"תירוצים בשקל" זה מה שתקבלי
מהבת שלך כשתגיעי לזה.. אמרתי לך כבר ואומר שוב: אני לא צריכה תירוצים בשקל. יש לי הרבה שקלים ואני לא קונה בזול. את יודעת.. רק עשירים מאוד יכולים להרשות לעצמם לקנות בזול. כי בזול יוצא בסוף הכי יקר.
ואם שרדת עד עכשיו את ההודעה שלי והצלחת להבין על מה אני מדברת... אז תקשיבי טוב טוב: את לא יכולה למנוע את הבלוג החשוף שלך מאף אחד,
מאף אחד לא רק מאמא שלך. ורצוי שתלמדי לקחת את זה בחשבון. יתרה מכך. אני מאמינה גדולה באחריות על מה שאני מפרסמת/ מוציאה מהפה שלי ברבים. הרשת היא רשות הרבים. הגיע הזמן שתפנימי את זה, כי את כבר לא ילדה קטנה שהולכת שולל אחרי האנונימיות האשלייתית של הרשת. בסוף כולם יודעים מי זה. אם הם רק משתדלים מספיק. זאת לא באמת אנונימיות. זו רק אשליה. ומה שאת עושה עם המחשבות שלך ברשת בסוף מחלחל לחיים שלך. כך שאם את מתביישת במה שאת עושה, בסוף תתביישי בעצמך. אני לא אומרת כאן שום דבר בעד או נגד קריאה של אמא שלך דווקא בבלוג שלך. וגם לא אני כתבתי לך שזו חוצפה לחשוב שאמא שלך אמורה לגלוש רק לבנק כי זה מה שאת מצפה ממנה. (?) אני לעומת זאת אומרת לך שזו תמימות. תמימות לחשוב שאם היא תדע במקרה (או שלא), שהיא לא תסתקרן לקרוא מה מתחולל בעולמה של הילדה שלה, כי הילדה שלה היא השלוחה שלה, עצמה ובשרה. ומוטב שתכתבי דברים שלא יביישו אותך..
כי ביננו, מה יש לך כבר להסתיר?!
והיה ויקרה שאמא שלך תגיע לשם, שתוכלי בגאווה להגיד: כן, זה העולם שלי. זו היצירה שלי. שלא תתביישי בעצמך. אפשר לחשוב שאת..מממ.. בוגדת באמון של אמא שלך בך או משהו כזה שאת צריכה להסתיר ממנה משהו. או שכן?!
כי אם כן... אז את יודעת.. הגונב מהגנב פטור..
וחוץ מזה, את תמיד יכולה לעשות את מה שהבת שלי עשתה: במקום שאגלה במקרה שיש לה בלוגים.. קומונה ועוד.. היא פשוט.. סיפרה עלי עליהם. בעצמה. ואפילו הראתה לי אותם. ואחר כך היא ביקשה שלא אכנס לשם. אז אני בדרך כלל לא נכנסת. ולא כי אני לא יודעת, אלא דווקא כי אני יודעת.
