הילד, אהמממ, קמצן

ראובל

New member
הילד, אהמממ, קמצן

מכירים את הילדים שמגיל אפס דוחפים לכם ליד מהבמבה שלהם? אז הילד שלי הוא לא כזה. למעשה, על הבמבה שלו הוא שומר היטב היטב ובשבע עיניים, ואוי למי שיפלח לו אפילו אחת. איך מפתחים נדיבות אצל הילד? איך עובדים על התכונה הזאת? הוא בן יחיד (3), ואני חוששת שלעולם לא יהיה נדיב. קשה לו לתת, ואני חשה צער גדול על זה. ובכלל - איך בעצם מתפתחת אצל אנשים תכונת הקמצנות ומדוע היא הולכם איתם גם בבגרותם? מה ההסבר הפסיכולוגי העומד מאחורי זה?
 

לאה_מ

New member
אין לי מושג מה ההסבר הפסיכולוגי

אבל אני חושבת שהתנהגויות רבות ניתן לפתח באמצעות דוגמא אישית. אם את תנהגי בנדיבות, סביר להניח שהילד שלך יקלוט את התכונה הזו ויפנים אותה. לא בטוח שבגיל שלוש - זה עדיין גיל צעיר, שמאופיין פעמים רבות ברכושנות, אבל עם הזמן, בהנחה שההתנהגות שהוא רואה סביבו היא שונה - ההתנהגות שלו תשתנה. איך הוא במשחקים משותפים? הוא משתף אחרים במשחק? אפשר, למשל, לשחק איתו מחבואים? לבנות איתו יחד בקוביות? "לבשל" איתו אוכל במטבח?
 
נשמע יותר כמו רכושנות

ולא חוסר נדיבות. נשמע אגב משהו שרוב הילדים סובלים ממנו בגיל 3. פחות או יותר. כמו בכל דבר יש תכונות אופי מולדות ויש חינוך שיכול להקל.
 
הבן שלי הקטע הזה יכול להיות הספר...

הבנדיט בן שנתיים וחצי נולד עם נשמה של "קיבצר" - אין מצב שלא יכבדו אותו או יתנו לו סיבוב בגינה - מגיל אפס הוא התחיל לשנורר, לעומת זאת הוא נדיב מאוד אם יש צלחת עם כיבוד - דואג שלכולם יהיה כל הזמן ביד, כשמכריזים על תורות הוא משחק טיפונת ומיד נותן לחבר ולפעמים אני צריכה פיסית לסתום לעצמי את הפה כי הוא דוחף....(מאיפה הוא למד את זה?????? לא מאיתנו, ממש ממש לא!) מעשה שהיה - נסענו עם סבתא באוטו לאילת, סבתא שלפה שקית ביסקוויטים ונתנה לילד, ילד התחיל לאכול וסבתא אמרה "תן לי אחד..." "לא!" הצהיר הילד, סבתא התחילה להתבכיין ולאט לאט נכנסה למצב של סחיטה רגשית פולנית בסל"ד גבוהה. ילד עמד בסירובו. למחרת היה קטע דומה עם במבה ואז התערבתי וניסיתי לשכנע. בערב חשבתי טוב טוב על מה שקרה והבנתי שטעיתי ולא רק זה אלא שחובתי למנוע מסבתא (אמא שלי) לחזור על הסצנות האלו. ביום הבא סצנת הבמבה בתחילה לחזור על עצמה אבל לא נתתי לזה לקרות. הוא אמר שהוא לא רוצה לכבד ואני קיבלתי וכיבדתי את זה ומיד הוא כיבד אותי. המחשבה שלי היא כזו: הבעיה מתחלקת לשני חלקים נפרדים אחד זה העיניין של ללמד את הילד לכבד אחרים היות והשיתוף הזה הוא בחירה של האדם יש לכבד אותה, שיתוף עם אחרים כי הכריחו אותך מאבד את כל הערך שלו ואפילו לנו לא תמיד בא לכבד מישהו במה ששלנו אז למה שלקטנטנים תמיד יבוא? כמובן שזה אומר שבתמורה עליו לקבל את זה שלא תמיד אחרים (כולל את אמא) רוצים לכבד אותו - לא בקטע של דווקא אלא כי לא רוצים - למשל אני לא מכבדת את שי בשוקו שלי כי אני יודעת שזה אומר לוותר לשי על השוקו שלי..... חלק שני זה העיניין של לקבל או לתת משהו שחשוב למקבל או שהמקבל צריך - למשל חלק מהאוכל שהוגש כי גם האדם האחר רעב או כי גם לאמא בא במבה. במקרה כזה אני מנסה להמנע מעימות - כלומר אם לא נתתי לילד את כל המלאי ובקשה נעימה לקבל חלק נתקלה בסירוב אני פשוט אקח לי או לאדם האחר מהמלאי המרכזי, אם כל המלאי נמצא אצל הילד אני בעדינות אך בתקיפות אקח ממנו לאחר שאסביר לו שכאן אין עיניין של בחירה - המלאי אמנם אצלו אך הוא לא שלו ועליו לחלוק אותו על מנת לא לאבד אותו. ואגב אני מסכימה עם קודמתי שהמילה קמצן לא מתאימה וגם מתייגת.... לקריאה נוספת יש תיאור יפה מאוד על סיטואציה כזו (שיתוף במתנות יום הולדת בגיל הזה בדיוק) בספר "7 ההרגלים של אנשים אפקטיביים" והמסקנה שלו היא שאתה לא יכול להכריח אדם לפעול ממקום שהוא עוד לא בשל אליו..... >>אוריון של שי שתמהה למה היא לא יכולה לענות בקיצור ולעיניין אף פעם<<
 

אלדורית

New member
../images/Emo45.gif מסכימה וגם מזדהה

עם התמיהה
(גם לי תמיד יש תשובות ארוכות מלאות דוגמאות אישיות מפורטות...)
 

שרוֹן

New member
גם עידו נולד ככה,

ועברתי איתו תהליך דומה, כולל העלבות, וכעס, וגם שלב ארוך של קבלה והתעלמות. בתקופה האחרונה זה ככה (הילד בן שלוש וחצי): באם הגדרתי מראש, לפני פתיחת השקית שזה בשביל כולם, הנדיבות עשויה להיות כל כך קיצונית שהוא כמעט לא יספיק לאכול כלום בעצמו. לא הגדרתי דבר כזה, מחמת הספק זה שלו ורק שלו. גם כאן אפשר ליצור הזחה באמצע, אבל קשה ולא נעים. באופן כללי, יש רגיעה מאז שהעולם יותר ברור לו, ואפשר אפילו לקחת לקים מגלידה. אבל רק אם מטפטף לו
יש שירשורים עתיקים בעניין, בשיתוף עם תאום בתחום אי חלוקת הצ'יפס (הבן של שחר של עמית?). תפוצ'יפס היה תמיד נקודה רגישה.
 
מסכימה וגם לא

לגבי הכבוד: אני מכבדת את הילדים שלי בחלק מרצונותיהם אבל ממש לא ברצונם לרכושנות, חמדנות וקמצנות... (טוב לא נהיה קיצוניים: לכל ילד יש משחק או שניים שהוא ממש ממש אוהב ושם מותר לו...) אני מאמינה שכבוד אינו כולל כבוד לרוע ולאגואיזם הקיים בכולנו וכבוד אמיתי לאנושיות שבנו היא הדרישה מעצמנו להתגבר על הרוע הזה וכל עוד הילדים צעירים ובגיל חינוך אז הם צריכים עזרה בלהתגבר ובללמוד להיות אנושיים במובן המכובד והמוסרי של המילה. עם זאת לגבי המלאי המרכזי של כולם והמלאי האישי שלאחר שהוגדר ככזה וברור (גם לילד) שגם לאחרים יש בוודאי שזכותו להחליט אם לחלוק או לו וזכותו לכבוד וחובתו לכבד את של אחרים ואת המלאי אני חייבת להגיד שהתאומים שלנו בני שנתיים וקצת - בין אם זה באופי ובין אם זה כי ככה בבית מגיל 0 - מסתדרים די יפה עם לחלק (וגם עם להגן על שלהם...)
 

אפרתש

New member
רוע ואגואיזם?

זה ילד בן שלוש. ולא הבנתי את השורה התחתונה שלך - את לא מכבדת קמצנות ורכושנות, אבל את כן מכבדת את זה שהילד שלך לא יכבד מהמלאי האישי שלו? על זה בדיוק הדיון. ילד שקיבל במבה (המלאי האישי"), ולא מכבד ממנה.
 
רוע ואגואיזים קיים בכולנו

גם בילדים בני 3. ואני רק יכולה לנסות להסביר את המשפט האחרון. ילד שלא מסכים שאחרים יקבלו בכלל מחבילת הבמבה לא. אבל אחרי שחולקה החבילה אפשר לתת לו לשמור על שלו.כלומר פשרת בניים היא להחליט מראש על חלק שהוא מחלק וחלק שהוא שומר לעצמו.
 

אפרתש

New member
יש לי ילדה בת ארבע ושליש

ואין בה טיפת רוע. יש בה קינאה, רכושנות, כעסים. אבל אני יכולה לאמר ללא ספק שאין בה רוע. אגואיזם כנראה יש בכולנו. ועל פי כל מיני תיאוריות זו הסיבה שאנחנו ממשיכים להתקיים. הגן האנוכי, למשל.
 
טוב זה כבר עניין של הגדרה

מה זה רוע אבל זה לא כל כך חשוב. הפואנטה היא שלדעתי צריך לערב כאן חינוך להתחלקות ולנתינה.
 

אפרתש

New member
נכון, והענקת לי הרבה שעות של מחשבה

כל הדרך הביתה חשבתי על מה זה רוע. ברצינות.
 

שרוֹן

New member
ומה זה באמת? ../images/Emo6.gif

גם אני חשבתי על זה, והדבר היחיד שהצלחתי לגזור מזה, זה הרע
והטוב
ושאנחנו תמיד מרגישים צורך להעמיד כל דבר על הסקלה שבין לבין.
 
האמת שזה נראה לי הרבה

פעמים סוביקטיבי. כלומר להוציא קיצוניות. ברור לכולם שיגאל אמיר ואלי פימשטיין הם רעים בכל קני מידה. אבל באמצע הסרגל מה שיכול להראות לי התגלמות הרוע יכול להראות למשהו אחר משהו שולי ולא חשוב.
 

נטעטע

New member
זה לא נכון שבכל קנה מידה

לפחות במקרה של יגאל עמיר היו כאלה שהסכימו עם מעשיו (לא ידוע לי על כאלה במקרה של אלי פימשטיין, אבל אולי יש) כך שגם פה עדיין קיימת סוביקטיביות. בכל מקרה על ילד בגיל כ"כ צעיר להגיד רע, מבחינתי זה לא נכון, כי אין רוע מולד (כמו שנאמר "אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם). דרך אגב אני גם לא מסימה עם ההגדרה ההפוכה של ילד טוב. הכי שנאתי כשמורן היה תינוק ששאלו אותי אם הוא ילד טוב (למרות שהוא היה כזה
)מי שהיה שואל את זה מיד היה מקבל ממני הרצאה (מסכנים
).
 
למעלה