אז מה אתה רוצה לדעת?
אני בן 23, רגיש, אינטילגנטי, טוב אני מניח שלא התכוונת לזה... בקיצור, הייתי תמיד "ילד טוב", מאד שקט (אני קצת ביישן), מצליח בלימודים, למדתי בישיבה תיכונית טובה, וגם הייתי מאד דתי. תמיד ניבאו לי גדולות. אבל אז במקום ללכת לישיבת הסדר כמו כולם, התקבלתי למסלול מיוחד במודיעין, והחלטתי ללכת על זה, ודווקא בהמלצת ראש הישיבה שלי, אולי כי הוא הבין שאני צריך את זה כדי להבטיח את העתיד שלי. אני בטוח שהיום הוא מתחרט על כך, אבל כנראה שהוא חשב שאני אוכל לעמוד בפיתויים של העולם החילוני. כמובן שאני מודה לו על כך, כי בסופו של דבר זה היה אחד הדברים היותר חיוביים שעשיתי בחיים שלי... זה לא שחזרתי בשאלה כשהגעתי לצבא, להיפך, למרות (ואולי בגלל) שהייתי בין הדתיים הבודדים במקום ששירתתי, תמיד הרגשתי צורך לייצג את הדת בצורה הכי טובה. אבל מהר מאד הדתיות שלי גרמה לקונפליקטים קשים, בעיקר בתחום הצניעות והגסטרונומי... ומתישהו הרגשתי צורך "להתחזק" ולתת לעצמי את ההזדמנות ללמוד בישיבה כמו כל החברים שלי, והצלחתי לעשות קומבינות ולקבל הפסקה (דח"ש בעגה צבאית) באמצע הצבא של חצי שנה, שבו הלכתי ללמוד בישיבת הסדר. אגב, זה לא שעשיתי בעיות, להיפך, פשוט שירתתי במקום עם אנשים ממש טובים, והמפקדים שלי שמחו לעזור לי להיאבק בבירוקרטיה הצבאית הקשוחה כדי להשיג את הדח"ש. אני יודע שזה מעצבן לקרוא הודעות ארוכות, אז ההמשך יבוא (אם זה מעניין מישהו)...