למה
חשוב לי להציג את דעתי המנוגדת לשלך לגבי סטיב רייך, ולו כדי שלא יווצר רושם מרתיע עבור אלו שלא מכירים את היצירה. משהו בסגנון "אני מניח שזה עלול לעשות דבר כזה, אבל לי קרה משהו אחר לגמרי". אני אחדד ואציין שאני מדבר רק על הפרק Dolly מתוך היצירה Three Tales ולא על היצירה כולה. המסר העיקרי שניתן להפיק מ-Dolly הוא ללא ספק מזעזע ומחריד עבור מי שלא היו לו מחשבות כאלה על מהות הקיום קודם לכן. האפקט שהמסר עשוי או עלול ליצור אצל המאזין (והצופה, במקרה הזה), תלוי באופן הקבלה שלו, וזה תלוי ברקע המוסיקלי והפילוסופי של הצופה. לי היו המון מחשבות תועות וחצאי מחשבות על מהותם של בני האדם לפני שנחשפתי ליצירה הזאת, ובעיקר היה לי חוסר מיקוד בתחום הזה בפרט ובכל השאר בכלל. היצירה הזו באה והציגה בפני באופן מרהיב ומשכנע את מה שאני מרגיש כיום כלפחות אמת אחת שלמה שמתקיימת בעולם ושניתן לראות אותה מתרחשת ב-level מאוד מסויים בכל רגע של הקיום, "יום-יום-שעה-שעה" ולמעשה בכל דבר שעושים בני האדם, חיות וכל מה שקיים בעולמנו. אחרי שמבינים את זה עולה השאלה מה עושים עם אמת שכזאת, שהיא מזעזעת בעיקר מתוקף היותה שונה מכל מה שרוב בני האדם גדלו וחונכו עליו לפחות עד לימינו. לסיכום רק אציין שלעומת כותב ההודעה שאליה אני מגיב, אצלי היצירה הזו גרמה לתוצאה הפוכה לגמרי והוסיפה לי הנאה עצומה מהתבוננות בדברים שקודם לכן נראו לי משעממים, אם בכלל ראיתי אותם.
