הכל היה הצגה? או אני מגזימה?

yeshpitaron

New member
צודקת

וכנ"ל, אם הם לא מסוגלים לסבול את מה שאני עושה, שיסתדרו לבד. בלי ברוגז וכעס כפי שהם עושים כשמסרבים להם
 
אני חושבת שכדאי לעשות תיאום ציפיות, כשזה מתאפשר.

נניח אם היא אומרת לך "אל תתני להם ממתקים", את יכולה להגיד מה את מתכוונת לעשות, נניח "אני נותנת להם ממתק אחד או שניים ביום" (או כמה שאת מתכוונת לתת). במצב כזה, היא לא יכולה בדיעבד להתלונן על כך שנתת להם ממתק - מראש הכרזת על הכוונה, והיא שמה אותם שם בידיעה שזה מה שיקרה. לא נכון להניח שהיא "יודעת מה יקרה", כי, למשל, היא אומרת לך לא לתת ממתק ולרוב את כן נותנת ואז כשזה מתגלה לה היא אומרת "אבל אמרתי לא לתת ממתק" ואת אומרת "נתתי רק אחד". אם יש לה דרישות שלא מקובלות עלייך, תודיעי מראש (או בתגובה לביקורת - כהכנה לביקור הבא) מה המדיניות שלך בנושא הספציפי, ואז, שוב, היא לא תכעס על זה שעשית ההפך ממה שהיא חשבה שסוכם (כלומר, ממה שהיא אמרה לעשות) - כי מראש אמרת שזה מה שתעשי.
ברגע שהם יודעים במפורש מה המדיניות שלך (ולא רק שאת מניחה שהם כבר הסיקו מההתנהגות שלך בעבר מה המדיניות שלך) לפחות החלק הזה של הביקורת (של למה עשית ההפך ממה שאמרנו) יורד מהשולחן.
 

yeshpitaron

New member
אוקיי, אז כשהם אומרים נניח אל תתנו דבר אחד אני לא נותנת

כשהם כל יום אצלי בקיץ אי אפשר לתת דו"ח כל יום כי אנחנו לא עובדים והם לא מנהלים יש אינטרס דו צדדי. לכן, אני אומרת בכללי, "נותנת ממתק אחד בכל אחרי שהם אוכלים או לקראת שאתם באים לקחת" הם מסכימים אבל חופרים לי...רוצים לדעת על כל צעד...לצלם, לתעד לדווח...זה גונב מתשומת הלב כלפיהם וגם מהחשק.
&nbsp
הבעיה, באים אלי פתאום עם מליון איסורים חדשים, "אין מחשב כי ראו יותר מידי, אין פלא' כי ראו כל הלילה, אין ממתקים כי אכלו על הבוקר אצלנו, אין גינה כי חם (אבל הגינה מאוד מוצלת ולא ממש חם), לא ללכלך את הבגדים שיש להם (מה שאומר אי אפשר ליצור איתם בצבע), לא לתת כי הם פוחדים שיקרה ולא ולא ולפעמים זה בנפרד כל אחד אז איכשהו סביל ומקובל וקל לי יותר לקבל אבל לפעמים רשימה ארוכה או ברצף. אף אחד לא יעמוד בזה בשלווה. או שיסרבו להחזיק או שינסו להגיע לפשרה (מה שאני מנסה לעשות) או שיגידו כשאני אתם, תנו קצת להתנהל מולם בשעות האלה...כלומר, סמכו עליי
 
לגבי ה"לא ללכלך את הבגדים"

תעשי מה שעושים בגנים - תגידי להם שתמיד יביאו אותם בבגדים שאפשר ללכלך (וחוץ מזה תשתדלי באופן כללי להשתמש בצבעים שלא מכתימים - יש הרבה כאלה, אם כי לא כולם תמיד עובדים).
לגבי "אין מחשב" - בקשה לגיטימית לגמרי. אם את לא מתכוונת לעמוד בה, תגידי שאת כן תתני להם מחשב - ושיחליטו אם כן או לא להשאיר אותם אצלך.
לגבי אין ממתקים כי אכלו על הבוקר אצלנו - תגידי להם שבימים שהם מביאים אותם אלייך שלא יתנו להם ממתקים, כי את קונה במיוחד ולא יכולה להתאים את עצמך לדרישות שלהם.
אין גינה כי חם - שוב, לגיטימי לגמרי מצד ההורים לבקש, ואם את לא מתכוונת לעמוד בזה - תודיעי להם מראש. את יכולה גם להגיד - אמרח להם קרם שיזוף ואדאג שיחבשו כובע (אם זה נכון).
לגבי "לא לתת כי הם פוחדים שיקרה" - לא יודעת למה זה מתייחס, אבל אם זה מתייחס, נניח, למאכלים שאסור מתחת לגיל מסוים או צעצועים שמסכנים ילדים (כמו בלונים) זה לגמרי לגמרי לגיטימי מצדם, ובמקומך הייתי מקשיבה לאיסורים שלהם, כי את לא רוצה לסכן את הילדים (גם אם את חושבת שזה לא מסוכן, ההוראות האלה לרוב נכתבו בדם - למשל לא לתת אגוזים או מאכלים קשים או עגולים או בלונים מתחת לגיל 5. ילדים אשכרה מתים מזה). אבל, שוב, אם את לא מוכנה - תגידי, ושהם יעשו את השיקול שלהם (אני במקומם במקרה כזה באמת הייתי מוותרת על שירותייך. תכלס, באמת עשיתי משהו כזה ומאז שהייתה תקרית דומה אני לא מרשה לחמותי לטפל בילדה הקטנה לבד אף פעם).
אין שום בעייה ברשימת הנחתות - פשוט תגיבי לדרישות, ותגידי מראש מה את כן ואת לא מוכנה והולכת לעשות.
 

yeshpitaron

New member
היי חייבתלהגיב, יש לי בגדי החלפה לא מעט. אני

קונה שיהיה תמיד. יש לי גם צבעים שיורדים עם המים. הם עובדים יופי.
כשמבקשים לא להיות במחשב לא נותנת אבל כפי שאמרת, אני אומרת מפורשות שאם יהיה בלאגן ולא אוכל לעמוד בזה אתקשר לשאול ולטקס עצה או אתן להם וזה מסוכם כמעט תמיד. ביקשתי לגבי הממתקים והם מסרבים הם אומרים לי: ומה איתנו? אני אומרת בשביל פעם ב...אפשר לא לתת להם כי לסבתא צריך להיות פינוק או שניים.
בגינה לא חם. יש לי יופי של גינה מוצלת ומושקעת מאוד ומיוחדת לימים ואני בכלל לא יוצאת אתה אם מאוד חם (פוחדת גם עליי :). בחופשת הקיץ נתנו לי כי אמרתי שנמאס להם בבית (או במרכזי קניות משחקייה וכו) והם מסכימים. לרוב כשהם מביאים אותם מהבוקר נניח שבע, אני מכינה ארוחת בוקר, יוצאת אתם לגינה, ושבים הביתה אחרי כשעה שעתיים להמשך פעילות.
אישית, לא נותנת לילד משהו שאסור מתחת לגיל כי פוחדת מאוד שחלילה יקרה משהו על אחריותי ואם יש מאכל שראיתי ילדים אחרים אוכלים ואני בוודאות יודעת שהם בני אותו גיל, מיד מתקשרת לשאול. כשזה לא זה לא. בחיים עד היום לא אסכים לתת אגוזים. למה שאעשה זאת? הרי זאת אחריות שיכולה להיות מידית חס ושלום.
&nbsp
התלונות שלי הם לא למה את לא מאפשרת לי משהו מסוכן אלא למה את לא מאפשרת רק לי. כלומר, בוודאות אוכלים בבית, בוודאות אצל הסבתא האחרת והייתי שם לראות וילדים מדווחים וגם ההורים פולטים אז למה לבקש ממני דווקא? האם קל לך לבקש ממני ולא מהורייך או לעצור בעצמך אז נופל עליי?
&nbsp
יש גבול לאיסורים וגם לי לא נוח. אם הם חושבים שאני אהיה הסבתא המחנכת כדי לא להיות הטובה, הנחמדה והקולית והמושלמת כפי שקראו לי (העיקר נכתב) ואם לא טוב שהילדים נהנים אצלי מאוד וזה לא מספיק להבין שכיף אצלי אז באמת לא כדאי שאסייע.
עם כל הכאב והידיעה שהצלתי גם אותה וגם את הבן וגם את הנכדים לא פעם מעומס.
&nbsp
תודה על ההשקעה בתגובה :)
 
גם אני לא נותנת לילדות לאכול בלעדיי

דברים שמותר להן לאכול בנוכחותי ובהשגחתי (ואני מאפשרת להן לאכול בהשגחתי למקרה שמישהו ייתן להם כשאני לא אהיה שם, ואז תהיינה להן מיומנות מסוימת ופחות סיכוי להיחנק - כשהן יודעות שבאופן כללי זה אסור להן, ורק בהשגחתי מותר). ואני מניחה שההורים היו אצל הסבתא האחרת כשגם את היית שם. וכן, יכול להיות גם שהיא סומכת על אמא שלה יותר מכפי שהיא סומכת עלייך שתשגיח עליהם בזמן האכילה - אז מה? כל כך חשוב לתת להם דווקא דברים שמסכנים אותם? כל כך חשוב שהם יאכלו דווקא את הדברים האלה אצלך? אני בטוחה שיש מיליון דברים אחרים שהם אוהבים שאת יכולה לתת להם במקום.

זכותה המלאה של האם לא להרשות דברים מסוימים, גם כאלה שהיא כן מרשה כשהיא שם, ואפילו כאלה שהיא מרשה לאמא שלה לתת - ושוב, אם את לא מוכנה לא לתת מאכל ספציפי (לא שאני יכולה להבין למה שזה יהיה לך כל כך חשוב לתת דווקא את זה), תגידי, והיא תקבל החלטה בהתאם.

לגבי הגינה לא הבנתי את התאור - את אומרת שכן מאפשרים לך, אז מה הבעייה בדיוק?
וגם לגבי בגדי ההחלפה לא הבנתי - אם היא אומרת לך שלא יתלכלכו, למה שלא תגידי לה שתחליפי להם בגדים לפני הפעילות של הציור?
 

yeshpitaron

New member
יש דברים שהיא אומרת בסדר למשל חטיף קשה ואני עצמי אומרת לא

כי אני פוחדת על משהו שאינו שלי.
לסמוך על שני מבוגרים שגידלו ילדים ולאפשר לאחד ולאחר לא למרות שהיא רואה שיש לי זהירות יתר כשאני מרגישה שאני פוחדת ואני אומרת את זה, לא הוגן ומעליב. כי זה מפרש את העניין באופן כזה: "את פחות אחראית מאימי" וזה ממש לא.
&nbsp
אם זכותה לאפשר לאימה ולי לא, שאימה תשמור. סבתא של הבן אינה סוג ב'. כך אני רואה. זה תלוי באופי בכלל אז מי אמר שאני פחות אחראית? האם אני טובה רק כשצריך ואין ברירה? זה לא הוגן ואף אחת לא תסכים שתהיה רק הסבתא הרזרבית. כך אני מרגישה עכשיו במיוחד אחרי שהייתה ביקורת עלי מאחורי גבי. (בקצרה, לא היה לך טוב שבועות וחודשים והכל היה מצוין ונתת בכיף או שלא... ועתה סיימתי את תפקידי אני לא סבתא טובה?)
&nbsp
אני כן אומרת והיא יודעת שיש בגדי החלפה אבל קשה לה לראות ילד מורח צבע או נכתם ומכתים.
 
למה שהיא תראה את הילד מורח צבע או נכתם?

אין סיבה להשאיר "עדויות" לשלב שבו היא מגיעה.

את לא בהכרח פחות אחראית מאמה, אבל היא כן סומכת עליה יותר. זה לגמרי הגיוני, ואת חייבת להביא בחשבון שמדובר בדברים הכי יקרים לה, והיא תגן עליהם בכל מחיר. ההתעקשות שלך לעשות כל מה שאמא שלה עושה היא רק עניין של אגו ושל תחרות, ואין סיבה, כמו שתיארתי, שתתני דווקא את הדברים האלה שהיא אוסרת עליהם. זה לא קשור לסבתא רזרבית. זה קשור לזה שהיא מכירה את אמא שלה מגיל 0 וקשורה אליה (מן הסתם), ואת לא אמא שלה. אז מה? פשוט אל תתני דווקא את הדברים האלה. יש לך מספיק דרכים אחרות לשמור על האהבה של הנכדים.
 

yeshpitaron

New member
כשבאה לאסוף אותם למשל והם באמצע משהו עד שהיא אוכלת

או שותה קפה או שאני מכינה להם סיר לארוחת ערב, היא רואה
&nbsp
באמת שאני לא נותנת דברים מסוכנים בלי רשות וגם עם רשות. אני רק רוצה לקבל פידבק חיובי לשימוש בי כסבתא.
&nbsp
בכל מקרה החלטתי לא לעשות משמורת יותר ומי שרצוי יותר שיתאמץ כי גם אני עובדת ויש לי תחביבים ופגישות ואוהבת לבלות ולנסוע ובנוסף מתנדבת בעמותת עלם אז עסוקה. אם הסכמתי לקחת חופש (מה שאימה לא יכלה) ולוותר על נסיעה לחו"ל ועל פעילויות שונות כדי להקל וזה מה שאני מקבלת, אני לוקחת צעד.
קשה לי כי אני אוהבת מאה אחוז את נכדיי. הם אוהבים אותי מאוד אבל מי שלא אוהב אותי ואת פועלי שיישא באחריות בעצמו. (מותר לפרגן גם אם האימא אהובה יותר., מה הקשר?)
 
לא דיברתי על פרגון,

אלא על העניין של לסמוך לתת דברים מסוכנים. לפרגן בהחלט אפשר גם לחמות, כמובן.
אני לא יודעת מה בדיוק קרה בסוף המשמורת כי לא תיארת, אבל ברור שזכותך לוותר על משמורת בגלל העניינים האלה. אישית במקומך הייתי חושבת על מה אני מוותרת ולמה - הרי העניין שלך הוא לא בכלה אלא בנכדים שלך, ואם היא לא מתנהגת יפה זה לא קשור לרצון שלך בקשר עם הנכדים. במקומך הייתי פשוט מצפצפת על הביקורת בדיעבד שלה ומזכירה לעצמי מה חשוב לי (כלומר, לא היא ומה שהיא חושבת - אלא הנכדים). תשמרי על הנכדים כמה שאת רוצה בשבילך, לא בשבילה. אל תחשבי על זה כעל עזרה לה (גם אם היא חושבת כך) - אלא כמשהו שאת מעוניינת בו (כי נשמע שאת נהנית מהטיפול בנכדים, אז למה לך להפסיד את זה בגללה?).
 

yeshpitaron

New member
אני כל כך אוהבת את הנכדים שאת מעלה בעיניי דמעות

באמת שאני אוהבת ומאוד רוצה שהכל יהיה טוב למענם, למען בני וגם אשתו שלא פעם התנהגתי אליה כבת בית, משפחה ממש. עכשיו בדיעבד אחרי הודעתך מצטערת על ההחלטה.
 

בילי79

New member
יש לי הערה לזוית קצת אחרת:

אני חושבת שעשית טעות כשקנית משהו שאמרת בהתחלה שלא תקני.
הלומר לצד השני לא התאפשר, (לאמא של-) ואת קנית..
ועוררת רגשות של קנאה לדעתי
אני חושבת אגב שאת לא היית בסדר - אמרת שלא תקני אז את לא צריכה לחזור גם אם הם מבקשים.
באופן כללי הזוג נשמע קצת חרדתי, בעיקר האמא.
אני מציעה לך לנסות להיות בקשר עם אמא של כלתך. ולהשתדל באופן כללי לתאם את הנתינה שלך למה שהיא מסוגלת גם מבלי שיבקשו ממך. תתחילי להגדיל ראש, אל תסכימי תמיד, אל תמהרי לתת תשובה, את לא רואה שהזוג הצעיר לא מסוגלים?? גם אם הם ממש רוצים, הם לא מצליחים להיות עקביים, ואת חייבת להיות חכמה יותר, אם את לא רוצה לעשות טוב ושלמרות זאת יאשימו אותך.
 

yeshpitaron

New member
אבל הם ביקשו. פעם ראשונה הצעתי ומילאתי פי מים כשסרבו

אחר כך שוב הביעו רצון ואמרתי שאין לי בעיה אם הם עדין רוצים ואמרו לי שאין צורך כי הצד האחר יקנה ופתאום באים אלי ושואלים אם עדין אפשר שאני אקנה כי הצד השני לא יוצא לו (החליט שלא כדבריהם) אמרתי כן כי רציתי לשמח את הנכדים שלי. לא מיד ולא אפרט ברשותך...הם שמחו וזה עשה לי ממש טוב.
&nbsp
הלוואי שיכולתי להיות בקשר עם אימה. או שיש קנאה או רכושנות מטורפת ושליטה. אין לי הסבר אחר. הם לוקחים לעצמם מה שטוב להם ומעיפים את מי שלא או מה שלא. ניסיתי, הזמנתי אלי לא פעם ובאו ונהנו ועשיתי משלוחים והתקשרתי לברך וקניתי להם במידה כשהיה צריך וביתה מטופלת באופן כמעט מושלם ומפנק...(אם כבר כלתי שתלין על עצמה שהיא מקבלת סופר פינוקים ולוקחת אבל לא מאפשרת לנכדים). הלוואי שהבן שלי היה מקבל שמינית מהיחס שאני נותנת לביתם. התגובה החמה ביותר שהייתה להם, לייק בפייסבוק או ברכה לקונית ומאולתרת בווטסאפ...אבל הם סיפור אחר ...
&nbsp
התחלתי לעבוד על עצמי לא להיות מובנת...
&nbsp
תודה :)
 

בילי79

New member
למרות הרצון הטוב, על מנת למנוע פגיעה הדדית מוטב שתהי עקבית

גם אם המשמעות היא לטווח הקצר אכזבה שלך, של הזוג או של ילדיהם.
הם משנים את דעתם? זכותם, את לא מוכרחה לנהוג כמוהם.
שידעו שאת מקבלת את החלטתם בפעם הראשונה ואינך 'רוקדת בהתאם לחליל' שלהם. ואם הם מצטערים שיסיקו מסקנות - אולי ילמדו להבא להשהות את תשובתם.
בסך הכל לא היה נגרם נזק אם היית מסרבת רק אולי קצת פחות הנאה לנכדים.
אבל האם חשבת עד כמה זה עלול לצער את הצד השני?
כתבת בעצמך או שיש קנאה... על הקנאה נאמר בין היתר שמוציאה את האדם מן העולם .

המסקנה שלי היא שאת צריכה להשתדל להיות יותר מובנת, לא להיפך.
"אמרתם שלא, ההצעה כבר לא רלוונטית- אבל אני מוכנה לקנות משהו אחר".
וגם אם הם לא מבינים את ההתעקשות שלך, הם לא מוכרחים להבין.
אבל אני כן חושבת שמאוד חשוב שתהיי מובנת גם לעצמך וגם כלפיהם. ושתזכרי כל הזמן לדאוג גם לאינטרסים שלך. לא לצפות שהם יעריכו או יתנו כפי שמגיע לך.
דרך אגב הווטסאפ לא מוכיח שום דבר לטעמי. והוא לא רלוונטי לעניין.
תעשי רק מה שטוב לך
ובטח לא לוותר על נסיעה לחו"ל או תוכניות בשבילם.
אבל את כן יכולה להיות ברורה. "לא ביקשתם- תכננתי תוכניות. ולא אשנה את תוכניותיי באותה המידה שאם הייתי קובעת איתכם לא הייתי מבטלת".
 
״מסכימים אבל חופרים״ זה אומר שהם לא מסכימים....

הם כנראה לא מאושרים מהרעיון של הממתקים, ומקווים שיצליחו לשנות את דעתך.
 

yeshpitaron

New member
אף פעם לא נתתי בכוח אלא רטנתי על כך

שאני כסבתא רוצה לתת ואם הם אוכלים (כפי שכתבתי לעיל) במקומות אחרים למה לי לא מאפשרים. אז כן מצליחה לרצות אותם לעיתים ומעולם לא ממרה את פיהם ואם כן אני אומרת להם (לה במיוחד) מראש שגם כך רוצים ובקושי נוגסים (תשוקה רגעית). אם הם לא דורשים ויש מה לעשות אני לא מזכירה להם אפילו. לרוב כשאני רואה שמוגזם או לא במקום אני שואלת. יותר מידי שואלת.
הכל עניין של איזון
פעם כשהיו יותר קטנים כעסו שהקראתי סיפור לפני שינה. נראה לך הגיוני?
 
ולגבי לדווח - אני לא יודעת

מה הם רוצים שתדווחי, אבל ספציפית לגבי מה הילדים אכלו - מאוד מקובל לדווח, כי ההורה צריך לדעת מה הילד אכל ומתי (כדי להבין כמה תיאבון יש או אין לו, אילו דברים כדאי לתת לו לאכול בארוחת ערב, וכו'). זה לא קשור לפיקוח עלייך - זה פשוט מידע שההורה צריך לדעת (וההורה מקבל אותו גם מבייביסיטרים, מטפלות, גננות, צהרוניות, וכל אדם אחר שהילד אכל כשהוא היה בהשגחתו).
אם מדובר בדברים אחרים (נניח אם הילד צייר בבית שלך או עשה פאזל) באמת הזוי לדרוש דיווח מפורט של הפעילויות. כן הגיוני לדעת אם הילד היה בגינה או בבית, למשל, כי זה עשוי להשפיע על דפוס השינה שלו, על התיאבון, וכו', וגם את זה ההורה צריך לדעת.
 

yeshpitaron

New member
אני מדווחת גם בעצמי בלי שיבקשו במיוחד אם יש משהו נחמד או

מוצלח. לא רק ולא משום שכתבת לי אבל לא פעם כתבתי לה דוח מסודר.
אכלו כך וכך
שיחקנו בכך וכך והם אמרו ועשו והצחיקו ושרנו שירים על ומ...
איזה מתוקים הם ידעו ורקדו או אמרו ועכשיו הם באמבטיה ותכף בישלתי כך וכך ונאכל וכו וכו'
בדיחה, מדווחת.
בכי-מדווחת
אוכל - מצלמת צלחת לפעמים גם ביוזמתי אבל כשמבקשים נשמע אחרת
משהו אומר: "אני אוהב את אימא או אבא וכולי- גם מדווחת.
מה לא טוב? יותר מזה לא יכולה ולא נעים לי.
 
את באמת כתבת לה דו"ח או שאת מתבדחת?

ואת מצלמת את הצלחת? אני בכלל לא בטוחה שלא יצרת מצב של ציפיות לעניינים האלה של הדיווחים והצילומים בגלל התקדימים של דברים שעשית בעצמך, ועכשיו הם חושבים שזה הנוהל, ושאין בעייה לבקש את זה ממך. ממש ממליצה לך להפסיק עם זה. זה ממש הזוי.
 
למעלה