אני רואה שאף אחד לא רואה או לא רוצה
לראות את מה שבולט ביותר. (לפי דעתי צריך ללמד את התמליל הזה בבתי הספר!) הבאתי אותו לפה ליתר נוחיות.. יום א', 14.1 סאלי: אני מתגעגעת אליך, אופיר, נדבר היום ואני מקווה שאתה מגיע ביום רביעי. בבקשה אל תגיד לא, אני רוצה שתהיה איתי, בבקשה. יום ב', 15.1 סאלי: לא התקשרת, אני עצובה. אופיר: אני מצטער שלא התקשרתי. אני מניח ששכחתי, אבל אני עדיין מתכוון לבוא ביום רביעי, אני מתגעגע אליך. סאלי: אני מתגעגעת אליך, אופיר. אופיר: גם אני מתגעגע, אבל אני אראה אותך ביום רביעי בבוקר. סאלי: אני מאד שמחה שאתה תבוא, אופיר. אופיר: גם אני שמח. סאלי: מתי תעזוב את אשקלון? אופיר: בשבע וחצי בבוקר. סאלי: cool, איך תבוא, באוטובוס או במונית? אופיר: את יודעת במקרה כמה עולה מונית מתל אביב לירושלים? סאלי: 200 שקלים בערך, אבל תוכל להשיג גם במאה חמישים. יש לך כסף? אופיר: אני לא חושב. סאלי: אתה צריך כסף? אופיר: אני צריך, אבל לא יכול לבקש ממך. סאלי: זה בסדר, כמה אתה צריך? אופיר: אני לא יודע אם יש לי מספיק כסף כדי לחזור לאשקלון. סאלי: אמרתי לך כבר, אני אחזיר אותך במכונית של חברה שלי לתל אביב, היא תהיה איתנו וזה בסדר, כי אני מפחדת לנסוע לבד בלילה. אופיר: אני צריך לחזור כבר בצהריים. סאלי: איך? אופיר: אני בא בבוקר וחייב להיות בחזרה באשקלון עד חמש בערב, מקסימום. סאלי: חמש זה מוקדם, אבל אם אתה לא יכול אחרת, אני אביא אותך לבד בחזרה, כי זה עדיין מוקדם מידי בשבילי בשביל לנסוע לבד. אופיר: מתי את גומרת לעבוד ביום רביעי? אופיר: אני חושבת שאני אקח יום חופש כדי שנוכל להיות ביחד. יקירי, אני חייבת ללכת עכשיו, אני אתקשר אליך מחר בשלוש ואחכה לך ביום רביעי, יהיה לי חלום טוב עליך. אופיר: או קיי, אוהב אותך. סאלי: גם אני אוהבת אותך, להתראות. אופיר: אני לא יכול להגיד לך להתראות, אני כבר מתגעגע אליך. סאלי: גם אני, אופיר. אתה לא יודע כמה אני מחכה לך ביום רביעי, אבל אנחנו חייבים להיפרד עכשיו. אופיר: ביי סאלי: אוהבת אותך יקירי. יום ג', 16.1 סאלי: ... אני חייבת ללכת ולא יכולה להישאר עכשיו, אני חייבת לעבוד כדי להיות איתך מחר. אופיר: כן, אני בא בטוח, אני אתקשר אליך כשאני עוזב את אשקלון ומגיע לתל אביב. סאלי: אני אחכה לך, הכנתי את הבית של החברים שלנו כדי שנוכל להישאר שם. אופיר: או קיי. סאלי: אז תגיד לי, איך אתה נראה, מה צבע העור שלך, מה הגובה שלך? אופיר: אני 174 ס"מ, לבן, שער שחור, עיניים כחולות ירוקות. ואת? סאלי: אני 169 ס"מ, שיער שחור. תגיד, אתה מדבר צרפתית? אני יודעת עברית אבל לא כל כך טוב, באנו ממרוקו ואני רק שנה אחת בישראל. * אז לפני הכל - אני יכולה להבין אהבה וירטואלית תמימה, למרות שאני לא מקבלת את זה, כי תמיד יש מימד שאי אפשר לחזות בריאליטי, אבל תמיד אין לקבוע פגישה ראשונה אלא במקום ציבורי כשיש מישהו שלישי שיודע על הפגישה הזו מראש. גם בנים וגם בנות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינים. הורים חייבים לדעת דבר כזה. הקטע שהם מתכננים להיפגש בלי שאף אחד שמכיר אותם יודע - במקרה הזה אותו - זה אור אדום גדול ביותר!!! הורים שיפספסו דבר כזה עלולים לפספס את חיי ילדיהם כמו הוריו של אופיר. ועכשיו לאלמנטים שהיו צריכים להדליק נורה אדומה לכל גולש אחראי: כסף. אף אחד לא אמור להציע לך כסף ו/או הסעות. סאלי: אתה צריך כסף? אופיר: אני צריך, אבל לא יכול לבקש ממך. סאלי: זה בסדר, כמה אתה צריך? אופיר: אני לא יודע אם יש לי מספיק כסף כדי לחזור לאשקלון. הורה שמגלה דבר כזה יכול למנוע צרות מהילד שלו. הלאה. בית. אף אחד לא אמור "להכין את הבית" בשביל פגישה עיוורת אלא אם כן כוונותיו אינם "טהורות". סאלי: אני אחכה לך, הכנתי את הבית של החברים שלנו כדי שנוכל להישאר שם. במקרה הכי קל מדובר בהכנות לסקס. במקרה הכי גרוע.. זה מוות, כמו שראינו שם. בחורה שאומרת "הכנתי את הבית" מזמינה בחור לסקס לפני שהיא מכירה אותו בריאליטי. אני הייתי מזהירה את הבן שלי מבחורה שלפני שהיא ראתה אותו היא כבר מזמינה אותו לסקס. מאוד מזהירה. כי עם כל הכבוד לאהבה וירטואלית - ויש כבוד, כאן חייבת להידלק נורה אדומה גדולה. וכל זה, לפני שהם אפילו יודעים איך הם נראים, אם בכלל זה מתאים,, אז.. אחרי שהם לא מגלים לאף אחד (היא הכינה את הבית של החברים שלה ולא את שלה - כלומר מסתתרת מההורים (עאלק) ומקפלת בפגישה הייעודה הזמנה לסקס ולו אין מספיק כסף לחזור... בחייכם. כל מי שנוהג כך הוא חסר אחריות. אז שוב, זה תפקיד ההורים ללמד את הילדים שלא להגיע בכלל למצבים כאלו.
כמובן שיש מקרים שעדיף לספר להורים, אבל צריך להכיר את הסחורה. בגיל 16 כמו בגיל 40.