תגובה>>>
דוגמאות, לא שמתי לב למה אני מאזין ממש. לא עניין אותי שמות השירים, פשוט האזנתי למה שבא לי ללחוץ עליו. על כן, אין לי מאיפה לתת דוגמאות על סצך אותן האזנות. יחד עם זאת, ידידה שלחה לי כמה שירים להאזנה, אז האזנתי להם וגם בהם מצאתי את הדברים.
דברים שאתה לא מבין:
הוא מדבר כל הזמן על עצמו, אבל היי, לפתע הוא פונה למישהו או מישהי. אפשר לראות את זה בשיר "מה רצינו להגיד". במקרים אחרים הוא פונה באופן כללי לקבוצה או מתאר סיטואציה ברבים. זה מתחיל מדיבור אישי על עצמו והופך לדיבור על הכלל או על האחר. כבן אדם שלא מתחבר לאף שיר של ארצי, אני מוצא בנקודות האלו סוג של טריק למשוך אותי לשם. פתאום הוא מדבר על רבים, לא רק על עצמו הדכאוני. אבל גם זה לא מושך אותי, זה רק גורם לי לרצות לכבות, להעביר תחנה (אם זה ברדיו). בשירים מסויימים זה מורגש יותר, כמו "בית חרושת קופי" בו הוא מציג כמה סיטואציות של קבוצות שונות, בתחום הלימודים, בתחום הצבא. ואז הוא חוזר לדבר עם עצמו ומסכם ,צועק לאדמה - אולי תקחי אותי וחזור על כך 3 פעמים.
דוגמאות נוספות:
בשיר; "בשקט בשקט" בבית האחרון הוא מדבר על אותה אחת שדיבר עליה כל השיר, אבל עכשיו הוא אומר לה "תשבי לידו". מאיפה הוא בא פתאום? מי זה? למה כל השיר אתה מדבר עליה (גם אם זו המדינה, כפי שאני נוטה לחשוב שהוא שר על המדינה ולא על אישה). ואז הוא חוזר, את אוהבת אותי... ואז כמובן דיכאון - 100 אלף בני אדם נהרגו בשביל מה... לא יודע מה כבר אני רוצה... הקטעים האלו שהוא מדבר פתאום על אחרים, שוב מרגיש לי כמו בכח לגרום לי להתחבר לשיר. בנימה כלשהי הוא מדבר על "מישהו" ומי זה המישהו? אולי אני? אולי זה שיושב לידי באוטובוס? אולי הבחור שחתך אותי הרגע בכביש. לא אוהב את זה, מרגיש לי כאילו דוחפים לי הזדהות, למרות שהיא לא קיימת בכלל.
"ברית לא מותרת" - כל השיר הוא מדבר על עצמו לא עצמו, גו פיגר, מה שנקרא. גם אסתר שמיר - אותו הדבר. אני לעולם לא אצליח להתחבר לשירים מהסוג הזה שמתארים לי סיטואציות. אין פואנטה לאף שיר כזה, כמו להסתכל מהחלון ולראות אנשים הולכים ברחוב. אז למה להתחיל עם לכאורה? מרמזים לי שיש משהו בסוף ובסוף יש פתרון, התרה? גורנישט. מחוברים בנשיקה ועוד איזו נשיקה, נשיקת הגורל. מזה אומר נשיקת הגורל? בסופו של דבר אין שום פואנטה, סתם תיאור סיטואציה שכרגיל גם לא מובילה לשום דבר, ובמקרה הזה גם לא שמח, לא עצוב, לא אושר ולא דכאון - סתם כלום. זה יותר אני, כמו שאמרתי לא מתחבר לתיאור סיטואציות, אבל בחייאת, לפחות סגרו את זה עם פואנטה ותנו לי להבין על מי אתם מדברים בכלל. למה לסבך אותי? אני לא רואה בזה אלמנטיים אומונותיים, אני רואה בזה טריק למשיכת תשומת לב ותשומת הלב הזאת נלקחה ממני על פארש, כי פואנטה - אין.
עכשיו בוא נעזוב לרגע את השירים, בסופו של דבר לא הוא כתב את כולם. וזה לא תמיד הביצוע עצמו שגורם לי לחוש כמו שכתבתי. אבל יש דברים שנשמעים "ארצי", מתאימים לארצי ועל זה אני מדבר. עכשיו נחזור לשירים; "אתמול חלפו הציפורים". מדבר על עצמו אוקיי, מדבר על האישה שלו - אוקיי. אבל מתאר סיטואציות יומיומיות עם נגיעות רגשיות פה ושם ואף אגדיל ואמר שגרתיות על מצע של מתיקות אינסופית. דוגמאות? יש בשפע!... "אתמול חלפו הציפורים בתוך העיר" - עד לכאן סיטואציה סתמית וחמודה ומה בא אח"כ? "כנערות בתוך ראשי" ומוסיף, אל תכעסי עליי בגלל שמות רבים אותם אמרתי. אז ככה: 1. מלבד זה שהוא חושב על אחרות ורוצה שהיא לא תכעס עליו על כך (למה לעזאזל?). עכשיו אם נפרק כל שורה ונסתכל עליה בנפרד, אפשר לראות בבירור רב עד כמה הדיכאון חוגג כאן בשיר הזה. הוא חושב על אחרות, היא חושבת על אחרים והכל בתירוץ של "ככה זה" - מאד אופיטימי. כי בכל יום חלפו הציפורים (אז ככה זה, כל הזמן חושבים על אחרים/אחרות). אז בפנים היה קריר (בלב) ונגיד שלא ידענו איך באה לתוכנו השמחה.
מה אגיד לך, הכל על מצע של מתיקות וכביכול אופטימיות, אבל זה פשוט הרוס מהיסוד. בדיוק כמו שאגיד אתמול קו 5 הראשון יצא בשעה 5:30 וחשבתי על אחרות, אבל היי אל תכעסי, קו 5 גם מחר יעבור ב5 וחצי. יש לי מילה אחת להגיד: "זוועה" יודע מה, שתי מילים: "דכאון זוועתי".
עוד דכאון על מצע של מתיקות? אפשר לקבל מנה הגונה ממנה ב"מתנה ליום הולדת". איזו זמרת אתה מחפש? אהה אחת כזאת ששרה את המילים הנכונות? ומה הן המילים הנכונות? מבחינתי זה רמז לכך שהקשר גוסס, התוספת של יהיה עצוב לחשוב שלא נהיה ביחד, מחזקת את זה. אולגה וטוקיו, בית מנוכר ללא חלונות. אבל כמה קילו מתיקות לשים לך? "שמחים בדרך ז'בוטינסקי (דאז פתח תקווה)", מחפשים את המילים הנכונות (במסווה של אופטימיות, למרות שבהקשר הזה זה מופיע כיותר כמו לא מוצאים את המילים הנכונות. והאיך השיר מתחיל? הרבה זמן הוא לא ראה אותה, אכן מערכת יחסים בריאה. רק מהשורה הזאת, אפשר להבין איך זה יגמר.
יש עוד לא מעט שירים ואין לי רצון לנתח כל אחד מהם. אני שומע את אשר אני שומע. אני רגיש מאד לניואנסים, לפיצוי של המלודיה על המילים הקשות והדכאוניות לא פעם. אני רגיש לתיאור הסיטואציה ומאזין לעומקה ולא רק בבאנליות של התיאור עצמו. אני שם לב למשחק הזה של מעבר מדיבור עצמי לדיבור על הכלל או על האחר. אני לא יכול להבין איך בן אדם יכול באמת להנות מהמילים הקשות האלו, זה אפילו לא מרגש אותי כי כמעט תמיד זה מגיע מסיטואציה של בגידה,חוסר אמון וכל דבר אחר שהוא סבל. אז להתחבר לזה? יתרה מכך, גם מי שעבר את הדברים האלו בחייו, זה מה שאתה רוצה לעשות לעצמך? להיכנס למעגל הסבל ללא המוצא שמציג ארצי בהוד והדר (על מצע של מתיקות כמובן).
כל זה לא כוס התה שלי, אם כבר זו כוס תה שהתיון נטבל בה למאית השנייה, עם קורט סוכר ושני נמלים לקינוח שהיו בשק הסוכר. ובמילים אחרות; כוס התה הזה פשוט הרוס מהיסוד.
שלמה ארצי לא נראה לי שמציג את עצמו כסובל. למה? כי נראה שהוא חי עם התיאורים שלו בקונספט של ככה החיים, בוא נחיה את זה ונהנה מזה למרות הכל. על זה בדיוק אני מדבר ב"מתיקות". זה כאילו ככה החיים, זו הנורמה ואין מה לסבול אם זו הנורמה. אז בוא נעביר את הנורמה בצורה נעימה, מתוקה. לכן זה ממש לא נשמע לי שהוא סובל. אבל אם כבר הוא מתייחס לסבל, זה לאחר, זה לאישה שהוא מדבר אליה או לאנשים האחרים (והאחרים זה כן כמו שאמרת נמצא בעיקר באושר אקספרס).
הטענה לגבי פתרונות אינה מבוססת על אושר אקספרס. באושר אקספרס הוא נותן פתרונות לאחר, בשאר השירים הוא נותן פתרונות למערכת היחסים בעיקר. והפתרון הוא תמיד שאין פתרון. הוא מתאר את הבעיה, נותן אלמנטים של שגרת החיים דבש והפתרון הוא להשלים עם המצב. אז מה היה לנו כאן? בעיה > נורמה > החיים בעייתיים, תשלים עם זה. אחלה פתרון, מה אגיד לך... ז"א שאם אתה במערכת יחסים הזוייה, לא בריאה > תמשיך במערכת היחסים הזאת. פשוט ללכת עם הראש בקיר, לגלות שזה קיר גבס ושהוא נשבר בקלות ואז לעבור לקיר בטון, לדפוק קצת חזק עד שכואב, ללכת לישון ולהתעורר מחדש ליד הבעיה שלך (מערכת היחסים, כי ככה). וואי כמה שזה נורא, פשוט נורא. למה לא לה-פנים שמערכת היחסים לא טובה עבורך ולעבור הלאה? על כך דיברתי כשכתבתי שאין תיאורים יפים של אהבה נכזבת, של פרידה או של יחסים כושלים. אבל הפתרונות האלו, זה מה שגומר אותי.
תרקוד, זקן וצעירה (לא נשמע לי סתם מבוגר, אלא זקן) הבית האחרון, אמממ אם הוא ביחד עם הברושים, זה אומר שהוא כבר בר מינן? פג תוקפו? וחצי דקה קשה לך לרקוד? הרמיזות על "שקיעה שכזאת" באה לתאר שקיעת הקשר? שקיעת החיים (מוות) שלו? לא נשמע לי שמדובר בסתם שקיעה, היא מסמלת משהו, היא דומיננטית כאן בשיר. אבל בסופו של דבר מדובר כאן על מערכת יחסים שהאחד לא מבין את השנייה, משער שמדובר על פער הגילאים. מנגד, יש רמיזות רבות לכך שהקשר לא מנבא טובות. אז זה יכול להיחשב לקלאסיקה, אבל אצלי זה מתוייג מיידית כ"כיתת יורים". מה הכוונה? כולם יורדים עליך ואין לך אפשרות לברוח, אתה עומד שם. לך, לא טוב לך - לך!!!... למה ככה לסבול, למה?
עכשיו לא הייתי אומר את זה אם לא כל שיר כמעט בנוי על פי התבנית המזוויעה הזאת. אז סבבה, 10 שירים, אוקיי, אבל מה נסגר? מעגל אינסופי של סבל, תיארת את זה כל כך נכון. אני כבן אדם מאד אופטימי, לא יכול לשמוע את המילים האלו שכל כולן מדברות על תשלים עם זה שתסבול כל חייך. למה לי?
אם אנשים לוקחים שירים שלו לחתונה, שלא יתפלאו שהנישואין שלהם יהיו כמו כל השירים שלו.
