הילד, אהמממ, קמצן

נקודה למחשבה

יש הבדל עצום בין נתינה שלך לישל לבין יתינה שלך לזולת. לפעצים זה שאנחנו מוכנים להוריד את השמיים בשבילם. דווקא גורם להם להיות יותר אנוכיים וקמצנים. קצת כמו אדונים קטנים. אבל שמלמדים אותם מגיל קטן שאנחנו נותנים מה שאנחנו יכולים להם ולאחרים. ולפעמיים גם הם לא יכולים לקבל.כן גם מאיתנו כי הם לא המרכז הבלעדי של העולם. זה עוזר. וזה מבלי לגרוע ממה שאמרתי בהתחלה. לילדים בגיל הזה יש נטיה לרכושנות שבדרך כלל עוברת אחר כך. יצא לי קצת מסורבל אני מקווה שהובנתי.
 
היכולת לשמור על מה ששלי

היא אחת היכולות שעלינו לטפח, דווקא. משום מה ניתן ערך עצום לוויתור על מה ששלי, כשדווקא בגלל שמתייגים את זה בתיוג גנאי בילדות המוקדמת - בה הפרינגלס שלי הוא אני - יוצרים בלבול מושגים מהותי ונפשי בין וויתור לנתינה. אפשר לפתור את זה אחרת. אני מעדיפה להחזיק שני פרינגלס קטנים (כדוגמא - כי פרינגלס הוא רעל מזוקק שלא נכנס אלינו הביתה) על פני אחד גדול כדי לתת לכל ילד פרינגלס משלו וטפח את תפיסת ה"אני במרחב" באופן שלא דורס בעיניו את ה"אני" ולא מגדל אותו על בסיס רגשות אשם קבועים של "לא נתתי מספיק". נתינה אמיתית באה מתוך המקום האגואיסטי שיודע להעריך את מה ששלי, יודע שיש לי מספיק ולכן אני יכולה לתת.
 
אני דווקא לא מפחדת מהמילה קמצן

ואני חושבת שילד שקשה לו לתת זה ילד שיש לו סוג של חוסר, או פחד מחוסר. הייתי עובדת בכיוון הזה של נתינה בלתי פוסקת לילד כדי לבנות לו בטחון של תמיד יש לו. (הילדים שאני רואה סביבי שמתקמצנים על כל במבה, הם בעיקר אלה שיודעים ש"זו הבמבה של פעם בשבוע שלהם ועד יום X הבא לא תהיה עוד במבה". הייתי עושה ניסוי בלתת ה-כ-ל...) (אבל זו אני... אני ממש לא מתחייבת שזה ישחרר מקמצנות ולא יגרום לאכילה של שתי מסיבמבות ברצף...).
 
קמצנות היא לא "תכונה"

אלא מצב נפשי של חוסר יכולת להפרד מדברים, ופחד עמוק. לא בכדי מייחסים אותה לתקופה האנאלית, לסוגיות גמילה וכיו"ב. זה מה שאת לא מפחדת ממנו?
 
אני חושבת שטרמינולוגיה היא לא

חזות הכל, ושחשוב לאפשר לאמא גם להשתמש במילים שמתאימות לה ולא להגביל אותה לפוליטיקלי קורקטנס... אני לא מפחדת מזה שאמא אומרת על הילד שלה "קמצן" אם מאחורי זה עומדת כוונה אמיתית להיות שם בשביל הילד, וחושבת שיש מקום להסתכלות עניינית על למה היא מתכוונת... אם קראת גם את תוכן התשובה שלי, אני בהחלט מסכימה איתך שיש תחושת חוסר או חשש מחוסר שהן ביסוד זה. (ואם את רוצה להתווכח על כוחה של טרמינולוגיה לשנות את העולם, פגשת מישהי שמסרבת להגדיר את עצמה כפמינסטית בתוקף ויש לה הרבה מה לאמר בנושא. אז אפשר...
)
 
זה לא עניין של פוליטיקלי קורקט

יש מילים שמאחוריהן עומד מטען כ"כ מהותי, שהן בבחינת סכין. את לוקחת את הצ'אנס של להשאיר בילדייך כזו צלקת? אני לא.
 
בדיוק. יש מילים שמאחוריהן עומד משקל

כל כך מהותי שאני לא לוקחת צ'אנס לפספס הזדמנות להגיש סיוע למי שביקש סיוע בגלל שהשתמש במילה שמדברת אליו ושאני יכולה להבין את המטען שמאחוריה... (כשנפגעת אונס מתקשרת לקו חירום ומשתמשת במילים "גסות" לתיאור האקטים או שמות האיברים, לא עוברים איתה למילים "נכונות" אלא משתמשים בדיוק בטרמינולוגיה שלה. זה א'ב' של הגשת סיוע...)
 
לא הבנתי מה רצית לומר

אבל אני מפנה אותך להודעה הראשונה שלי כאן בשרשור: אולי עדיף שלא תגידי...
 
ובדיוק מההודעה הראשונה שלך הגעתי

(כי אני חושבת שעדיף שלא הייתה נאמרת למשל
). אמא באה עם בעיה. היא מגדירה את בנה כקמצן. זו ההגדרה הקולעת לטעמה. היא לא כתבה "אני כל הזמן אומרת לו שהוא קמצן". גם לאחר שאת מתעקשת לחנך את הטרמינולוגיה שלה למילה נכונה יותר לטעמך, היא טוענת שהמילה שמדייקת ברגשותיה היא זו. איך אפשר לסייע לה אם לא נותנים מענה בסיסי להגדרה שהיא נתנה? למה לפחד מהשימוש שלה במילה הזו כאן? ועוד בעוקצנות מה... אני מאמינה גדולה בלהגיש עזרה בכלים שהנעזר עצמו מוכן ומסוגל לקבל באמצעותם את העזרה, ובעיקר כשמדובר על סיוע למתן סיוע (כלומר האם נעזרת בנו כדי לעזור לבנה במה שהיא רואה בו בעיה). (עכשיו הכשל האישי שלי, כדי להמשיך אני צריכה "שלח" ולחזור לקרוא את ההודעה הקודמת שלך ואז אשוב...)
 
פרט לכל זה, אני חושבת שלטרמינולוגיה

יש משמעויות שונות לאנשים שונים. ממקום כזה טוב לשתף במה המילה אומרת לך, אבל טוב גם לכבד את זה שהמטען של המילה שונה מבית לבית, אדם לאדם, תרבות לתרבות. אני מודעת לזה שההשוואה שלי למרכז סיוע רחוקה מהמקרה הזה. אבל לשם הויכוח העקרוני- אם קורבן אונס, שזו בעיני הטרמינולגיה הנכונה, אומרת "הוא הכריח אותי לעשות איתו אהבה", אז עד כמה שזה יקפיץ אותי, אני לא אשתמש במילה "אונס" אם היא לא העלתה אותה. (למען הסר ספק, כל הדוגמאות מצוצות מן האצבע ואין בהם שום מקרה אמיתי כדי לא לפגוע באף אחת אמיתית).
 
ההתייחסות הסובייקטיבית שלך

לטרמינולוגיה מעוררת את הערכתי דומחשבתי במיוחד בעולם הפוליטיקלי דדקורקט. זה מה שאני לוקחת מהדיון היום. תודה
 
יש כאן פראדוקס

בשם האמירה (הטריוויאלית לחלוטין) שלמילים שונות משמעויות שונות לא/נשים שונים, וש"טוב גם לכבד את זה שהמטען של המילה שונה", את פוסלת את הפרשנות שלי? שתדעי שלושה דברים: 1. ההשוואה בין עבודה עם נאנסות לבין הדיון הנוכחי מופרכת לחלוטין, כמו כל השוואה בין מרחב טיפולי לדיון פובלציסטי 3. התעלמות מהמשמעויות האוניוורסליות והפסיכולוגיסטיות של המונח "קמצן" אינה מבטלת אותן אלא היא רק מה שהיא: פסיחה עליהן. עדיין, הן שקובעות את עיצוב נפשו של הילד. 3. היכן שיש סתירות פנימיות במשפט - אני תמיד מוצאת אותן
 

לאה_מ

New member
אני דוקא חושבת שאני מבינה את השוני

ביניכן, ותרשו לי לשער שאתן דוקא מסכימות
את, ליליה, אמרת בתגובה לשאלה של ראובל, שאין להשתמש במושג "קמצנות" - הבהרת את עמדתך בכך שגרסת (ובצדק, לדעתי), שהשימוש במונח, והאמירה לילד "אתה קמצן", עושה תיוג של הילד, שהוא בלתי רצוי (ואני מוסיפה: ובכך בעצם מעצימה את ההתנהגות ה"קמצנית" שלו). הצעת לבדוק במילון את משמעות המילה "קמצן" ולנסות לראות מאיפה זה מגיע (הצעה נפלאה, בעיני), ובמידת האפשר, להפסיק להשתמש במילה הזו. קרן יער אמרה, שכאשר אדם מבקש עזרה, ההאחזות במילים שבהן הוא בחר לתאר את בקשת העזרה שלו, וברירת מילים אחרות במקומן, עלולה לגרוע מערך הסיוע שניתן לתת לו. אבחנה מאד מאד מעניינת וחשובה, לדעתי, ואני בהחלט אחשוב על כך יותר. ולמה אני אומרת שאתן מסכימות? משום שהדברים שלכן יכולים לדור בכפיפה אחת - אפשר להתייחס לבקשת הסיוע של ראובל, לנסות להבין מדוע היא חושבת שבנה קמצן, מה האסוציאציות שלה למילה קמצן, איך היא רואה את זה בילד שלה, וכו'. ואפשר גם להציע לה - אחרי ניתוח הראיה שלה את הנושא - להמנע מתיוג של הילד באמצעות המנעות מאמירות מסויימות (או אפילו משיום בינה לבין עצמה).
 

צימעס

New member
../images/Emo45.gif

נכנסתי עכשיו לפורום בכוונה לכתוב את זה. לא הייתי מצליחה לנסח כמוך
 
למעלה