים מתנות. יש בכל קניון "עמדת אריזה" ושם אתה תשלם בד"כ יותר ממה ששילמת על המתנה, רק בשביל האריזה. פרחים. כל 20 מטר יש בוטקה של פרחים טריים. פרחים כל כך יפים, נראים כאילו עשו אותם בעבודת יד עם מיטב החומרים. אומנות של הטבע. הבעיה היא, זר עלוב עם 3 ורדים וקצת ירק, יעלה לא פחות מ 50 דולר. שוחד לשוטרים. נסעת באור אדום? 50 קמ"ש מעל המותר? פרסה בקו לבן, או אפילו מעבר באין כניסה? אין שום עבירה ש 500 רובל לא פותרים. ואיך זה עובד? אתה עושה עבירה, שוטר עוצר אותך. מראה לך כמה מהר נסעת ואומר "200 רובל". אתה משלם, הוא אומר לך תודה וזהו. אם אין לך כסף ואתה רוצה דו"ח, אין דבר כזה. יש שתי אפשרויות בלבד. או תשלום שוחד לשוטר, או זימון לבית משפט. האפשרות השניה ממש מסובכת וגוזלת ימים רבים. מוניות. יש מוניות מסודרות המגיעות מתחנה, אך אם אתה צריך מונית, רצוי להזמין יום קודם... מה עושים שצריכים לצאת מהבית ממש עכשו? הולכים לכביש, מרימים את היד כמו לטרמפ, ומיד שיירה עוצרת. אתה אומר לאן אתה רוצה, הנהג נוקב מחיר. מתאים, נוסעים. לא מתאים? עוברים לרכב הבא שעצר... בחיים לא דימיינתי לעצמי שאסע עם זרים. מסתבר שהמציאות עולה על כל דימיון... בדרך כלל הג'יפסיז האלו נוהגים בלאדה ישנה מאוד. גם החדשות לא נראות משהו, אבל הישנות... חוטים יוצאים מכל מקום, אף כפתור לא עובד, המגבים מנגבים במהירות של צב והשימשה בד"כ מנופצת. חברה שלי קוראת לנהגים האלו "אנשי הזהב". כי בד"כ חיוכם חושף אוסף שיני זהב... (אני לא רוצה להשמע מתלוננת. אני ממש לא. טוב לי ואנחנו אפילו לא מתכוונים לעזוב בשנים הקרובות, אני רק מספרת לכם מה רואות עיניי. את הדיכאון כבר מזמן עברתי.) אם עדיין מעניין אתכם, אמשיך שוב...
 

Bmaya

New member
נקודות זמן...

הגענו למוסקבה לפני שנתיים וקצת, לכן הכל מסתובב סביב זמן זה, פחות או יותר.
 

TaL53

New member
בהחלט סיפור מעניין:) תודה על השת"פ

יש לי שאלה אלייך- איך באמת קיבלו אותך שם במוסקבה? (לא המשפחה אלא הסביבה) לפי מה שאני יודע (מהיכרותי) ברוסיה מסתכלים על כול אחד שהוא לא רוסי כאילו הוא חייזר:)
 

Bmaya

New member
תשובה

יש שני סוגי סביבה. סביבה מוכרת (של חברים של בעלי), וסביבה זרה. אני מחלקת את הרוסים לשתי קבוצות עיקריות, אלו שחיו את כל חייהם ברוסיה, מעולם לא עזבו או ראו מקומות אחרים. אנשים אלו "שמעו" על זרים, אולי ראו אחד כזה במטרו, אולי אפילו יש להם חבר שמכיר חבר שמכיר איזה זר, אבל הם מעולם לא פנו אל זר או דיברו איתו. ויש את אלו שיצאו מרחבי רוסיה, ראו עולם, דיברו והסתקרנו לגבי תרבות זרה בה פגשו. האנשים המקובעים (מהקבוצה הראשונה), זה רק טיבעי שכשיפגשו זר פנים מול פנים, הוא יראה להם כחייזר. יש גם הרבה השלכות למקובעות. אנשים כאלו בד"כ חיים בהרגשה שרוסיה הוא המקום (ב- ה' הידיעה). שהתרבות הרוסית אצילית מכולם, שהם הכי מתורבתים, שהחיים פה הם דבש. הם פשוט לא יודעים שיש מקומות שאפשר ללכת לדואר ולשלוח חבילה בתוך דקות ספורות (תהליך שליחת חבילה כאן גוזל הרבה מאוד זמן), שיש רמזורים בצמתים ואפילו לא צריך לחפש אותם, שאפשר לקבל דרכון תוך כמה ימים ולא חודשים, שחברת חשמל לא רק שעובדת 24 שעות אלה גם ממש מסדרת בעיות, שחייבים לידע את הציבור לפני שינוי קידומת (יום אחד החליפו קידומת פה. כאילו בסוד. אתה קם בבוקר ולא מצליח לחייג. אפילו אין הודעה שמודיעה על שינוי קידומת. דרך שמועות גילינו למה אנחנו לא מצליחים לחייג). יש לי ים של סיפורים על כל הדברים המוזרים פה, יש פה דברים פריקיים לחלוטין. אז ככה, הסביבה המוכרת שלי, רובם אנשים מהקבוצה הלא מקובעת. אנשים שראו עולם. היחס שלהם אלי רגיל ביותר. בהתחלה כמובן היתה סקרנות גדולה (טיבעית ונעימה, מתוך רצון לדעת). המקומיים ששייכים לקבוצה המקובעת לא מזיקים. הם נועצים מבטים אבל לא יותר. אם אני פונה אליהם, הם יהיו אדיבים, יחייכו, אני לבד מבינה מתי אין מצב שנתקשר (כשהם לא מבינים אפילו כשאני אומרת "איזביניטה"), ומרפה. כשהגעתי לכאן, בימים הראשונים, בלי שפה אך עם אוצר מילים שכולל פעלים, פירות וירקות. ניגשה אלי שכנה והתחילה לדבר איתי, יכולתי רק לומר לה "נייט פאנימאט רוסקי". היא היתה כל כך נחמדה אלי, לא הפסיקה לדבר עם הידיים ולנסות להסביר ולהבין. היינו יושבות כל יום בחוץ, מדברות, מטיילות, עושות פיקניקים ביער הקרוב. אני לא מדברת רוסית, היא לא מדברת עברית ויש לה אוצר מילים קטנטן באנגלית, ובכל זאת היינו מבלות שעות רבות בהנאה. זו החויה הראשונית שלי מהאנשים ברוסיה. חויה מקסימה ובלתי נשכחת. של אנשים חמים ומקסימים, לבביים ונעימים. יותר מאוחר, כשכבר התחלתי ללמוד רוסית ויכולנו לדבר על נושאים מעניינים יותר מ- קאקאיה פאגודה, הבנתי שיש לבעלה אח באמריקה ושהיא היתה שם ובעוד כמה מקומות.
 

shon100000

New member
סיפור יפה מאוד..../images/Emo13.gif

חחח זה מזכיר לי שכשהיינו ברוסיה תמיד אבא היה זה שהיה מתקן כל דבר שהתקלקל בבית.עד היום הוא הכל מתקן ומתקין ולא מוכן להביא שום טכנאי.
 

TaL53

New member
באזורים הכפריים יותר

התופעה הזאת של מקובעות הרבה יותר קיצונית. עד כדי כך שגם סטיגמות ואגדות נתפסות שם כדברי אמת. אני שמעתי פעם סיפור כזה- בחור יהודי אחד שחי במוסקבה ועבד שם באחת החברות הגדולות. ואיתו עבדה אישה שבאה למוסקבה מאחד הכפרים בסיביר. יום אחד הוא נשאר שם עד מאוחר והוא ראה שהאישה הזאת שעבדה איתו הביאה איתה לעבודה את בנה בן ה-13. הוא שאל אותה מה קרה והיא אמרה לו שהיא פוחדת להשאיר את הילד לבד בבית כי זה ערב חג הפסח של היהודים. הוא כמובן שאל אותה מה הקשר והיא ענתה לו בשיא הרצינות שזה ידוע שהיהודים חוטפים ילדים נוצריים כדי לעשות מהם מצות. הוא כמובן צחק ואמר לה שהוא בעצמו יהודי ואפילו הראה לה בתעודת זהות שכתוב לו "יהודי"..כשהיא שמעה את זה היא התעלפה:) כמובן שהסיפור מציג תמונה קצת קיצונית על דעות קדומות וכמובן שהאישה לא הייתה אנטישמית, וסביר להניח שהיא גם אף פעם לא פגשה יהודים אבל כן יש מקובעות ושמרנות גדולה מאוד באיזורים היותר נידחים ברוסיה.
 

Bmaya

New member
תתפלא. אני מכירה אישית בחורה נוצריה אדוקה

שמאמינה בדברים גרועים יותר. הבן שלה אפילו מפחד להביט לי בעיניים
 

TaL53

New member
סיפורים כאלה קיימים ולא רק ברוסיה

הנה, אתמול היה את הסרט התיעודי על הנוצרים האוונגיליסטים בארה"ב. אז שם ילד אחד אמר שהוא לא מרגיש בנוח כשהוא מדבר עם אדם לא נוצרי.
 

shon100000

New member
גם אני ראיתי סידרה בערוץ השני

קראו לה "אנטישמיות-לא מה שחשבת",אני לא זוכר איך קראו למנחה. בקיצור הוא דיבר שם עם מישהו ואמר לו שהוא יהודי ושהם מצלמים לטלויזיה בישראל,הוא התחיל לדבר איתו(המנחה)ואותו אחד(היה איטלקי)אמר:אני לא מסוגל לדבר איתך זה נורא,אני אפילו לא מסוגל להביט לך בעיניים...המנחה אמר-למה אתה לא יכול להביט לי בעיניים,תנסה.והוא אמר-לא,אתה היתגלמות השטן אני לא יכול לעשות את זה. אני לא אשכח את הקטע הזה ואת המילים שלו.... אבל הקטע עם המצות לפסח היה נשמע ממש הזוי אבל במחשבה שנייה זה דווקא לא ממש מפתיע...גם לאור העובדה שנזכרתי בדברים של הדבר ההוא מהתוכנית..
 
מה זה אמונה הדפוקה הזאת?

הסבתא של בן זוגי גם נוצרייה אדוקה והיא בסדר איתי...
 

OnlyNick

New member
אף אחד לא אמר שכולם כאלה

הדיעות הקדומות קיימות במיוחד בחורים נידחים בהם אין מפגש עם זרים והבורות חוגגת. ומוסקבה לא ממש עונה להגדרה של חור נידח.
 
למעלה