yeshpitaron
New member
הכל היה הצגה? או אני מגזימה?
אחרי שנתתי כל מה שיכולתי ולא הייתה מאושרת ממני כי חשבתי שהיחסים השתפרו והפכו לטובים והם מעריכים את מה שעשיתי למען נכדיי ובני (במיוחד למענה יותר משהורה עושה לילד נשוי) מרגישה אחרי שנרמז לי, שאני יכולה ללכת הביתה או גרוע מכך, מה שעשיתי קלקל אותם (אחרי שנהנו ממתנות, יחס, משחקים, כוח, שלקחו ממני וכולי כולל סידור לחופש). הם גרמו לי להבין שמאחר שהם ההורים והמושכות בידיהם, הם בלבד קובעים את הכללים הנוקשים והם בלבד יכולים לתמרן בהתאם לחשקים שלהם והם קובעים מי ומתי ואיך הילדים יקבלו עד לרמה של אוכל ושעות ואמירות. מעתה היא קובעת בהתאם לצרכיה וחשקיה בלבד שזה אומר, ללכת להוריה כמה שהיא רוצה, לקחת מאיתנו מתי שמתחשק לה ולהיות עם שלט הפעלה גם כשהילדים פה אצלנו ואני מדווחת כל דקה שהם נהנים והם בסדר (מבקשת צילום וידאו) ואחר כך "לזרוק" שהם מתנהגים שלילי בעטיינו.
מה??? איפה אתם? החינוך שלך נוגד ממש לשלי. ילדי גדולים וחכמים ומעולם לא עשו דבר רע שהיה מצריך מחשבה נוספת להפך גם אם היו שובבים לא נשכו ולא היכו ואתם מוצאים אותנו קרבן?
אני לא מבקרת את החינוך שלכם ואתם מעיזים על שלי?
עכשיו, כשאת לא צריכה אותי (מסיבות שלא אפרט), את יורקת לבאר ששית ממנה?
לא רוצה להשתמש בביטויים לא יפים גם אם מוכחים אבל אני בעלבון קשה.
אם אלך, תתמודדי לבד ותצליחי אבל אני יודעת שתהיו מתוסכלים ויהיה לכם קשה אבל כבר מתחילה להפנים שלא אכפת לי למרות שאני מכורה וכואבת את הנתק או הריחוק.
מבחינתי זה אנשים פחדנים שפוחדים שהילדים יקשרו לסבתא יותר. זה אנשים שפוחדים שההורים שלהם יהיו בצל מול נכדיהם. זה אנשים שאין להם מספיק בטחון ופוסלים אחרים אבל לא מבינים שהפוסל במומו פוסל.
אני פגועה כי אני יודעת מה היה שם ולא פרטתי אלא בכללי מאוד.
תודה לקוראים. תודה למי שיענה מתוך מחשבה, הגיון או צפירת הרגעה כי זה טרי. אולי טעיתי אולי אני מדמיינת, אולי אפשר להאיר לייעץ ממקום אחר או דעה שונה. אני רק יודעת שאני מרגישה פגועה שמבקרים אותי ואת החינוך שלי או מפילים עלי את האחריות להתנהגות הנכדים (כשילדיי מעולם לא היכו ולא ירקו ולא נשכו וזה בדוק. איש לא יכול לבוא ולהגיד שזה קרה).
חייתי באשליה שהכל טוב או שאני סתם פגיעה? אבל שמעתי במו אזני כמעט. אי אפשר להבין אחרת.
אחרי שנתתי כל מה שיכולתי ולא הייתה מאושרת ממני כי חשבתי שהיחסים השתפרו והפכו לטובים והם מעריכים את מה שעשיתי למען נכדיי ובני (במיוחד למענה יותר משהורה עושה לילד נשוי) מרגישה אחרי שנרמז לי, שאני יכולה ללכת הביתה או גרוע מכך, מה שעשיתי קלקל אותם (אחרי שנהנו ממתנות, יחס, משחקים, כוח, שלקחו ממני וכולי כולל סידור לחופש). הם גרמו לי להבין שמאחר שהם ההורים והמושכות בידיהם, הם בלבד קובעים את הכללים הנוקשים והם בלבד יכולים לתמרן בהתאם לחשקים שלהם והם קובעים מי ומתי ואיך הילדים יקבלו עד לרמה של אוכל ושעות ואמירות. מעתה היא קובעת בהתאם לצרכיה וחשקיה בלבד שזה אומר, ללכת להוריה כמה שהיא רוצה, לקחת מאיתנו מתי שמתחשק לה ולהיות עם שלט הפעלה גם כשהילדים פה אצלנו ואני מדווחת כל דקה שהם נהנים והם בסדר (מבקשת צילום וידאו) ואחר כך "לזרוק" שהם מתנהגים שלילי בעטיינו.
מה??? איפה אתם? החינוך שלך נוגד ממש לשלי. ילדי גדולים וחכמים ומעולם לא עשו דבר רע שהיה מצריך מחשבה נוספת להפך גם אם היו שובבים לא נשכו ולא היכו ואתם מוצאים אותנו קרבן?
אני לא מבקרת את החינוך שלכם ואתם מעיזים על שלי?
עכשיו, כשאת לא צריכה אותי (מסיבות שלא אפרט), את יורקת לבאר ששית ממנה?
לא רוצה להשתמש בביטויים לא יפים גם אם מוכחים אבל אני בעלבון קשה.
אם אלך, תתמודדי לבד ותצליחי אבל אני יודעת שתהיו מתוסכלים ויהיה לכם קשה אבל כבר מתחילה להפנים שלא אכפת לי למרות שאני מכורה וכואבת את הנתק או הריחוק.
מבחינתי זה אנשים פחדנים שפוחדים שהילדים יקשרו לסבתא יותר. זה אנשים שפוחדים שההורים שלהם יהיו בצל מול נכדיהם. זה אנשים שאין להם מספיק בטחון ופוסלים אחרים אבל לא מבינים שהפוסל במומו פוסל.
אני פגועה כי אני יודעת מה היה שם ולא פרטתי אלא בכללי מאוד.
תודה לקוראים. תודה למי שיענה מתוך מחשבה, הגיון או צפירת הרגעה כי זה טרי. אולי טעיתי אולי אני מדמיינת, אולי אפשר להאיר לייעץ ממקום אחר או דעה שונה. אני רק יודעת שאני מרגישה פגועה שמבקרים אותי ואת החינוך שלי או מפילים עלי את האחריות להתנהגות הנכדים (כשילדיי מעולם לא היכו ולא ירקו ולא נשכו וזה בדוק. איש לא יכול לבוא ולהגיד שזה קרה).
חייתי באשליה שהכל טוב או שאני סתם פגיעה? אבל שמעתי במו אזני כמעט. אי אפשר להבין אחרת.