למרבה הצער "נפלת" על כלה מאוד חסרת ביטחון
שמנסה בכל דרך אפשרית להוכיח את שליטתה...
כמובן שבאופן אובייקטיבי, אין שום ספק שבמחלוקת הזאת את צדקת, את נהגת באחריות, לא סיכנת את הנכדה, נהגת בכבוד ברצונותיה של כלתך ועניין הירידה לגינה הוא לחלוטין סביר. הכלה התפרצה עלייך פשוט כי היא "חיפשה" להוכיח שאת לא בסדר והיא כן. ככה שאת יכולה לישון בשקט.
יחד עם זאת, מאחר ומדובר בשלב שהכלה שלך עוברת בדרך לביטחון באימהות שלה, צריך להתייחס לזה בסבלנות כמו שאנחנו מתייחסים בסבלנות לגחמות של הילדים שלנו כאשר הם גדלים ומתבגרים, לא מתווכחים איתם על כל שטות, בוחרים אילו מלחמות להילחם ומתי לוותר. בסוף זה עובר...
אבל, אני חושבת שכדאי שאת ובעלך תפגשו ביחידות עם בנך, קודם כל להחמיא לו שהצליח להרגיע את הרוחות ולגשר בין הצדדים, אבל גם להסביר לו שמאוד נפגעתם, שאתם לא עשית שום דבר נגד העקרונות החינוכיים שלהם ולא סיכנתם את הילדה (שאתם כל כך אוהבים) בשום צורה. תסבירי לו שאינך מצפה להתנצלות על ההתפרצות הבלתי מוצדקת עלייך, אבל הוא צריך לדעת שאינך שק חבטות. שאת מבקשת להבא לשקול האם מוצדק להתפרץ עלייך או שאפשר להסתפק בהערה/שאלה. לסיכום תגידי שמאוד נהניתם עם הקטנה, שמפגשים כאלו מביאים אור לחייכם ותורמים לקשר ביניכם ושאתם תשמחו אם אפשר יהיה להפוך את זה למשהו קבוע - שעתיים שלוש בשבוע שהוא ורעייתו משוחררים ויכולים לצאת לבלות בראש שקט. בהצלחה.