הכשל של חיי

[efriend]

ואני שוב אנסה לייצג גישה אחרת

קודם כל רק שתדע שאני יצרתי קשרים חברתיים בעיקר באוניברסיטה, ויש לי חברים משם כבר הרבה הרבה שנים. האוניברסיטה היא לא מקום מנוכר לדעתי - להיפך, הצבא היה בעיני מקום מנוכר. אחרי הצבא אתה אדם הרבה יותר חזק, אתה אדון לעצמך, אפשר להשתנות הרבה מאוד (ככה לפחות קרה לי) אני מכבד את הגישה של האנשים שענו לך כאן - סביב החשיבה החיובית - אבל אני לא מסכים איתה. כלומר, אם זה יעבוד לך ואם זה עובד בשביל אנשים אחרים זה סבבה, אבל לעצמי אני מאמין בדרכים אחרות. אני יותר חושב שצריך להבין מה גורם לך לקשיים חברתיים, וזה דבר שבכלל בכלל לא קל להבין כי זה יכול להיות קשור לדברים עמוקים בנפש שלך, ואז משם יכול לבוא השינוי, ולא מ"תחשוב טוב יהיה טוב". לפחות ככה זה לגביי. אז קודם כל אל תתייאש, ודבר שני תנסה להסתכל מה עוצר אותך מלפתח קשרים חברתיים. דרך טובה לעשות את זה היא טיפול פסיכולוגי, אבל זה קצת קשה בצבא. אז תנסה ליישם את העיקרון המוביל של טיפול פסיכולוגי בלי טיפול: נסה להתבונן לתוך עצמך כמה שיותר, בעיקר במצבים חברתיים, ונסה להבין אילו תחושות עולות בך, ומה אתה מרגיש שעוצר אותך. המודעות היא צעד ראשון לשינוי. זה תהליך ארוך, אבל מאוד משתלם.

 

[Brombit]

אפשר לשלב את הגישות

לחפש טוב טוב מה הבעיה, ולעבוד עליה אם אופטימיות ואמונה שיכולים להצליח

 

[פרפרי אהבה]

אם תחשוב חיובי-יהיה חיובי

זה די המוטו שלי, ומאז משתדלת לקום כל בוקר בחיוך ונלחמת שהחיוך ישאר לאורך היום. נשמע שהחיים שלך לא היו פיקניק ולא היו קלים כלל, אבל במקום לחשוב על כך ש"החיים בזבל", תנסה לתעל את זה למקומות חיוביים. אתה סה"כ צעיר, רק בתקופת הצבא-יהיו לך כל כך הרבה הזדמנויות להכיר חברים, לפגוש בת זוג ולחיות את החיים.

 

[lee68]

מזדהה עם מה שכתבת - באמת