הירהורי הורות
ימים שלמים אני מהרהרת בטיב האמהות שלי. דורון חגג שלושה אביבים והרחם קורא לי אבל השכל עוצר. כ ו ל ן כבר עקפו אותנו בסיבוב ממזמן ואנחנו לא מסוגלים אבל רוצים (כן כן זה לא ברור בעליל). דורון שלנו ילד מאוד מאותגר בוא נקרא לזה. לדעתי יש בו מעין גאונות על סף טירוף. ילד שנגמל בגיל שנה וארבעה חודשים מחיתול - סתם ככה, הוא מדבר עברית שוטפת מגיל 10 חודשים ואנגלית את מה שהוא קלט+++ מהחזרה לארץ. הוא מדקלם ספרים שלמים בעברית ובאנגלית. הוא מרכיב פזלים של 40 חתיכות לבדו הגננת מצאה אותו חריג לחברת הילדים וטוענת שסביבתו משעממת אותו והוא כל הזמן מחפש עוד ועוד ועוד ועוד.... ולכן מספקים לו את האתגרים היומיים. אז איפה הבעיה בעצם? דורון ילד מציק, ילד מרביץ, ילד נושך, ילד דוחף. כל שלב כזה הוא מאוד חריג אצלנו, לא ניתן להשאירו בחברת ילדים ללא השגחה. הוא תמיד הראשון שדוחף, הראשון ששולח ידיים פשוט בלתי נשלט. אני נורא מתביישת בזה, כבר ניסיתי ההההההההכככככככככל האנשה, ליטוף, איום, הסברה, אדלר, פסכולוג ילדים (שבעטה אותי מהקלינקה ואמרה לי שאני אשב בשקט בחושך).... אז אני יושבת, כבר שלושה חודשים שאני יושבת בחושך, אני דורון והבית וטוב לי כל כך טוב לי. מקסים לי לשחק איתו, מקסים לי ליצור איתו, בפעמים בהן אנחנו נפגשים עם ילדים נוספים כמו בשבתות, ימי הולדת אני סובלת כל כך. דורון השני יוצא, מרביץ ,דוחף, כועס, זועם ואני לא מצליחה לאבחן מה מצית אותו. זה סוחט אותי, אין בי מקום לעוד ילד, אני רואה בכל מקום אמהות ל2 ילדים מניקות תוך כדי שהילד השני משחק בנחת בגן השעשועים/בקניון/ ביום ההולדת ואני עם אחד פשוט לא מתפקדת. אני בושה בעצמי, מנתקת קשרים, נמנעת ממפגשים וכואבת כל כך. אני משתפת אתכן בחוסר היכולת להמשיך ולהניע ככה אולי תוכלו לנסות ולהאיר את עיניי- אנא תודה, נעה.
ימים שלמים אני מהרהרת בטיב האמהות שלי. דורון חגג שלושה אביבים והרחם קורא לי אבל השכל עוצר. כ ו ל ן כבר עקפו אותנו בסיבוב ממזמן ואנחנו לא מסוגלים אבל רוצים (כן כן זה לא ברור בעליל). דורון שלנו ילד מאוד מאותגר בוא נקרא לזה. לדעתי יש בו מעין גאונות על סף טירוף. ילד שנגמל בגיל שנה וארבעה חודשים מחיתול - סתם ככה, הוא מדבר עברית שוטפת מגיל 10 חודשים ואנגלית את מה שהוא קלט+++ מהחזרה לארץ. הוא מדקלם ספרים שלמים בעברית ובאנגלית. הוא מרכיב פזלים של 40 חתיכות לבדו הגננת מצאה אותו חריג לחברת הילדים וטוענת שסביבתו משעממת אותו והוא כל הזמן מחפש עוד ועוד ועוד ועוד.... ולכן מספקים לו את האתגרים היומיים. אז איפה הבעיה בעצם? דורון ילד מציק, ילד מרביץ, ילד נושך, ילד דוחף. כל שלב כזה הוא מאוד חריג אצלנו, לא ניתן להשאירו בחברת ילדים ללא השגחה. הוא תמיד הראשון שדוחף, הראשון ששולח ידיים פשוט בלתי נשלט. אני נורא מתביישת בזה, כבר ניסיתי ההההההההכככככככככל האנשה, ליטוף, איום, הסברה, אדלר, פסכולוג ילדים (שבעטה אותי מהקלינקה ואמרה לי שאני אשב בשקט בחושך).... אז אני יושבת, כבר שלושה חודשים שאני יושבת בחושך, אני דורון והבית וטוב לי כל כך טוב לי. מקסים לי לשחק איתו, מקסים לי ליצור איתו, בפעמים בהן אנחנו נפגשים עם ילדים נוספים כמו בשבתות, ימי הולדת אני סובלת כל כך. דורון השני יוצא, מרביץ ,דוחף, כועס, זועם ואני לא מצליחה לאבחן מה מצית אותו. זה סוחט אותי, אין בי מקום לעוד ילד, אני רואה בכל מקום אמהות ל2 ילדים מניקות תוך כדי שהילד השני משחק בנחת בגן השעשועים/בקניון/ ביום ההולדת ואני עם אחד פשוט לא מתפקדת. אני בושה בעצמי, מנתקת קשרים, נמנעת ממפגשים וכואבת כל כך. אני משתפת אתכן בחוסר היכולת להמשיך ולהניע ככה אולי תוכלו לנסות ולהאיר את עיניי- אנא תודה, נעה.
