לא, אין בדבריך סימפטיה.אבל, כפי שגם
אתה תכיר, זה לא מה ש'סוציולוג' אומר. אצלו זו ממש זעקה מהלב, כאילו הוא עצמו מובל כשה לטבח ומנסה ברגע האחרון להזעיק את מצפון העולם. זה איננו הפסיכיאטר המאבחן את הפגם הנפשי אצל הפציינט. לדעתי, הטרור הפלסטיני איננו נובע מיאוש. גם לא מעוני ומאבטלה. אילו היו סיבות סוציו-אקונומיות לטרור היתה הודו מדינת טרור ענקית. אנחנו יודעים שהפרופיל הטיפוסי של המחבל איננו המובטל מזה הרעב שילדיו רעבים ללחם, אלא דווקא הצעיר המשכיל יחסית שבביתו שוררת רווחה יחסית. ואשר ל'יאוש' כתוצאה מ-35 שנות כיבוש ניתן לומר שני דברים: א. מעשי טרור נוראיים בקנה מידה נרחב בוצעו ע"י בני דודינו עוד בטרם היה כיבוש ואפילו לא מדינה (ר' הטבח בחברון ב-29' והמאורעות של 1936-9. קרא בהקשר לזה את טורו של נתן אלטרמן מימי המאורעות 'כל יום לוויות') ועוד לא היתה לפורעים כל סיבה להתייאש. ב. מדוע ה'יאוש' צריך להתפרק בטרור? יש דברים אחרים לעשות, מה שהיהודים בארץ באמת עשו בימי המנדט - פיתוח הארץ, בניית מוסדות חינוך, בניית ממשל תקין, בניית כוח הגנה מסודר - כל הדברים הנחוצים ל'מדינה בדרך', כזאת שניתנה לפלסטינים באוסלו. אין זאת אלא שהטרור מקורו באמת בפגם בתודעה הקולקטיבית של הציבור הנדון. כאן, אצלנו, המקור הוא באופיה הספציפי של הלאומנות הערבית ובייחוד הפלסטינית המשולבת באיסלאם הקנאי עם המסורת שלו החוזרת לימי הביניים ולכת ה'חשישין' ומקומה בתרבות ובמסורת המוסלמית. איך אתה מסביר את הטרור הנורא של אל-קעידה? גם אצלם זה יאוש מהחיים בחרא תחת הכיבוש? איך קבוצות שונות מגיבות לדיכוי זה נושא מרתק במדעי החברה ובמחקר ההיסטורי. אמליץ לך כאן על ספר הנותן תשובות מעניינות, ולדעתי די משכנעות, לשאלה המסובכת הזאת: Barrington Moore, The Social Bases of Deprivation and Revolt. MOORE מנתח שם הן מודלים תיאורטיים והן קבוצות שונות בזמנים ובמקומות שונים בעולם ומתרכז בשלוש עיקריות: תנועת הפועלים הגרמנית לפני מלה"ע ה-1, כת ה'טמאים' בהודו והיהודים במלה"ע ה-2. איך הקבוצות האלה קיבלו את הקיפוח והדיכוי ואיך הן הגיבו? בטוחני שאחרי שתקרא את MOORE תדבר ותכתוב אחרת. אשר לנאצים - טעות גדולה, אך לא בלתי אופיינית בידך. המצב הכלכלי הרעוע בגרמניה בוודאי עזר להם להגיע לשלטון, אך לא גרם לשנאה שלהם כלפי היהודים. ההסבר ה'כלכלי' מופץ בד"כ ע"י מחברים אנטישמיים המנסים לתרץ את השואה או לגמד אותה ולהציגה כמשהו שהוא אולי לא יפה אבל יש לו איזשהו 'הסבר' מתקבל על הדעת (למשל, מצב כלכלי קשה). וכך הם מנסים בסופו של דבר להטיל על היהודים את האחריות לאסונם. כדאי לקרוא בהקשר לזה את ספרו של דניאל גולדהאגן, 'תלייניו מרצון של היטלר' המפריך את כל תעמולת הכזב הזאת.