שלום לך, אני חושבת שאת פשוט מחפשת
משמעות. מרגישה ריקנות? מרגישה שהזמן עובר ומתבזבז? אם כן, אז אולי זו הבעיה. כתבת שכבר שכחת מי את, אולי אף פעם לא באמת ידעת? אני לא יודעת מתי חזרת בשאלה, או בלשון הפורום יצאת בשאלה, אבל עברת מעולם דתי מאמין לעולם החילוני והלא מאמין. מעולם עם ערכים ברורים ושאיפות ומטרות ברורות, ובכלל- הלך/כיוון חשיבה מוכתב, יצאת לעולם השאלה, שבו הכל ארעי, הכל נכון. הכל מתנהל (וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת לחיים האישיים שלך) לפי שיקול דעתך ורצונך. את יודעת מה את לא, את לא אדם דתי, את לא מאמינה. אבל מה כן? באלו ערכים את מאמינה? מהי האמת שלך? מי את? דת היא דרך חיים והיא מקיפה את כל תחומי החיים. כשיוצאים מזה, מתחילים מאפס, לחפש את הדרך והאמת האישית שלנו והמתאימה לנו. המצב הזה גורם לך להיות שברירית אומללה ומתוסכלת, הכל מעציב אותך, כלום לא מספק אותך. את לא צריכה לדאוג, כי יהיה בסדר בסוף, אני מבטיחה לך. את לא צריכה לראות רופא או לקחת כדורים. הכדורים הם כימיכלים אשר יכפו על המח שלך להרגיש דברים אחרים אשר לא ישקפו את המצב של הנפש שלך. זה פתרון רגעי ובעיני מזיק. התקופה שאת נמצאת בה היא לגיטימית, הרבה אנשים היו שם לפניך והרבה יהיו אחריך. מה עושים עם זה? אני חושבת שאת קודם כל צריכה להסתכל אל תוך עצמך פנימה ולנסות להבין למה כל כך רע לך, ומה בעצם את מחפשת. אולי תסתכלי על העבר ומה רצית אז, למה חזרת בשאלה. אולי התשובות נמצאות שם. את כמובן יכולה להעזר בספרים ובמאגרי מידע באינטרנט ובאנשים הסובבים אותך (אולי אנשי הפורום?) אבל לפני זה את צריכה לדעת מה את מחפשת. אולי את מחפשת משמעות ואולי משהו אחר, אני לא יודעת, זו רק השערה שלי. קחי כל מה שכתוב כאן בערבון מוגבל כי אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה באמת עובר עליך. מקווה שעזרתי קצת.. ואל תדאגי, זה יעבור
