טוב....זה הולך להיות ארוך......
כיתה א'- הייתי רודף אחרי הבנות בשיכבה ואפילו בנות מכיתות הרבה יותר גבוהות (כמו מכיתה ו' עד ח') ומנסה לנשק אותן...ילדותי...אני יודע...אבל מה להגיד? הייתי כמו כל ילד קטן אחר...רק פי שתיים יותר... הייתי מקבלים מכתבים הבייתה בכמויות וחלק מהם היו ממש מגוחכים... ופעם אחת שברתי "בטעות" כמה מיכלים של חומרים במעבדה... הייתי הילד הכי מופרע בכיתה...בפורים הביאו לנו לוכד נחשים עם כל מיני נחשים והוא נתן לי להחזיק את הנחש לכמה דקות...הדבר הראשון שהנחש ראה בדרך למטה מהידיים שלי היו הפנים של המנהלת
אז עדיין לא הייתי ילד שהולך מכות עם כולם...הייתי רק מעצבן... כיתה ב'- קצת אחרי סוכות העיפו אותי מבית הספר אבל לא באופן רישמי...הם רק "עזרו" למצוא לי בית ספר חדש...וזה היה דווקא בסדר...כי עברתי לאחלה בית ספר...במחצית הראשונה הייתי אחד הילדים שהמנהלת רודפת אחריהם בזמן השיעורים...אבל תמיד ידעו שאני גאון אז ויתרו לי הרבה...רבע מהזמן שלי הייתי בכיתה ו' בגלל שהפרעתי בכיתה אז אמרו לי להיות שם יום שלם...אז סתם למדתי איתם (איזה חומר לימודי משעמם...אפילו אני יודע חשבון יותר טוב...) כיתה ג'- אחח....עד היום אני זוכר את הצעקות של המורה למולדת..."אני לא רוצה את הזאטוט הזה בכיתה שלי!!!"...היום היא זוכרת ומחייכת... הייתי מפריע גם אז והיו שולחים אותי לכיתה ו' "ללמוד" איתם... אבל בחצי השנה זה השתנה...הם היו צריכים להביא את חצי מצוות המורים כדי לגרור אותי...אתם יודעים עד כמה קשה לשכנע ילד בן 8 שיעזוב את הרגל של השולחן וילך "ללמוד" עם כיתה ו'... בכיתה הזאת התחלתי להבריז מבית הספר... כיתה ד'- הגעתי למסקנה להבריז זה סתם בשביל הקטע...הרבה יותר כיף להתעלל במורים... אבל בכיתה ד' ראיתי את האור...והוא היה מורה בשם מירב גהסי שראתה שיש לי "בעיה"...אז שלחו אותי לבדיקה וגילו שיש לי ADHD...בקיצר... אני היפראקטיבי...אז התחלתי לקחת ריטלין (גלולה מסריחה שגרמה לי להקיא שלא ממש עזרה אז הפסקתי...) כיתה ה'- המשכתי להיות רוב הזמן מחוץ לכיתה...בדרך כלל אצל המנהל עובד על המחשב שלו...כמות דיי מכובדת של מכתבים ממשיכה להישלח לבית שלי... כיתה ו'- השנה השניה הכי שקטה שהייתה לי בחיים...הייתי תלמיד דיי טוב... אבל בחודש האחרון של השנה התחלתי ללכת מכות כמעט עם כל ילד מהכיתה המקבילה...אז זה הרס את השנה הזאת... כיתה ז'- אחחח....זיכרונות... 5 השעיות במהלך השנה... רגל שבורה של המורה לאנגלית שב"טעות" החליקה על מים שהיו על כל הריצפה באגף שלנו אז האשימו אותי (עד כמה שהם חכמים...אם הייתי עושה את זה היא לא הייתה יוצאת חיה...
) מבצע "סטינקי"- אני וכמה מהחבר'ה בכיתה החלטנו שנמאס לנו מבית הספר היסודי שליד...50 פצצות סירחון תוצרת בית...היה יפה... איזה לילה אחד יצאתי מהבית בשתיים לפנות בוקר והלכתי חצי עיר אל חבר שלי ושנינו שמנו דבק מגע בדלתות ובבוקר שהגענו לבית הספר (אם 12 זה עדיין בוקר) באו אנשי מקצוע כדי לפרק את הדלתות ולהרכיב חדשות... מבצע פירוק התיקרה- ניסינו לדפוק את התיקרה וזה לא הצליח...(בסופו של דבר התיקרה שם התמוטטה שנה...שנתיים אחרי המבצע המסוכן...אין נפגעים חות מהארנק של בית הספר) אין לי עוד עצבים להמשיך... כיתה ח'- אחחח....כאילו זה היה רק אתמול... מבצע "סטינקי" 2 אותו דבר רק בהיקף הרבה יותר גדול...עכשיו גם כמה בניינים שבאזור ספגו את המכה... הושעתי 4 פעמים מבית הספר... הבהירו לי שבשנה הבאה אני לא אוכל לחזור אל בית הספר מתישהו בזמן של חנוכה ואז התחילה החגיגה... התקנו מצלמה לווינית בחדר המורים ליד מכונת הצילום...ככה שכל החבר'ה שלי קיבלו ציונים טובים במבחנים... שרפנו חצי מעבדה במקרה... המורה לאנדלית חזרה מחו"ל לגלות שעדיין לא העיפו אותי...היא פרשה... נפתח קאטרי-קלאב צביה...בריכה באמצע הכיתה... שלושה ילדים אומללים מבית הספר היסודי שליד חזרו הביתה עם פנסים בעיניים ואחד נראה לי עם נקע ברגל אחרי שהם עיצבנו אותי ואת החבר'ה שלי... אחרי פסח קיבלתי את הכינוי הנחשק ממנהל בית הספר... אני יאסר ערפאת...אני מראה חזות של בן אדם שכביכול לא אחראי לדברים אבל אני בעצם אחראי לכל...שאר החבר'ה שלי קיבלו כינויים מתאימים גם..."התנזים"..."החמאס"..."החיזבאללה"...ועוד כמה שמות נחמדים... כיתה ט'...השנה הכי טובה שהייתה לי בחיים עד עכשיו... הייתי התלמיד המושלם...בבית הספר החדש קיבלתי את המחנך הכי טוב שהיה לי בחיים...אני ממש מת עליו...תמיד הלך לקראתי ואני הלכתי לקראתיו... עזר לי שהייתי צריך עזרה...תמך בי מתי שלא רציתי לעבור לכיתה שכביכול היא יותר טובה אבל היא בעצם לא הייתה יותר טובה...הוא דיבר עם ההורים שלי ואמר להם שהיא נחשבת יותר טובה רק בגלל שהיא ט'1-... אבל היו לי כמה היתקלויות בשנה שאחת מהם כמעט גרמה לי להיות ממש לפני המוות (ואני לא צוחק...על דברים כאלה לא צוחקים...) איזה יום אחד הייתי בדיכאון...ואיזה ילד אחד לקח את הצנור מים לכיבוי אש וגם אני חטפתי... אחרי הוא לא ממש צחק...התנפלתי עליו ודיי כאב לו לפי מה שאני חושב... אז הרבה ילדים הפרידו בינינו אבל איזה אחד דחף אותי...אז דחפתי בחזרה...ומה שלא ידעתי באותו הרגע שהוא האח של אחד העבריינים בעיר... בסופו של דבר המחנך שלי דיבר איתו והוא עזבו אותי בשקט...ועל זה אני מודה לו מאוד... סה"כ הייתי ילד דיי מופרע על החיים...אבל מאז שנה שעברה זה משתנה ואני מקווה שזה ימשיך ככה...הרבה יותר כיך שכולם מבקשים ממך עזרה בלימודים ואתה יכול לעזור...ההרגשה פשוט יותר טובה...
לא צחקתי ככה כל היום