הכל לטובה (?)
- פותח הנושא BatHell
- פורסם בתאריך
עדיין דוסית
New member
ברשותך,
אני אעזוב לרגע את הצד הדתי של הענין (דווקא אני?) ואגיד לך, שריגשת אותי (וגם אלו שהגיבו אלייך) ביכולת להסתכל על הדברים בפרופורציות הנכונות, ולראות את חצי הכוס המלאה. זה בכלל לא מובן מאליו, לפחות לא לי! לקח לי שנים, ואני עדיין לומדת, לראות את הדברים בזוית הנכונה, בלי לעשות דרמה מכל ענין (כי לרוב אני כזו), בלי לנפח את הדברים, אלא כפשוטם. ולזכור שבסך הכל, יש אלוקים, אין אלוקים - לכל אחד ואחת יש גם רגעים קשים, וצריך להחליק אותם ככל שניתן. וכן, גם העובדה שניתן לשנות את התמונה בת.ז. לחדשה - מעלה לי חיוך. כל הכבוד לך.
אני אעזוב לרגע את הצד הדתי של הענין (דווקא אני?) ואגיד לך, שריגשת אותי (וגם אלו שהגיבו אלייך) ביכולת להסתכל על הדברים בפרופורציות הנכונות, ולראות את חצי הכוס המלאה. זה בכלל לא מובן מאליו, לפחות לא לי! לקח לי שנים, ואני עדיין לומדת, לראות את הדברים בזוית הנכונה, בלי לעשות דרמה מכל ענין (כי לרוב אני כזו), בלי לנפח את הדברים, אלא כפשוטם. ולזכור שבסך הכל, יש אלוקים, אין אלוקים - לכל אחד ואחת יש גם רגעים קשים, וצריך להחליק אותם ככל שניתן. וכן, גם העובדה שניתן לשנות את התמונה בת.ז. לחדשה - מעלה לי חיוך. כל הכבוד לך.
זה כי את נורא יצירתית, נכון?
אני, המקסימום שעלה בדעתי לומר לעצמי בנסיבות דומות, היה: סתומה. מגיע לך. נירה לי שם ואז פיתחתי את הנוהג לשוחח עם עצמי בקול. זו גם הפעם האחרונה שהשארתי ארנק באוטו. עכשיו לוקחת אותו בכיס גם כשיוצאת למלא דלק - ומוציאה מפתח מהסוויץ' לפני המילוי (טוב נו. רק אם אין עוד מישו באוטו). אולי כי לי אין "הכל לטובה" מיסטי אלא כל התנסות היא שיעור; ורק עלי מוטלת האחריות להבין את השיעור ולהפיק ממנו לקח רלבנטי ממשי ורציונאלי, אם יש כזה בצידו. למשל: לקנס שלא אשלם היום יהיה כפל קנס. מסע הקניות של היום עלול להתברר כהחלטה בעייתית כשהמנוע ילך מחר. ספר שמאה העמודים הראשונים שלו גרועים, כנראה לא ישתפר עד עמוד 647. חורים בגג לא נסתמים מעצמם במשך הקיץ. נענע ממש לא אוהבת להישאר שבוע בלי מים. הרעיון שגמדים קטנים כן יבואו בלילה לאזן עוול בעונש ומצווה בפרס לא קוסם לי במיוחד. מה אם גם אצלם הפרס על התנהגות טובה הוא שחרור מוקדם?
אני, המקסימום שעלה בדעתי לומר לעצמי בנסיבות דומות, היה: סתומה. מגיע לך. נירה לי שם ואז פיתחתי את הנוהג לשוחח עם עצמי בקול. זו גם הפעם האחרונה שהשארתי ארנק באוטו. עכשיו לוקחת אותו בכיס גם כשיוצאת למלא דלק - ומוציאה מפתח מהסוויץ' לפני המילוי (טוב נו. רק אם אין עוד מישו באוטו). אולי כי לי אין "הכל לטובה" מיסטי אלא כל התנסות היא שיעור; ורק עלי מוטלת האחריות להבין את השיעור ולהפיק ממנו לקח רלבנטי ממשי ורציונאלי, אם יש כזה בצידו. למשל: לקנס שלא אשלם היום יהיה כפל קנס. מסע הקניות של היום עלול להתברר כהחלטה בעייתית כשהמנוע ילך מחר. ספר שמאה העמודים הראשונים שלו גרועים, כנראה לא ישתפר עד עמוד 647. חורים בגג לא נסתמים מעצמם במשך הקיץ. נענע ממש לא אוהבת להישאר שבוע בלי מים. הרעיון שגמדים קטנים כן יבואו בלילה לאזן עוול בעונש ומצווה בפרס לא קוסם לי במיוחד. מה אם גם אצלם הפרס על התנהגות טובה הוא שחרור מוקדם?
נ.ב. אם היו ברכב מפתחות של
מען מגורים הנזכר בתעודת הזהות או באחת התעודות האחרות שהיו בארנק או ברכב (אני מקווה שלא), זה רעיון לא רע להחליף מנעול. ברוב המקרים הפורצים לוקחים את המזומן וחפצי הערך אם יש ומשליכים את כל השאר, אבל לפעמים הם משתמשים במפתחות. מצד שני, בטח אמרו לך את זה במשטרה.
מען מגורים הנזכר בתעודת הזהות או באחת התעודות האחרות שהיו בארנק או ברכב (אני מקווה שלא), זה רעיון לא רע להחליף מנעול. ברוב המקרים הפורצים לוקחים את המזומן וחפצי הערך אם יש ומשליכים את כל השאר, אבל לפעמים הם משתמשים במפתחות. מצד שני, בטח אמרו לך את זה במשטרה.
גם לי
יש מן אמונה בסיסית כזו - שמה שקרה - היה אמור לקרות שיש יד מכוונת שיש מהלך מוצפן - שיש לי שליטה עליו - אך לא טוטאלית שיש סיבה להתרחשויות - שאינן סתמיות - אך לא בהכרח מקשרת את זה להיותי חוטאת - כמו שפשוט הדברים היו צריכים לקרות בכדי שאפיק מהם תועלת - שכרגע ממש אין לי את הפרספקטיבה להבין מהי, או מה התובנות שילוו אותי בהמשך כתוצאה מכך...
יש מן אמונה בסיסית כזו - שמה שקרה - היה אמור לקרות שיש יד מכוונת שיש מהלך מוצפן - שיש לי שליטה עליו - אך לא טוטאלית שיש סיבה להתרחשויות - שאינן סתמיות - אך לא בהכרח מקשרת את זה להיותי חוטאת - כמו שפשוט הדברים היו צריכים לקרות בכדי שאפיק מהם תועלת - שכרגע ממש אין לי את הפרספקטיבה להבין מהי, או מה התובנות שילוו אותי בהמשך כתוצאה מכך...
סיפור כל כך מוכר....
גמלי גנבו את הפיאט האהובה עליי בנתנייה עם מחשב הנייד שלי 4 ג'ינסים חולצות של לי קופר מצלמה זה היה בזמן המלחמה שברחתי מהצפון וכן לא היה לי ביטוח ובמשטרת נתנייה אמרו לי ברוך הבא לנתניה מה שאני יכול לאמר לך בת אל שכל מה שנגנב לך כל סכום הכסף יגיע אלייך בדרך כלשהיא כי אני שלי כבר קבלתי
גמלי גנבו את הפיאט האהובה עליי בנתנייה עם מחשב הנייד שלי 4 ג'ינסים חולצות של לי קופר מצלמה זה היה בזמן המלחמה שברחתי מהצפון וכן לא היה לי ביטוח ובמשטרת נתנייה אמרו לי ברוך הבא לנתניה מה שאני יכול לאמר לך בת אל שכל מה שנגנב לך כל סכום הכסף יגיע אלייך בדרך כלשהיא כי אני שלי כבר קבלתי
הגנב המסכן
New member
ומה אני עז?
זה היה חרא של יום,השמש המעצבנת טגנה לי את הכתפים לצבע הרגיל שלהם אלא שהפעם היה חידוש מסוים והאדום לא נראה ממש כמו סלק אלא יותר כמו סגול אפרורי. כל אותו היום הסתובבתי בשוק של נתניה,דיברתי עם מבטא עמום והסתכלתי על אנשים במבט קשוח כדי להיטמע בין כולם. כמו בכל התקופה האחרונה המצב היה בקנטים,ארונות החשמל היו ריקים ממפתחות (גם בפינה מאחורי האבן),הארנקים הוחזקו קרוב לחזה והפלאפונים כבר הפכו להיות איבר קבוע ליד הביצים. הרגשתי חרא והפלאפל שאכלתי אצל שלמה הועיל מאוד להרגשתי זו. הייתי על סף יאוש. אמרתי לעצמי שבטח ביבי אשם,הוא וכל הסויאליזם שלו, שקלתי אפילו להצביע לליכוד בבחירות הקרובות מרוב עצבים. הערב ירד על השוק.הירקנים סחבו פנימה את הירקות הססגוניים,מנקי הזבל טאטאו את הרחוב ומוכרי הבשר הכניסו את הסחורה החדשה למקרר תוך כדי הקפאת קולות המייאו- אווירה של נינוחות עמדה באוויר. הלכתי בסמטאות הריקות,מקלל את מר גורלי ומבלי משים רגלי נתקלה באבן ונפלתי היישר על מכסה המנוע של רכב קטן שיכולתי להשבע שהוא שייך למישהי שהכרתי. כשאפי תקוע במכסה המנוע,כולו זולג דם,נשברתי. בכיתי כמו ילד.צעקתי וקיללתי ובכיתי על כל השנים הרעות ועל הזמן שביזבזתי בשטויות ועל הלימודים שלא למדתי ועכשיו כבר מאוחר מדי ועל הבובה דובי שנתלשה לו העין ועל כסף שאין ועל חוסר בבת זוג או בבן זוג או במשהו אנושי או קרוב לכך שיחלוק איתי את יצועי בלילות (אז גם נזכרתי שאין לי יצועים בלילות ושבעצם אני לא יודע בכלל מה זה יצועים ובכיתי עוד). ואז,רגע לפני היאוש,ממש על סיפה של תהום,גמלה בליבי ההחלטה. זאת הייתה החלטה מסוג ההחלטות שהן החלטות שמהוות ציון דרך אמיתי וגורלי באשר לעתידך.החלטות שאתה מחליט אותן ויודע שתדבק בהן עד סוף חייך יהא מה שיהא. החלטתי שאני נגמל מזה.מהכל.שם את כל מה שהיה עד היום מאחורי.יוצא לחיים חדשים,לא מסתכל אחורה יותר.ההוא שהשארתי מאחור מת מבחינתי.זהו.קאפיש.נגמר. ואז הרמתי את הראש.
זה היה חרא של יום,השמש המעצבנת טגנה לי את הכתפים לצבע הרגיל שלהם אלא שהפעם היה חידוש מסוים והאדום לא נראה ממש כמו סלק אלא יותר כמו סגול אפרורי. כל אותו היום הסתובבתי בשוק של נתניה,דיברתי עם מבטא עמום והסתכלתי על אנשים במבט קשוח כדי להיטמע בין כולם. כמו בכל התקופה האחרונה המצב היה בקנטים,ארונות החשמל היו ריקים ממפתחות (גם בפינה מאחורי האבן),הארנקים הוחזקו קרוב לחזה והפלאפונים כבר הפכו להיות איבר קבוע ליד הביצים. הרגשתי חרא והפלאפל שאכלתי אצל שלמה הועיל מאוד להרגשתי זו. הייתי על סף יאוש. אמרתי לעצמי שבטח ביבי אשם,הוא וכל הסויאליזם שלו, שקלתי אפילו להצביע לליכוד בבחירות הקרובות מרוב עצבים. הערב ירד על השוק.הירקנים סחבו פנימה את הירקות הססגוניים,מנקי הזבל טאטאו את הרחוב ומוכרי הבשר הכניסו את הסחורה החדשה למקרר תוך כדי הקפאת קולות המייאו- אווירה של נינוחות עמדה באוויר. הלכתי בסמטאות הריקות,מקלל את מר גורלי ומבלי משים רגלי נתקלה באבן ונפלתי היישר על מכסה המנוע של רכב קטן שיכולתי להשבע שהוא שייך למישהי שהכרתי. כשאפי תקוע במכסה המנוע,כולו זולג דם,נשברתי. בכיתי כמו ילד.צעקתי וקיללתי ובכיתי על כל השנים הרעות ועל הזמן שביזבזתי בשטויות ועל הלימודים שלא למדתי ועכשיו כבר מאוחר מדי ועל הבובה דובי שנתלשה לו העין ועל כסף שאין ועל חוסר בבת זוג או בבן זוג או במשהו אנושי או קרוב לכך שיחלוק איתי את יצועי בלילות (אז גם נזכרתי שאין לי יצועים בלילות ושבעצם אני לא יודע בכלל מה זה יצועים ובכיתי עוד). ואז,רגע לפני היאוש,ממש על סיפה של תהום,גמלה בליבי ההחלטה. זאת הייתה החלטה מסוג ההחלטות שהן החלטות שמהוות ציון דרך אמיתי וגורלי באשר לעתידך.החלטות שאתה מחליט אותן ויודע שתדבק בהן עד סוף חייך יהא מה שיהא. החלטתי שאני נגמל מזה.מהכל.שם את כל מה שהיה עד היום מאחורי.יוצא לחיים חדשים,לא מסתכל אחורה יותר.ההוא שהשארתי מאחור מת מבחינתי.זהו.קאפיש.נגמר. ואז הרמתי את הראש.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.