הכשל של חיי

[The Living Life]

הכשל של חיי

ביזבזתי את חיי. כשסבלתי ביסודי חשבתי שבחטיבה יהיה יותר טוב. כשסבלתי בחטיבה חשבתי שבתיכון יהיה יותר טוב. כשסבלתי בתיכון חשבתי שבצבא יהיה יותר טוב. עכשיו, כשאני סובל בצבא.....מתי יהיה יותר טוב? לעולם לא. כל כך בניתי על תקופת השירות הצבאי. כל כך בניתי על זה. אמרו שבצבא כוווולם מכירים חברים לכל החיים......אבל רק אותי תקעו בבסיס של ג'ובניקים-עושי-יומיות שלא רוצים ליצור קשרים חברתיים!!! את כל תקופת הנעורים הפסדתי.....מגיל 23-35 כולם כבר מקימים משפחות ואין הזדמנות להכיר חברי אמת. ואל תגידו לי אוניברסיטה כי האוניברסיטה זה מקום מנוכר.

 

[Brombit]

תנסה ככל האפשר לשפר את המצב במסגרת הנוכחית

בטוח שאם תבוא בגישה חיובית, תמצא אנשים שמוצאים חן בעיניך. גם אם מעט אנשים, כל אחד זה הרבה בטוח שאם תסתכל טוב תראה שיש גם כאלה שרוצים ליצור קשרים ...ותמיד אפשר להכיר אנשים בכל מיני מקומות מחוץ לצבא רק אל תהיה פסימי

 

[The Living Life]

לא עכשיו מאוחר מדי הפסדתי יותר מדי שנים

 

[מדען חלל]

אני רוצה להגיד לך

שאתה צודק. נגמרו המסגרות, נגמרו ההזדמנויות הגדולות, וזהו.. ! אני חש שאתה אומר את הדברים שאתה אומר לא מתוך הסתכלות צלולה והכרה במצב, אלא מתוך רטינה ותסכול. אבל למרות זאת אתה צודק במה שאתה מתאר, ואלה החיים שלך. אם היה לך ספק וחשבת שזה ישתנה, ושאתה אולי מישהו אחר, ושהחיים שלך הם אולי אחרים, אז לא.. אתה צודק, הפחדים שלך היו נכונים.. ואתה לבד, וזה המצב. עכשיו שאתה יודע את זה.. האם יש משהו שתרצה לשאול לגבי זה?

 

[The Living Life]

כן

אז אם ככה.....למה לי לחיות?

 

[מדען חלל]

שאלה טובה

אתה מאמין שאתה בחרת לחיות עד לנקודה זו? אתה חושב שאתה החלטת לבוא לכאן? האם לא שמת שיום אחד פשוט הופעת כאן, בלי שאף אחד שאל אותך בכלל? אתה לא בחרת גם לאיזה הורים להיוולד, לאיזה חברה, לאיזה חינוך, לאיזה נסיבות ולאיזה השפעות להיחשף. אתה לא בחרת כלל את נתיב חייך, הכל קרה מעצמו. ולפי מה שאני מבין ממך הרבה שנים היית עסוק בלהאשים את עצמך באיך שהחיים שלך נראים, אבל אני אומר לך.. אתה לא אשם, זה בכלל לא מעשה ידיך. ובטח גם שמת לב שכמה שאתה לא מתעקש ורוצה.. זה עדיין הולך לאן שבא לו ללכת ועושה מה שבא לו לעשות. אתה יכול לרקוע ברגליים עד מחר ולא שואלים אותך.. תעשה טרור עוד מיליון שנה, תאיים שתתאבד, תחתוך את עצמך תכאיב לעצמך תסגור את עצמך בבית, ואלוהים לא רק שהוא לא נשבר, זה כלל לא מטריד אותו. החברה שלנו כל כך מחונכת ללקחת אחריות, ללעשות דברים, לניסיון הזה לשלוט ולכוון.. שאפילו כשאתה מגיע לתחתית אתה עדיין לא מסוגל להרים ידיים ולהרפות, אתה תנסה לשלוט עד נשימתך האחרונה, והתאבדות היא בסך הכל עוד תגובה, עוד ניסיון לשלוט.. זה משהו שאתה עושה באופן אקטיבי, זה עוד "פתרון", אפשר לקרוא לזה הפתרון הסופי. אבל יש עוד דרך שבד"כ אף אחד לא חושב עליה, לא לנסות לשפר, לא להתאבד ולא לעשות כלום ! לעזוב את זה. להרפות, להפסיק להילחם, להיכנע ! תיכנע ידידי, אלה הם חייך.. פקח את העיניים, בין אם אתה רוצה או לא.. זה מה שזה. וכבר קלטתי את הגישה שלך "אני אתאבד לפני שאקבל את החיים שלי". אז כרצונך.. אתה כבר מכיר את הדרך הזאת.. והדבר היחיד שלא ניסית זה הדבר שאתה פוחד ממנו, לקבל את החיים שלך, לא לנסות לשנות אותם, לחיות את הקלפים שקיבלת. וסמוך עלי שברגע שאתה מרפה פתאום אתה מגלה אוצרות בחיים שלך, אוצרות שלא יכולת לראות כי היית כל כך עסוק בלהתאים את החיים שלך לאידיאל דמיוני שיש לך על איך הם אמורים להיראות. אז אתה שואל למה להמשיך לחיות? .. כי למה לא, אם אתה כבר בתחתית אז לך תחיה בחוסר אחריות משווא, תעשה מה שבא לך.. והכי גרוע זה יהרוג אותך.

 

[The Living Life]

תודה על העידוד, אבל אני לא מאמין בדריכה במקום

אני מאמין שבנאדם צריך לשפר את החיים שלו, לחיות את החיים הכי טוב שהוא יכול. כל ה"השלמה עם המציאות" הזאתי זה לא בשבילי. אני לא מסתפק במה שיש.....ממש ממש לא. אני רוצה יותר, אני יכול יותר ומגיע לי יותר. אני בטוח בזה. השאלה היא: איך אני מקבל את היותר הזה? מה אני עושה עם כל התקופה הארוכה שבה לא מיציתי את חיי?

 

[מדען חלל]

אוקי

כנראה שעדיין לא הפנמת שאלה אכן חייך, אתה חי בהכחשה שהחיים שלך זה משהו אחר, שהם אמורים להיות משהו אחר, ושהם יהיו משהו אחר. בגלל זה התחלתי בלהגיד לך שאתה לא טועה, וזה אכן החיים שלך, רק נשאר שתכיר בכך. לא היה יותר, אין יותר, וגם לא יהיה יותר. או שתקבל את זה.. או שתמשיך להילחם ולהתנגד.. שזה כנראה מה שתעשה לפי התשובה שלך. אני מאחל לך בהצלחה ושאולי גם הדרך הזאת תוביל אותך ללראות את האור.

 

[chenby]

עם אמונות כאלו

מה הפלא שאתה מבזבז את חייך.. אתה יודע - אמרו חכמינו - אתה נמצא איפה שהמחשבות שלך. תקרא את כל המחשבות שלך- כולן מלאות בסבל, בציפיה, באכזבה, אתה קורבן של החיים - רק אותך תקעו בבסיס של ג'ובניקים, הם לא רוצים ליצור קשרים חברתיים, הפסדתי את הנעורים, אתה כולך עוד לא בן 20 כבר קפצת לגיל 35? כבר החלטת שאוניברסיטה זה מקום מנוכר? מאיפה הידע הזה? אולי אתה מנוכר? אולי מכיוון שאתה עסוק במחשבות האלו - שהן רק מחשבות - והן בסך הכל פרשנות שלך על החיים.. אתה לא שם לב שאתה עסוק בא' לשקר לעצמך כל הזמן, ב' מונע מעצמך להתחבר עם אנשים, ג' מונע מעצמך בלהתמקד במה כן טוב בחיים שלך, ב' תוקע את עצמך באותו מקום כבר שנים. אז כבר ניסית את השיטה הזו, עובד לך? אולי תתנסה בגישה אחרת? אולי תתחיל מלהתאמץ ולמצוא את הדברים הטובים בחיים שלך? אולי תתמקד בדברים שמעלים לך חיוך על הפנים -ותהנה מהם בינתיים? (אפילו סתם לראות סרטונים מצחיקים ביו טיוב -כל דבר שמצחיק אותך שעושה לך טוב, מוסיקה למשל) אולי בזמן שאתה בצבא, במקום לשפוט אותם על איך הם לא רוצים להתחבר, סתם תקשיב בסבלנות, תתמקד בלחייך יותר, כשיש לך זמן תעשה דברים שיפתחו אותך כמו לקרוא ספרים, או ללמוד משהו מעניין - שמעניין אותך (סתם למשל אותי נורא מעניין לאחרונה התנך והנבואות - ואני רואה הרצאות באינטרנט , קוראת ספרים.. מעשירה את הידע שלי..) תתחיל להתמקד בך - ותהיה חבר של עצמך ! מתוך גישה כזו, אנשים יתקרבו אליך - תזכור - אתה כמו מגנט. מה שאתה משדר- זה מה שאתה מקבל. תקרא את הדברים שלך ותקרא את הטון שבהם הם נאמרים - ותאמר לי אתה אם זה מגנט חיובי או שלילי.. אפקטיבי הכוונה.

 

[The Living Life]

הבנתי אבל יש בעיה

אנשים שעושים יומיות לא רוצים ליצור קשרים חברתיים בדרך כלל. זה בדרך כלל אנשים שיש להם חברים מהבית ספר או מהאזרחות. אני אין לי את זה לכן לא מתאים לי בסיס של יומיות

 

[chenby]

העניין הוא

שכל עוד אתה ממשיך להאמין בזה, אתה אנרגטית - חוסם את עצמך מלהכיר את אלו שכן רוצים להכיר. לא כל אחד בצבא, חייב להשאר בקשר עם החבר'ה בתיכון, לי יש חברים מהתיכון, מהצבא, מכל תקופות הלימודים שלי, מהעבודה, כל הזמן צוברת עוד ועוד. תתחיל לצבור במקום לפסוח. כרגע אתה היחיד שמונע מעצמך ליצור חברים. זה מתחיל בלשנות גישה. ופרטתי לך קודם בדיוק איך ומה. תנסה מינימום, תהיה באותו מקום, מקסימום זה יצליח. ומה שבטוח זה, אל תבחן את המציאות. תמשיך ותאתגר את עצמך להיות יותר. לגדול, להיות טיפוס שמח יותר, חברותי! וזה מתחיל בלהאמין על עצמך שאתה כזה, תצהיר על עצמך שאתהחברותי (לעצמך בלב, מול המראה, כשאתה קם בבוקר) כל יום כמה פעמים, במשך 21 יום ברציפות, מבלי לבחון את המציאות, ואני מבטיחה לך תוצאות. הצהרה עם כוונה יוצרת תוצאות - קוראים לזה אינטגריטי. וכל מה שאתה מצהיר ומתכוון אליו, יוצר תוצאות בחיים שלך, לכן אני שוב מסבה את תשומת ליבך לדברים שאתה מצהיר- זה כל האמונות שלך. היופי הוא שאפשר לשנות אותן. זה בסך הכל מחשבות שאתה מאמין להם. תיצור מחשבה חדשה (אני חברותי).

 

[LegallyBlonde19]

../images/Emo45.gif

ממצא לגמרי את מה שאני חושבת.. קורה בחיים שאנחנו לא מודעים להתנהגויות של עצמנו.. אולי אתה באמת נראה מנוכר ונראה לא חברותי אפילו שאתה לא חושב שאתה כזה.. תשנה את הגישה שלך וגם אל תתעסק עם זה יותר מידי.. כמו שאומרים כשלא מחפשים זה בא לבד..

 

[שירשולי]

יפה אמרת אהבתי ...

 

[renegade21]

אי אפשר לנסח את הדברים בצורה טובה יותר מזו

 

[למואל א]

סע לטיול אחרי הצבא ותכיר חברים

בצבא אולי לא תכיר חברים לכל החיים אבל אפשר ליצור קשרים חברתיים גם עם ג'ובניקים, אם זה לא עבריינים כמו אלו שהיו איתי, אל תצפה לטוב בחיים האלה, רק להפחתת הסבל

 

[The Living Life]

אי אפשר להכיר חברים אמיתיים מחוץ למסגרות

טיול זאת לא מסגרת. אני לא מאמין שניתן ליצור קשר חברותי מחוץ למסגרת. אפשר להכיר חברים רק ב: -בית ספר -תנועת נוער -צבא -אוניברסיטה (גם זה אוליייי!)

 

[chenby]

מה שאתה מאמין בו

מראש אתה צודק.

 

[The Living Life]

בואי נגיד ככה

אני אישית לא מסוגל ליצור קשרים משמעותיים מחוץ למסגרות, בגלל קשיים חברתיים אישיים שיש לי. אולי אנשים יותר חברותיים ממני כן מצליחים- אני לא. גם ככה קשה לי להתחבר לאנשים, ורק השהייה איתם באותה מסגרת לאורך זמן מאפשרת לי ליצור איתם חברות. אני לא הטיפוס שמתחבר לאנשים בפאבים ומסיבות. פשוט לא מסוגל, זה נראה לי צבוע ותלוש מדי.

 

[chenby]

איך הבגרות שלך במתמטיקה

 

[chenby]

נשלח לי באמצע

אני קיבלתי 58 במתמטיקה 3 יחידות, אבל משוואות פשוטות אני מבינה. יש תוצאה X שהיא נגרמת ממחשבה\פרשנות + תגובה\פעולה. עכשיו תבדוק מה התוצאה. האם היא רצויה לך? האם אתה רוצה להמשיך להיות צודק ולתת לי את כל התירוצים למה זה לא יכול לעבוד? כי כמו שאמרתי - מראש אתה צודק. מחשבה +תגובה = תוצאה. נניח ואתה מעוניין בתוצאות אחרות. בשביל זה צריך מחשבה\פרשנות+תגובה\פעולה אחרות. זו המתמטיקה. וככה היוניברס עובד. אתה יכול להמשיך ולהסביר לי למה ככה ולמה ככה. אז אני אומרת - תנסה לשנות את המשוואה, תראה אם יוצאת לך תוצאה אחרת, ואם כן, סבבה, תקרא לזה תרגיל בחשבון. זה כל מה שאתה עושה- ניסוי מתמטי חברתי. אחר כך תסיק את המסקנות. תזכור שלא משנה מה, ואני יכולה לתת לך את כל האפשרויות לפעול אחרת ולפתוח עבורך המון דלתות, אתה הוא זה שמחליט אם לעשות את הצעד או לא, אם לעבור בדלת או לא. אני לא חיה את החיים שלך והתסכולים שלך. אני כן יודעת שאפשר אחרת. אתה לא יודע. מה אכפת לך לנסות? מה יקרה, תגלה שלא צדקת? נו, כשמוותרים על הצדק, מתחילים לנצח את המשחק.