הילכו שניים יחדיו?

[masorti]

הסתה נגד הימין היא תרבות עברית במיטבה.

 

[ixmix]

../images/Emo6.gif

לאנשי הימין הקיצוני בשני הצדדים מטרות דומות, כמו לאנשי השמאל הקיצוני. זו אינה הסתה, זו מציאות. היא אמנם כואבת, לא נעימה לפעמים ואולי באמת עדיף לטמון את הראש עמוק בחול ולסלול עוד כביש עוקף לקרני-מצרי-קדושי ו' (יישוב חדש, לא שמעת? חבל, כי הכסף של החינוך/בריאות/רווחה מושקע שם). על הדרך אפשר להציב סביב אותה בת יענה (מכיר אותה?) כמה קראוונים ריקים שאוכל לשמור עליהם במילואים, אני עושה רק 40 יום בשנה בשטחים, עוד כמה קראוונים ריקים יוכלו להחזיק עוד כמה חיילים לעוד כמה ימים. או שעדיף במקום לבכות על הסתה להודות שהמציאות לעיתים לא ממש נעימה?

 

[masorti]

לפי הלוגיקה שלך...

אין שום פסול בתמונות של אהוד אולמרט בכאפיה. הרי גם לשיטתך אולמרט ואבו-מאזן שואפים לאותה מטרה. עובדה שהם פירסמו היום הצהרה משותפת.

 

[אלעד2]

נאומו של אולמרט---כנסו111!11

אני מודה- דברי טעם

 

[מניקור לקרפיון]

אכן אין פסול

פעם ראשונה שאני מסכים איתך: אין שום רע ושום "הסתה" בתמונת אדם כשלראשו כאפיה. כאפיה היא כיסוי ראש מקובל על עשרות מיליוני בני אדם ואין בו שום פסול. יש טעם רע דוקא ברדיפת מי שמפרסם תמונות כאלו, הגינוי בעצם אומר שלבוש מסורתי של חלק נכבד מאזרחי המדינה הוא עלבון.

 

[אלעד2]

הרב גלעד: השמאל יותר משיחי מהימין הדתי

 

[masorti]

את זה תסביר לפרקליטות ולתקשורת.

 

[אלי ו.]

ודאי שיש פסול

תמונה כזו מוציאה את האדם מהשיח המקובל של "אני צודק ואתה טועה אבל שנינו רוצים את מה שטוב לחברה הישראלית" ורומזת שהאדם בחר באינטרסים של אויבינו. זו האשמה חמורה ומכוערת גם אם אינה בגדר עבירה פלילית. זו באמת אינה הסתה. הסתה מוגדרת כקריאה לביצוע מעשה פלילי ויש ודאות קרובה שבעקבות הקריאה הזו יהיה מי שיבצע את המעשה הפלילי. לא כל דבר שאינו פלילי גם אינו פסול. בחברה מתוקנת ההתנהגות שלנו אינה צריכה להיות מודרכת רק ע"י החוק וטוב שכך.

 

[גרי רשף]

נו באמת..

אם כך במה כן יש פסול? נניח אם אני מכנה מישהו "בן זונה" - מה פסול בכך? עובדתית זה לא נכון וזה בערך כמו שיאמרו לי שאבי הוא סגן חשב בבנק דיסקונט או שאחותי סוכנת מכירות בחברת אוסם, וגם אם כן- לא ברור מדוע פלוני צריך להיפגע מכך שאמו בחרה לעבוד במקצוע זה ולא באחר. כמובן שגם הגידוף "הלוואי שתמות" אינו אלא משאלה שבהכרח תתגשם שכן כולנו בני תמותה, וגם המגדף במוקדם או במאוחר ישכב עם אבותיו. מה עם חמור? נו טוף- זה כמו לדמות אדם לפנתר: בשני המקרים מדובר בבעלי חיים ממשפחת היונקים, ובכל מקרה כל אחד מבין שבן אדם אינו חמור וקיפוד אינו סנאי, אז מה בכך? הפסול הוא הכוונה הרעה שמאחורי התמונה שבעקיפין מבזה את כל מי שחובש כאפיה, ובמישרין את אהוד אולמרט. לא הייתי פותח בחקירה בשל כך, וראש ממשלה צריך לדעת להתמודד גם עם ביקורת מרושעת, ואם לא- שיחליף מקצוע. יחד עם זאת- זו התממות לומר שאין כאן שום רע.

 

[שבולת ירוקת העין]

../images/Emo45.gif

ואני נדהמת כל פעם מחדש עד לאן אפשר להוליך לוגיקה-לכאורה-צרופה בלי הפעלת שיקול דעת של גבולות המציאות והמוסכמות ומי שמנסה לטעון ולהוכיח שצריך לצאת משבלונות של חשיבה שהוטמעו בנו הוא צודק בעיקרון, אבל גם מרחיק לכת במעשה

 

[ירחמיאל פגע רע]

אולמרט בכאפיה

זה כמו לקרוא למישהו "הומו". השאלה היא למה מתכוונים. אין שום פסול בהיותו של בנאדם הומו (אלא אם אתה MASORTI ואז אתה גורס שהוא בן מוות, אבל אנחנו פה מדברים על "תרבות" ולא על דת) ובכ"ז פסק בית המשפט בתיק "אמסלם נגד עיתון העיר", שחשובה הכוונה. אם הכוונה להשפיל אותו באותה קריאה אז רואים את העניין כמשפיל. קשה לי להאמין שאתה בעצמך מאמין לפילפולים שלך. חבל על המאמצים. את גילגולי העיניים של הימין אנחנו מזהים גם בחושך. תמציא משהו אחר.

 

[masorti]

עיין שוב בשירשור ובדוק מי אמר מה.

אין זה מן החוכמה להפגין ברבים חוסר הבנה של הטקסט.

 

[ixmix]

לפי הלוגיקה שלי

לאולמרט ואבו מאזן ישנן מטרות דומות. זה בסדר גמור לפרסם תמונות שלהם זה לצד זה, ולא כך הדבר כאשר מקובל בפוטומונטאז' שנועד לרמוז שאולמרט אינו משרת את ישראל אלא את אויבינו. אפשר ומותר לטעון שאולמרט משתף פעולה עם אבו מאזן ורואה בקיום הדיבור איתו ובפעולות נוספות אינטרס משותף. זה גם כנראה יהיה נכון. לגבי שאלתך בדבר פוטומונטאז' של אולמרט בכאפייה, אני חושב שזה חוקי למרות שזה פסול, אם כי אולי עו"ד מפולפל יכול לטעון לכאן או לכאן.

 

[שבולת ירוקת העין]

אם תשבי איתנו עוד קצת

תגלי שכמעט הכול קשור תרבות עברית זה כל מה שאנחנו (טוב, כמעט הכול) העניין הוא רק שאת הפוליטיקה אנחנו משתדלים להשאיר בחוץ, מטעמי הגיינה. רק שלא תמיד זה הולך. יש אנשים שזה בוער להם בקצות האצבעות המקלידות.

 

[תם ונישלם]

אויבי ההבטחה - דורון רוזנבלום

אויבי ההבטחה מאת דורון רוזנבלום תגיות: אנאפוליס לפעמים נדמה, שהמושג "דז'ה-וו" הומצא כדי לתאר את הריטואלים של "תהליך השלום במזרח התיכון", ההולכים וסובבים זה שנים במעגליהם: הטקסים והנאומים ולחיצות הידיים של הצדדים על רקע נוף אמריקאי פסטורלי, התכונה והחגיגיות התלושות משהו של הפמליות והתקשורת - והגיהנום המתפרץ מיד לאחר מכן באזור שעליו דנו במלים כה יפות. חלק מהגיהנום אינו מתאפק ומתפרץ כבר בשלב לחיצות הידיים: זוהי שאגת ההתנגדות הנוראה, ההיסטרית, האוטומטית, של חזיתות הסירוב משני צדי המתרס. האומנם שני צדי המתרס? כבר צריך זכוכית מגדלת כדי להצביע על הבדלים מהותיים בין הסיסמאות והטיעונים של ההפגנות נגד ועידת אנאפוליס שנערכו בכיכרות טהראן ועזה ובין אלה שפרצו מיד גם בכיכרות ירושלים. כאן כמו שם היתה זו אותה התפרצות כמעט אינסטינקטיווית, אטוויסטית, נגד עצם הרעיון של הסדר ופשרה. נגד פתרון רציונלי של הסכסוך ואפילו נגד הכלת התנהלותו בתוך קווי מתאר פרגמטיים. מביני דבר אולי יצביעו על אי אלה הבדלים בין חזיתות הסירוב: יש בכל זאת הבדל בין פיגוע ובין הקמת מאחז כשם שיש הבדל בין טרור עיוור ובין פעולת "סיכול" או תסכול הפוגעת באזרחים. אם מתאמצים, אפשר אולי גם למצוא הבדל בין טרנספר ובין קריאות לג'נוסייד. כך או כך, גם הימין הקיצוני ביותר בישראל התנער תמיד בשאט נפש מכל השוואה בין המנטליות שלנו לבין זו של שכנינו; היסחפות הערבים אל האיסלאם הקיצוני רק הוכיחה כביכול את הפער בינם לבין המנטליות הישראלית המתקדמת, בעלת המשטר החילוני המערבי. האומנם? בעודנו עוקבים בדאגה אחרי שחיקת המשטרים החילוניים במדינות ערב, איננו שמים לב לעומק הסחיפה הפונדמנטליסטית שהתרחשה בינתיים בישראל. הסחיפה מתבטאת, למשל, בסקרים - כגון זה של המכון הישראלי לדמוקרטיה - שמהם עולה, כי אחוז הישראלים המגדירים את עצמם כחילונים הצטמצם ב-30 השנים האחרונות מכ-40% ל-20% בלבד. במקרה או שלא במקרה, ההאצה הדרמטית בתהליך אירעה במקביל לשנות האינתיפאדה. גם נתונים אחרים מצביעים על התחזקות של מגמות אתנוצנטריות, מיסטיות, פטליסטיות, במקביל להתייאשות מהשלום. האם מפליאים אפוא הזלזול, הציניות והאדישות לנוכח ניסיונות ההחייאה של תהליך מדיני כלשהו? הייאוש הפלשתיני פגש בייאוש הישראלי: גם אצלנו כבר אין שם טוב לשכלתנות, לאופטימיות, למתינות, וגם היצירתיות המדינית אינה מה שהיתה. לפיכך, הדז'ה-וו שליווה את מפגש אנאפוליס כבר היה מלנכולי משהו כי הוא המחיש את השחיקה במעמד האליטות וההנהגות הפרגמטיות בשני העמים. גם בעבר דיברו על הפער בין תחושת הרוממות של משתתפי הטקסים ונושאי הנואמים לבין "מה שמחכה להם בבית", אך הפעם הפער הזה נראה גדול ואימתני מתמיד. בהדרגה מתברר, שלא רק שאין הבדלים בהנמקות האידיאולוגיות-הדתיות של חזי- תות הסירוב בכיכרות עזה, טהראן וירושלים, גם אין הבדל ברמת הלוחמנות והנחישות שלהן לטרפד כל פשרה. וכפי שהוכיחו הפיגועים מכאן ורצח רבין ומעשה גולדשטיין מכאן, חזיתות סירוב אלה יעשו הכל, אבל הכל, כדי לשפוך שמן על מדורת הסכסוך. מולן צריך לשמור לא סתם על זיק של אופטימיות, אלא גם על עוצמה ונחישות. כי באזורנו כבר הוכח, שהכלבים אינם סתם נובחים לעבר השיירה: הם נושכים, והשיירה נעצרת לשנות דור.

 

[masorti]

בוקר טוב אהוד - שאול רוזנפלד

בוקר טוב אהוד - שאול רוזנפלד YNET - פורסם ב- 13.08.07 ד"ר שאול רוזנפלד הוא מרצה לפילוסופיה יו"ר העבודה פקח את עיניו וגילה שאין פרטנר בצד הפלסטיני. לאחר איחולי ההשכמה, יש לברר לאן מתכנן ברק להמשיך מכאן. ב-1997, מן הסתם באחד מרגעי התעלותו הפואטית היותר גדולים, גם אם לא הנדירים, קבע היו"ר לשעבר של מפלגת העבודה, שמעון פרס, כי "כדי לרקוד טנגו, אתה צריך לעצום עיניים ולתת לרומנטיקה להתחיל... השלום הוא תהליך רומנטי". קשה להניח שהיו"ר הנוכחי של העבודה, אהוד ברק, סמך את ידיו על שלל השתפכויות הנפש הרומנטיות של קודמו בענייני שלום אמיצים וריקודי טנגו דו-לאומיים, אך הוא לא נטה לשלול מכל וכל את ההמלצה של להלך או לרקוד בעיניים עצומות. כך, הלך לו ברק לקמפ דייוויד בשנת 2000 לרקוד עם זאבים, וכולנו קמנו עם לא מעט פרעושים. עתה, כעבור כמעט שבע שנים מדממות למכביר בתחילתן ועם פרעושים ומרורים כמעט לכל אורכן, קובע יו"ר העבודה שאין סיכוי להסדר עם הפלסטינים ושאין הבדל עקרוני בין חמאס לפת"ח. ייתכן שזו יקיצה מאוחרת מהחוויה הטראומטית עם הראיס הראשון לפלסטין מלפני שבע שנים; ואפשר שהדיאגנוזה הזו התגבשה אצל ברק זה כבר, אך הוא אצר אותה בלבו בכל שנות גלותו הפיננסית; ואולי אין בהארות האלו יותר מפזילה למרכז הפוליטי הישראלי, שבו יושב לבטח זה שנים מאגר אלקטורלי בלתי נדלה. מכל מקום, גם אם ברק מאמין בכל לבו באבחנות שפיו השמיע, לא יהיה זה מרחיק לכת להעריך שהוא לא ידבק בהן כרוחן וכלשונן אם וכאשר ראש ממשלתו, בעידודו ובסיועו של נשיאנו הטרי, יפתח במו"מ מדיני עם הפלסטינים. גם העובדה שההערכות המפוכחות הללו רק מחמירות ומטלטלות את הזהות האבודה ממילא של העבודה – שנושאת כמעט כולה את עיניה הכלות והעצומות יותר מכל להסדר עם הפלסטינים ואף מאמינה בכל לבה בהיתכנותו – אינן נוסכות אופטימיות יתר שאבחונו הנכון של "הפרטנר" בידי יו"ר המפלגה ייוותר על כנו לאורך ימים. ועדיין גם אם ברק אינו בעל תשובה אמיתי, ואף אם הוא לא ניעור לחלוטין ממשוגות השלום של חבריו למפלגה ולמחנה, האבחון שהוא מציע ל"קליינט" הפלסטיני ולתוחלת האפסית להסדר קרוב עמו הוא בוודאי מציאותי ונכון יותר מזה של אולמרט את לבני, ואף מזה של יו"ר הליכוד, ששב וטען באחרונה כי נוצרה הזדמנות להתקדמות בתהליך השלום עם שותפים ערבים מתונים. כמו שעון קצת קשה להבין איזו התקדמות משמעותית ניתן להשיג עם הפלסטינים שמחירה יהיה נמוך מהמחיר המופקר שנכון היה ברק לשלם בקמפ דייוויד ובטאבה, שגם בו כמובן לא היה די כדי לרצות את הבולמיה הפלסטינית. וגם לא לחלוטין ברור איזו התקדמות לא משמעותית ניתן יהיה להשיג אם כל שיוצע בידי ישראל יתמצה בהסרת מחסומים, שחרור מחבלים והיערכות חדשה-ישנה של כוחות צה"ל ביו"ש, למשל על קווי 28 בספטמבר 2000. יתרה מכך, ספק גדול אם הצד השני ייאות אף להסדר ביניים ארוך טווח בתמורה לנסיגה משמעותית מיו"ש והקמת מדינה פלסטינית, גם מבלי שייאלץ לוותר ולו על אחת מתביעותיו הסופיות; וכל זאת תוך סיכוי יותר מסביר שגורמי טרור ישתלטו על השטח המפונה ויהפכוהו לראש גשר איראני בואך השרון והשפלה. ניתן להניח שלאף לא אחת מבין "ההתקדמויות" הללו כיוון נתניהו, ולפיכך נותרת בעינה השאלה מנין יבוא עזרו... או עזרם של המשוועים להתקדמות. אלא שהפתרונים הנעלמים הם כמובן לא נחלת ביבי בלבד; הרי בצד קריאתו הנכוחה של המציאות הישראלית-פלסטינית העכשווית, ברק רק מציע לדחות, ולא לבטל, את הנסיגה החד-צדדית ממרבית יו"ש, וזאת עד שתושלם בנייתה של המערכת האנטי-רקטית בתוך 3-5 שנים. מי שהיה המוציא והמביא של המנוסה הרת האסון מלבנון ואחד מאבותיה הרוחניים של הנסיגה ממרבית יש"ע, מצמצם את לקחו מההתנתקויות למיניהן, לפחות בנוגע ליו"ש, לשאלת הירי תלול המסלול. והיה ויימצא המזור לכך – וספק אם יינתן הפתרון ההרמטי לכך בעתיד הנראה לעין, אם בכלל – אז כל דרכי הנסיגה מיו"ש פתוחות, ומן הסתם גם ללא הסדר. שכן אם אין עם מי לדבר, אז נסוגים גם בשתיקה. ומי לידו של ברק יתקע שאם ננוס על נפשנו מיו"ש לא יתפוס כל המרעין בישין האיסלמי חזקה על השטח ויעסיק השכם והערב את מוחו הקודח בשאלה איך ממשיכים לדחוק את רגלי היהודים עוד קצת מערבה לכיוון הים? ומי יערוב לו שלא תיעשה עלייה המונית של פרסים ממין אחמדי-נג'אדי על כלי זינם לשטח המפונה תוך שהם מתייצבים כמטחווי קשת מכפר סבא ונתניה ממערב וממקמים בה את החזית המזרחית שכבר הוספדה בעבר? ומה בדיוק נעשה אם המענה האנטי-רקטי, שיינתן "בתוך 3-5 שנים ושמן הסתם יהיה ישים רק למינים מסוימים של ירי טילי, לא יתאים לטילים חדשים שקרוב לוודאי ייכנסו לשטח בהמשך אם וכאשר נדיר את רגלינו ממנו? ומה ימנע את הגברתה המשמעותית של האירידנציה הפלסטינית עם בני עמם מצדו המזרחי של הירדן, אם וכאשר ניסוג מהשטח, עד כדי סיכונו הממשי של המשטר ההאשמי? ומנין יבוא עזרו או פתרונו של ברק לכלל סימני השאלה הללו? הרי מפרק השעונים המדופלם בוודאי אינו רואה את עצמו כשעון מקולקל המראה רק פעמיים ביממה את השעה הנכונה. וממי שמתיימר לדפוק כמו שעון, ניתן לצפות שלא רק יאבחן נכון את הקליינט הפלסטיני, אלא גם שלא יותיר אחריו שעון השהיה המחובר למטען שעלול להתפוצץ בפני כולנו.