מעניין
וכאן המקום להזכיר את הטמטום החרדי בנושא גירסאות הספרים.
כידוע, ככל שזה נוגע לספרי יסוד, בני הישיבות מתייחסים בחיל וברעדה לגירסא הקיימת בספרים שהתמזל מזלם והפכו לנפוצים.
הם יעדיפו את כל הפלפולים וההסברים הדחוקים כדי ליישב נוסחא נפוצה,
גם אם חקירה יסודית מראה בבירור שהיא תוצאה של שיבוש
ולא הייתה קיימת במקור.
אפילו כיום לאחר שיצאה לאור מהדורת התלמוד הבבלי של "עוז והדר" ובה ציונים לשינויי נוסח, לעתים על פי כמה מהדורות קודמות מבוססות יותר,
יעדיפו ראשי הישיבות לפלפל וליישב את הגירסא הקיימת והתמוהה,
וירגישו מאוד פלורליסטים אם יציינו בשולי השיעור שיש 'איזו גירסא בעוז והדר' ששומטת את בסיס השיעור,
גם במקרה שה'שינוי' נראה מקורי ונכון יותר לכל דורש אמת.
זו לא מסורת עתיקה. עיין ערך ר' יעקב עמדין ועוד, שעמלו בכלים שהיו ברשותם להעמיד גירסאות על דיוקם.
הכי מצחיק ומקומם אותי לשמוע אברכים שכל עיסוקם בתורה, מפטירים בפשטות
"אני לא כל כך אוהב את הגמרות עם הגירסאות, טוב לי עם הגמרא של ר' חיים ור' שמעון שקופ"..., וזה נשמע טבעי לחלוטין באוזני כל שומע חרדי כמעט.
באנ'ה, תחשוב שניה, בדיוק אתה אמור לשאוף יותר מכל להעמדתה של גירסת התורה על דיוקה.
יכול להיות רעיון טוב למחקר, איך ומתי הוטמעה התפיסה הזו. אולי כבר נעשו כאלו?