הילד, אהמממ, קמצן

[צימעס]

יש לך הוכחות מדעיות שיש?

 

[גלים של שניים]

יש הפרעת אישיות כזו

אבל בו נצא מנקודת הנחה שילדינו פסחו על הגן הספציפי הזה....

 

[שרוֹן]

?

 

[Kalla]

לא, ולכן אני לא אכתוב זאת כקביעה.

אני מקסימום אגיד שלדעתי יש (ולדעתי באמת יש כי קשה לי להאמין שזו התכונה היחידה שפוסחים עליה: יש רמת אינטליגנציה מסוימת, מזג מסוים וכו', אז למה דווקא לא רוע?). אבל אני בטח לא אכתוב: "יש רוע מולד" כעובדה.

 

[נטעטע]

זה לא ענין של הוכחות מדעיות אלא של

השקפת עולם ואמונה. (אפילו הוספתי שם שזה לדעתי) אני נוטה להאמין בניגוד לפסוק ש"יצר האדם טוב מנעוריו" את הרוע מקבלים אח"כ מכל מיני סיבות סביבתיות. ואם אני לא טועה בשרשור אחר היית את זו שהתנגדה לסמוך על כל מיני מחקרים (ואולי אני כן טועה). לכל אדם יש אמונות בסיסיות שלפיהם הוא תופס את העולם ועד שלא מוכח לו אחרת הוא ממשיך להחזיק בהן, אז אני בוחרת להאמין שאין רוע מוחלט - זכותי.

 

[נטעטע]

בהודעה המקורית כתבתי "מבחינתי"

ולא לדעתי, שזה אותו דבר בעיני

 

[Kalla]

שני דברים.

1. אם כתבת לדעתך ולא הבנתי אותך נכון - מתנצלת. 2. אני מאמינה להוכחות מדעיות מובהקות ולא למחקרים מפוקפקים. יש דברים שניתן להוכיח בסבירות גבוהה מאוד ויש דברים ששיטת המחקר בהם היא כה מפוקפקת שלא ניתן להאמין בתוצאות שלהם. הרבה פעמים הם אפילו סותרים זה את זה. אמין בעיני, למשל, כאשר מסוגלים לבודד חומר שעושה פעולה מסוימת ולהוכיח שהוא אכן עושה את הפעולה הזאת (כמו למשל לגרום לתסמונת דאון). לא אמין כשטוענים על סמך כמות קטנה של נבדקים, לא ברור לפי איזו דרך מחקר, על ידי חוקר בעל אינטרס מובהק, דברים שנראים מופרכים בעליל.

 

[נטעטע]

ואיך אפשר להוכיח האם יש רוע מוחלט?

 

[Kalla]

איפה אמרתי שאפשר?

 

[שרוֹן]

זו דווקא תכונה מאוד אנושית לשמור

על מה ששלך. הנורמות של החברה גורסות שיותר נאצל לחלק את מה שיש לך. לילדים קטנים קשה להבדיל מה ראוי לחלק ומה לא, אפשר למצוא מקרים הפוכים של ילדים שבשם הבלבול הזה מחלקים כל מה שיש להם. זה הרבה עניין של אופי מולד, ואין שום טעם להאשים ילד ברשעות בגלל שהוא מאמין שזה שלו. לומדים לאט, מוצאים דרכים פרודוקטיביות לפתור את הבעיה המעשית: גם אני רוצה במבה!

 

[הויז קפוא]

כוונתי

שאכן אני כמו החברה חושבת שיותר נאצל לחלק וכיוון שלילדים קטנים קשה להבחין מה ראוי ומה לא תפקידי לכוון אותם ואגב תפקידי לכוון גם מפני הקיצוניות השניה ובכלל לנסות למתן תכונות קיצוניות כדי לשאוף להתנהגות מוסרית

 

[ראובל]

לאה, גם אני חשבתי שדוגמה אישית יכול

יכולה לסייע. מסתבר שטעיתי. אני הרי מוכנה להוריד לו את הירח, לתת לו את הביס האחרון, לרעוב במשך יממות, ורק שלו לא יחסר. וזה מה שצורב כל כך - שלמרות זאת, הוא נוהג בי בקמצנות רבה. מעניין אותי לדעת איך מתפתחת קמצנות מבחינה פסיכולוגית. האם מדובר בהיצמדות מוגזמת לדברים? attachment? מה? בינתיים ניסיתי בטובות, ברעות, בעלבונות ובקור רוח - נאדה.

 

[לאה_מ]

אבל הוא לא נשמע לי קמצן -

הוא נשמע לי רכושני, שזה דוקא די אופייני לילדים בגילו. מובן שתמיד יש כאלה שיותר או פחות, אבל מה שאת מתארת לא נשמע חריג במיוחד. אני חושבת שדוגמא אישית היא לאו דוקא בהתייחסות שלך לילד, אלא בהתייחסות הכוללת שלך לזולת, ולדעתי זה אפקטיבי לאורך זמן. בינתיים לא הייתי מחפשת הסברים פסיכולוגיים - שוב, כי לדעתי הרכושנות שאת מתארת היא לא בלתי סבירה לגיל. אבל אני יכולה לנסות לחפש חומר על זה כדי להשביע את הסקרנות

 

[שרוֹן]

ראובל ../images/Emo13.gif

אם את מרגישה שזה מאוד חשוב לך את יכולה לנסות את זה: לפני שאת נותנת לו במבה תגדירי שהבמבה הזו היא עבור כולם. בלי כל הדיבורים וההסברים מסביב. פשוט במבה ספציפית שהיא ציבורית. ותראי מה קורה. דברים שהם רק בשבילו את לא צריכה להגדיר. אצלנו זה היה שלב מעבר שעזר לו לחדד מה שלו ומה לא. הרי כאן הרבה פעמים מונחת הבעיה. זה דורש ממך לא לשכוח להגדיר לפני נתינה, כי אז זה מקור לבלבול מצידו וכעסים מצידך. אחרי תהליך כזה והתבגרות של הילד יותר קל להזיז את ההסבר לכיוון- כשאנחנו יחד עם אחרים אנחנו מציעים גם להם. כי לפעמים יותר כיף לאכול ביחד כי הם גם רוצים, וזה חברי להתחשב גם בהם קודם להפריד שלו/של כולם ואח"כ לשלב את המהלך הנורמטיבי-חינוכי הנוסף. מהלך בהביוריסטי-משהו, אבל אצלנו זה עובד.

 

[ליליה והגמדים]

חשוב לפעמים

שניגש למילון ונבדוק פרושים של מילים בעלות משמעות פרקטית דומה. למשל: קמצנות, רכושנות, בעלות, וספציפית לגבי ילדים בגיל הרך: פחד מאבדן... למדתי שהמילון מלמד אותי נפלאות. הבעייה בייחוס קמצנות לפעוט היא התיוג, סמוי ככל שיהיה, בעינייך ובעיני עצמו כשיקוף של דברייך. זה - כן עלול לקבע קמצנות. כי מה ילד קטן לא יעשה (לשארית חייו) כדי לרצות את אמא... אז, בייחוד לגבי פעוטות, חשוב לזהות מילים, ללמוד את דקויות הפרושים שלהן ו...לא להשתמש בהן כמעט.

 

[צימעס]

אהבתי את הסוף. לשתוק ../images/Emo8.gif

 

[ליליה והגמדים]

ידעתי שתאהבי את זה ../images/Emo6.gif

 

[niritcat]

מצטרפת לאבחנה. זה צרם גם לי.

 

[ראובל]

קמצן (מתוך המילון)

"כילי. מי שאינו מוציא מכספו בקלות, ואינו נדיב בנתינת דברים לאחרים". ואני מוסיפה: מי שאינו חולק את במבתו, ואינו נדיב בנתינת פרינגלס לאימו. זו אינה רכושנות. הוא יודע לשחק עם ילדים אחרים ומשתף אותם בצעצועיו ומשחקיו. הוא אינו מעניק דברים מתכלים, שעלולים חלילה להיגמר לו. כלומר: הילד אינו רכושני, אלא קמצני. אבל ייתכן שהדבקת תוויות אכן אינה הדרך. אולי לא אומר לו שוב שהוא קמצן.

 

[מיכלי וניבי שלי]

גם לדעתי זה עניין של גיל.

וזו לא קמצנות - אלא רכושנות.