"על הדרך....."
"בין נתניה לעזריאלי, הכביש ארוך, שחור, וזקנים מפריעים לנסיעה..." הכל התחיל בבוקר כו' בכסלו, הבוקר היה מעורפל, וגשם כיסה את התמונה.... קמנו אני וחברי מהמיטה שיוצרה בגרמניה(אך נקנתה בחנות רוסית בנתניה..) לאחר כמה מכות בפניו של ידידי הצעיר, הוא קם ורץ למקלחת. אני לא יודע מה הברנש עשה שם כל כך הרבה זמן, אבל זה בהחלט לקח זמן. הוא יצא מהמקלחת, ואני התלבשתי, ומן הסתם - גם הוא התלבש, הוא לבש מעיל עור חביב ביותר, ונראה כמו שומר ראש, אך זה עדיין בסדר. לקחו את הגיטרה עמנו, ויצאנו מהמושב הקט(בית ינאי) אל תחנת הרכבת בנתניה. אבי הוריד אותנו בתחנה, וישר רצנו לקנות כרטיסים ממוכרת קצת זקנה, שלדעתי - רימתה אותנו. היא מכרה לנו כרטיסים בתור בוגרים(אנו רק בני 14...) אבל לא נורא, אם ביתה ישרף, לי יש אליבי. לאחר בעיות קשות של הכנסת הכרטיס למכונה הקטנה הזאת, הכרטיסנית שנראתה קצת עייפה, עזרה לנו. קפצנו לרכבת במהירות הרבה, וחיפשנו מקום חביב ביותר, מצאנו אותו ליד אישה, וליד ברנש ממושקף עם זקן. לאחר שיחות מאוד מעניינות, הגענו למסקנה שהרצל יצא מצליה, מכיוון שהכרוז אמר הר צליה, וזה הדאיג אותנו מאוד. לדעתי הזוג שישב לידנו החל לפחד מעט, ולכן הם ירדו בתחנה הקרובה(או שאולי אני פרנואיד?) לאחר ששניהם ירדו, התחלנו לשיר ולנגן את Jounieh, שתינו תופפנו ושרנו את השיר המגניב הזה... לאחר שכמעט כל הקרון שמע את הקול שלנו, בא ברנש מבוגר במקצת(זקן אם אפשר לומר) ואמר לי: "בחורצ'יק, פה זה לא דיסקוטק, אז אל תעשה פה קונצים" אני נבהלתי, ושתקתי. לאחר שאני וחברי הגענו למסקנה שזאת ארץ חופשית, החלטנו לברר איפה הוא גר, כמובן שקודם השגנו אליבי. לאחר נסיעה ממושכת אך לא ארוכה במיוחד - הגענו לעזריאלי. יצאנו מהרכבת, אך לפני זה - דיברנו עם הברנש הזקן, והסברנו לו שרכבת זה מן חידוש לדיסקוטק והוא פשוט לא שם לב זה. לאחר שתיקה ממושכת והתבוננות אחד בשני, הגענו למסקנה שהברנש הזקן יגיע תכף למצב שבו הוא יצטרך להחטיף לנו בחוזקה. אז התחלנו כמובן לרוץ לכיוון המדרגות, ולכיוון הקניון. אנחנו כמובן היינו צריכים להביא כיבוד, אז התחלנו לחפש מקום ראוי לקניה, לאחר חצי שעה ממושכת בין חנויות, ביררנו איפה נמצא המקום המויחל "קוסמוס" כמובן שבכניסה בדק אותנו שומר, ואפילו ביקש מאיתנו לדפוק קטע עם הגיטרה, אך אמרנו לא שאנחנו ממהרים, אבל נחזור יותר מאוחר לדפוק הדרן(לצערי - לא חזרנו) הוא נתן לנו להכנס, וכמובן בצענו את הקנייה במהירות רבה. יצאנו מקוסמוס והתחלנו לרוץ לכיוון הקומה הרביעית, לאחר התקלות באנשים, וכמעט קבלת מכות מאישה זקנה שחשבה שאנחנו מטורפים, הגענו למקום המיוחל - הקומה הרביעית. בהתחלה ראינו עוד הרבה מאוד אנשים(שנראו לצערי - לא שייכים לפורום ברי סחרוף, אלא לפורום D&D) ובאמת צדקתי, הם היו שייכים לפורום הנ"ל. ראינו את ענת ואת גל(שאת שניהם זהיתי) לקח לנו קצת זמן עד שמצאנו את הכניסה למקום המיוחל, אך מצאנו. אנחנו הבאנו איחור אופנתי במיוחד, ואמרנו שלום לכל הנוכחים, במקום היו כבר "גלעד", "שלוחי" "ענת" "גל" אנחנו לא התביישנו ואמרנו שלום, כי אנחנו ברנשים, עם מעילי עור. לאחר נגינה קצרה , הטלפון הסלולרי של ענת צלצל, ומישהי בשם המממ, החלה לדבר איתה. לאחר שהיא ביקשה לדבר איתי -אני דיברתי איתה מן הסתם. שאלתי אותה למה היא לא הגיעה, היא כנראה התביישה. ולמען האמת - לא היה לה קול של מפלצת. אנחנו גם ניסנו לזהות את השיר שגל כתב, לאחר תשובות כגון:"ברני" וכו, גילנו שהוא מנגן את השיר המבריק "לכובע שלי שלוש פינות" לאחר שסקייטרים הגיעו לעשות דאווינים עלינו(על ענת בעיקר...) התחלנו לצאת לכיוון היציאה, בדרך פגשנו שתי בנות - הם התביישו, ולמען האמת הם נראו כאילו הם אבדו, וגם זה נראה כאילו הם הולכות לבכות, אבל לא נורא. ירדנו קומה למטה, לכיוון "סבארו" שם תפסתי מקום מעולה. ענת וגל הלכו לקנות פיצה, חזרו. וגם אסף הידוע גם בכינויו "אשף" הגיע, לאחר שלא היה לו כיסא, רצתי וגנבתי כסא מאישה, אפילו הרגשתי שאני זקוק להדרן, אך לצערי - כוחותי נפלו. כולם סיימו לאכול מן הפיצה, אז התחלנו לדבר על מוסיקה, ושטויות. גל פגש גם גם איזו אחת שהייתה בשכבה שלו, והיא הייתה מספיק נחמדה להגיד "שלום" גל גם סיפר לי שהיא רזתה במקצת. לאחר שכולם סיימו לדבר, החלטנו ללכת לטאוור רקורדס. הגענו לשם - זה היה גן עדן לחובבי מוסיקה, אך גם גיהנום למובטלים. המחירים שם פשוט בשמיים, אני שקלתי לקנות את אלבום האוסף של "נושאי המגבעת" אך לצערי - הוא היה יקר מדי. ביום מן הימים אני אקנה אותו. אפילו ראינו את המבצע של מינימל קומפקט. בטאוור רקורדס אני ואסף דברנו על המכשפות ועל ענבל פרלמוטר. גם כמה ברנשים לא חביבים במיוחד, החלנו לצלם אותנו. אך כמובן אני אמרתי "לא" מכיוון שלחלקנו מחכה עתיד צבאי מזהיר, ואסור לנו להסתכן. כמובן שבזמן שהלכנו ממקום למקום - התבגשנו, הכרנו אחד את השני יותר טוב, וגליתי אפילו איזה אנשים מגניבים יש בפורום, כגון גלעד ואסף במיוחד. למרות שאת גל ואת ענת הכרתי, גליתי שהם עכשיו יותר מגניבים... לאחר איומים מצד המנהלת "האהובה"
עלינו, יצאנו מטאוור רקורדס. התחלנו ללכת לכיוון הפארק המרוחק, שמחוץ לעזריאלי. אבל לפני זה, אני וגל ניסנו להשיג קצת כסף, אז לקחנו כוס, העמדנו אותה באיזשהי פינה בעזריאלי, הוא ישב והתחיל לנגן שירי ילדים כגון "לכובע שלי 3 פינות" אפילו ילדה קטנה נעמדה לידינו והעירה לנו: "שלא שומעים אותו מנגן" לאחר שנמאס לנו מזה שאנחנו מקבלים רק 10 אגורות, עזבו את המקום. ביציאה עברו שתי נשים מאופרות על אופניים כחלק מהצגה כלשהי, וחברי הטיפש חשב שהן בחורים, אז הוא התחיל להתעסק עם אחת מהן, ואפילו נגע לה בחזה(הוא חשב שזה מלאכותי..) הגענו לפארק, אבל לפני זה שאלתי את גלעד אם הוא נהנה בעתודה, הוא כמובן אמר לי שהוא "מאוד" נהנה בעתודה. מעכשיו לפארק אני קורא "פארק ההומלסים והעובדים הזרים" כולנו הוצאנו את הגיטרות, והתחלנו לנגן שירי חנוכה חביבים, ולאכול הרבה מאוד במבה(לא אכלתי לפחות חצי שנה במבה... ) לאכול מאבק רצחני שכמעט הסתיים בדקירה על הדיון איזו במבה יותר טעימה, אסם או פרפר. גלעד נתן טיעון מבריק: "תסתכל מה כתוב על העטיפה של במבה פרפר, אלו רק חטיפי תירס מצופים בחמאת בוטנים" "ועל העטיפה של אסם כתוב "חטיפי בוטנים" הוא לקח אותי, וכמובן הסכמתי איתו. לאחר שהתחלנו לבצע גרסות כסחניות לשירים כגון "עצבות" "77" וכו'. עשינו ביצוע קוור מדהים שלדעתי צריך להקליטו לשיר המהולל "חלליות" רק בגרסת חנוכה. ישבנו בפארק ההומלסים והעובדים הזרים לפחות שעה, והיינו צריכים לזוז כבר. הייתה לנו דילמה רצחנית בקשר לאיזו תחנת רכבת נלך, והחלטנו שלא נחזור לעזריאלי, אלא לתל אביב מרכז. נפרדנו לשלום מכולם, ואני כמובן נתקעתי בעץ לפני זה... התחלנו ללכת עם שקית במבה לכיוון תחנת הרכבת, ולאחר הליכה קצת ארוכה - הגענו. כמובן שוב רימו אותנו ומכרו לנו כרטיס בוגר..(אני אצטרך הרבה חומר בערה..) התיישבנו ברכבת, ואני גיליתי את פלאי השירותים ברכבת. אבל היה לי מאוד קשה לעשות את צרכי ברכבת, מכיוון שכל שניה זזתי, ולצערי היה לי קשה לכוון... הפעם לא עשינו גרסה לשיר "Jounieh" אלא לשיר המהולל "Sandanya" זה היה מבריק, אך לצערי - הגענו לנתניה, והמפגש נגמר בשבילי. אני חייב לומר שזה היה אחד המפגשים הכי מהנים שהייתי בהם בחיי, כי לא היינו כל כך הרבה, והמפגש היה כזה אינטימי וחביב, חייבים עוד מפגש כזה בפסח. "על הדרך, בין נתניה לעזריאלי, הכביש ארוך, שחור, וזקנים מפריעים לנסיעה" "נשברתי לזמן קצר(לא הצלחתי לכוון) אך התאוששתי(היו בחורות יפות) כאשר הגיטרה ניסרה את עזריאלי..." רוני.
קרירה מאוווווד) במרפסת של עזריאלי, שם קבענו להפגש. הרוחות עזות ומיגדלי עזריאלי כבר מראים סימני מצוקה... אני יושב ומנגן והנה אני מקבל טלפון מענת, שמסתבר שיושבת עשרה מטרים ממני כבר כמה דקות טובות יחד עם גל (קרייזי דיימונד) ו inflatable שפאדיחות, אני לא זוכר את השם שלו... הרוחות העזות והבטן הרעבה של ענת מניסות אותנו אל פנים הקניון. אח"כ מצטרפים רוני וחבר שלו, ואס(ש)ף. האיזור מלא בפורומים נפגשים וביניהם כנראה איזה קבוצת סקייטבורדנים שמנסים לקפוץ ולעשות תרגילים אבל בעיקר נופלים... אנחנו אוכלים בסבארו ואח"כ קופצים לטאוור רקורדס. ענת המקקדת מנסה להוציא אותנו ללא הצלחה יתרה, עד שבסוף אנו עושים טובה ויוצאים החוצה לאיזה גן ציבורי חביב, שאם הייתי הומלס בטח הייתי מכיר טוב. אנחנו מנגנים, מדברים קצת ומחליפים חוויות, עד שהשעה נהיית מאוחרת וכל אחד פורש לדרכו. אני למדתי מושג חדש - "הסנטר" הלא הוא דיזינגוף סנטר הקנין הראשון בארץ (כך מסתבר...). וכך מסתיים מפגש הפורום הראשון שהייה ממש נחמד. היה כיף לפגוש את האנשים שמאחורי הכינויים, למרות שהיינו מועטים. וכך בלב שמח ומחשבה ש "צריך לעשות את זה עוד פעם..." אני חוזר לי הביתה, אבל זה כבר סיפור אחר...
