אני הייתי שובבה בכיתה ז'....
המורה לביולוגיה שלי (כרגיל מורות לביולוגיה...) עלתה לי על העצבים. כבר מהשיעור הראשון שאלתי את המסכנה שאלה - איך הציפורים יודעות לעוף בצורות מסויימות (עכשיו אני יודעת איך... תמר הראתה לי...) והמסכנה לא ידעה, והיא חשבה שאני שואלת אותה שאלה מכשילה בכוונה... אז היא התעצבנה - ונתנה לי עונש!!! אתם קולטים? כבר בשיעור הראשון! אבל אני הייתי חמודה מאד, ועשיתי את עצמי לא מבינה שזה עונש, אלא זסתם איזו משימה....
אח"כ בכלל היו בינינו הרבה כסאחים... בנוסף, היא תמיד אמרה שהיא תכתוב אותי על הפרעה כשלא דיברתי בכלל וכל מיני דברים כאלה, וגם שמתי לב שהיא לא סובלת אותי... ובאחת הפעמים ממש ממש התעצבנתי עליה וצרחתי עליה (כן, כן... ממש צרחתי!!! אני, רחלי השקטה, שאף פעם לא הבריזה!!!) שהיא לא סובלת אותי ושהיא לא צריכה להתייחס אלי ככה מגעיל ובלה בלה בלה... אני לא בכיתי, הייתי גיבורה...
וכשהבנות הסתכלו עלי - התחלתי להתפקע מצחוק והסתתרתי מאחורי בנות כדי שהמורה לא תראה... לךאחר מכן, כיתה ח', הייתי נוראית כלפי המורים... (אני מקווה שהשנה אני לא אהיה כזאצתי!!!) קודם כל, המורה השניה לביולוגיה (...), באחד השיעורים התעטשתי. והפצ'י שלי זה הפצ'י ענקיייייייייייייייייייייייייייייי מחריש אוזניים (תמר תמיד מתעצבנת עלי כשאני מתעטשת...) ובגלל שכולן התחילו לצחוק - המורה כתבה לי הפרעה ביומן... דפוקה... אח"כ גם המורה להסטוריה המפלצתית שלנו הסתבכתי יפה מאד: ישבתי בקצה הכיתה, ואמרתי איזה משהו והבנות התחילו לצחוק, אז היא הסתובבה אלי ואמרה: מה את עושה עכשיו, בית ליצנים???
ואני הסתכלתי עליה בפרצוף בדיוק כזה:
טואמרתי שבסה"כ... ניסיתי להסביר מה קרה, והיא אמרה: לא חשוב לי מה קרה בכלל! אז אמרתי: אז למה שאלת??? סתם כדי להעליב אותי??? סתם כדי להביך אותי??? והיא אמרה: לא, לא! חס וחלילה! אז אמרתי: אז למה?? והיא לא הגיבה... מסכנה... הערמתי עליה...
וגם עם המחנכת שלי הסתבכתי לא פעם... היתה איזו פעם שהלכנו לבי"ס והתחלקנו לקבוצות, והקבוצה שלי (4 בנות) הייתה צריכה לעשות פעילות סיכום, ומתוך ה-4 בנות, עשינו רק 2! ה-2 האחרות הבריזו! באותו יום שהלכנו לבי"ס הזה, היה לנו מבחן ענקי בהסטוריה, והיה קשה גם לחשוב על פעילות וגם ללמוד למבחן. ובכל זאת אני והיא עשינו את זה ואמרנו שבבי"ס נקליד ונעשה צ'ופרםי (זה מה שהבנו מהממורה שצריך לעשות). בקיצור, מה שקרה - זה שאנחנו עשינו את זה ורצנו בכל בי"ס בדקה התשעים והכל כדי שיהיה מוצלח, והבנות צלצלו שהן עולות להסעה. אנחנו תוך 20 שניות הגענו לשער, מהקומה השלישית על לסוף הבניין, ומשם איזה 200 מ' או יותר - עד לשער! והכל בפחות מחצי דקה! אנחנו מחפשות את ההסעה ולא מוצאות! מה שמתברר, שבנות ר-א-ו אותנו מגיעות, בדיוק כשההסעה נסעה לה, ואמרו למורה לעצור, והיא אמרה שלא צריך אותנו, יש לה את כל הפעילות ביד שלה! אנחנו כ"כ נפגענו ממנה!!! כזאתי מגעיחלה! אנחנו משקיעות והכל, והיא לא שמה עלינו! "לא צריך אותן"! ככה היא התבטאה!!!!! והקטע הוא, שבנות אחרות מאותו בי"ס שהלכנו אליו - אותן היא כ-ן אספה בדרך!!! בכל מקרה, התקשרנו אליה והיא אמרה שהיא לא רוצה לדבר איתנו.... נשארנו אני והיא לבד בבי"ס הגדול. כשהם חזרו - אמרתי למורה שאני לא רוצה לדבר איתה, בדיוק כמו שהיא לא רוצה לדבר איתנו. רמזתי שהיא גם ככה לא צריכה אותנו, הרי זה מה שהיא אמרה! בכל מקרה, בסוף היא הכריחה אותי לדבר איתה, וכעסתי עליה (נראה לי היא מתחרטת עד היום שהיא הכריחה אותי...
) וצרחתי עליה בקולי קולות שזה יהיה ממש פוגע! אנחו משקיעות יום לפני מבחןם ענקי, באות לבי"ס, משקיעות גם שמה, לא אוכלות ארוחת צהרים, אפילו יצאנו מ-2 שיעורים כדי שנספיק הכל, והיא לא שמה עלינו בכלל! והיינו ממש ליד ההסעה!!!! בקיצור, כתבתי לה במכתב שאני עדיין לא שמעתי את ה"סליחה" שלה, ואני מחכה לשמוע אותו (כתבתי את זה קצת יותר בעדינות...) והיא לקחה אותי שוב לשיחה, ושוב שיקרה לי כדי שהיא תצא טוב, וטענה שהיא לא אמרה שהיא לא רוצה לדבר איתנו ושלא אכפת לה (לא חשוב ששמענו את זה דרך הפלאפון וגם כמה בנות אמרו לנו...) והיא עד היוםפ לא אמרה לי סליחה......... הייתי שובבה השנה.... ויש עוד מליוני סיפורים בלתי נגמרים על שיעורי מוסיקה עם מרגרינה שלנו... אבל זה לא להיום... ואנשים - אני לא הטיפוס שמבריז, ההפך, אני די מפחדת מעונשים וכאלה, וגם אני לא הטיפוס שמעתיק במבחנים!!!ותחשבו, כל הבנות בכיתהזוכרות לי עד היום את המקרים הנחמדים האלה, על רחלי השקטה.....
נחמד להכיר...