האומנם?
בזכות התנועה הציונית המרחב בין הים לירדן אינו מדבר, לפני שהציונים הגיעו לפה הארץ הזו הייתה כמעט לגמרי שממה. הציונות הייתה מגש הכסף עבור העם הפלסטיני שהומצא בשנת 1967.
התנועה הציונית הושיטה את ידה לשלום למעלה ממאה שנה והצד השני ניסה כל הזמן לגדוע את היד הזאת
ולגבי בני מוריס
לא ברור מה הם המקורות שלו אך גם אם מה שהוא אומר נכון, אתה יכול לשים לב כמה הוא צריך לחשוב בשביל למצוא איזה מקרה חריג של גירוש או רצח.
בוא נראה מה היה בחברון בתרפ"ט לעומת הפשע הגדול של שליחת יועצים ערבים שיצרו דה-מורליזציה בקרב האוכלוסיה הערבית. "ממש ניתן להשוות"
ועוד, גם אם מה שהוא אומר נכון, הוא בעצמו מודה שאם ידם של הפלסטינים הייתה על העליונה מבחינה צבאית סביר להניח שהיו רוצחים הרבה יותר יהודים. המציאות הוכיחה שברגע שהייתה לפלסטינים הזדמנות הם לא השאירו שבויים., אז מה ההתיפיפות על מקרים בודדים שהיו או שלא היו במלחמת העצמאות
ואפילו אם נלך לפי שיטתו, שהוא בעל דעה קיצונית בעולם האקדמי, נראה מה יש לו להגיד על הסכסוך הישראלי פלסטיני:
"צריך לשים דברים בפרופורציה. מדובר על פשעי מלחמה קטנים. סך הכל, כשלוקחים את כל מעשי הטבח וכל ההוצאות להורג של 1948, מגיעים לכ-800 הרוגים. לעומת מעשי הטבח שבוצעו בבוסניה זה פינאטס. לעומת פשעי המלחמה שהרוסים ביצעו בגרמנים בסטלינגרד זה פיצ'יפקס. כשאתה מביא בחשבון שהייתה פה מלחמת אזרחים עקובה מדם ושאנחנו איבדנו אחוז שלם מהאוכלוסייה, אתה מוצא שהתנהגנו יפה מאוד."
את זה אומר היסטוריון פוסט ציוני!
גם אם לפני 64 שנים כחלק ממלחמת העצמאות נעשו בידי הציונים מעשים בודדים שלא יעשו, התנועה הציונית ולימים מדינת ישראל חתרה באופן רציף במשך למעלה ממאה שנים לשלום עם שכנינו, בעוד הערבים במשך למעלה ממאה שנים חותרים להשמיד את מדינת ישראל והמפעל הציוני