מה שאני מנסה לומר מוכח שחור ע"ג לבן בתגובתך
הטפת 'תפיץ אהבה' לא רלוונטית לדיון בכלל, ובעוד אני מדבר על גופם של דברים (והאם ראוי או לא לשבש אותם)- אתה בוחר לדבר עליי, על 'תדריי' ועוד כמה וכמה מושגים שהושאלו מעולם הניו-אייג'. אין לי שום דבר משותף עם הגישה שלך, והבנתי כעת את מטרת הדיון. בעוד אתה מכוון לדבר על 'תדרים', 'ויברציות מושכות', 'אהבות', 'זרימה' וכו', אני מכוון לדבר על ידע כפי שהוא, ללא כל התוספות השונות והמשונות הללו. אם אתה רוצה לדון על קבלה, בוא ונדון. אם אתה רוצה להתחיל עם משחקי הסייקיק של "אני קורא את התגובה שלך ומרגיש שאתה XYZ", אתה מוזמן - רק קח בחשבון שאינני מתכוון לשתף פעולה עם הדבר הזה (בעיקר כי אני חושב שזו דרך מוצלחת, אך לא מוסרית במיוחד, להפוך את הדיון).
ובמיוחד לא אהבתי את המשפט: "כאשר מישהו צועק בכל הכוח *לא* , תהיה סמוך ובטוח שהכן מסתתר בתוך הלא באותה מידה וגודל ואולי אף יותר". זה עיוות של ממש, ומזכיר לי באופן אישי - במידה לא מבוטלת - מקרים עצובים בהם מישהי שצעקה בכל הכוח *לא* נאנסה באכזריות כי האנס שמע (איכשהו, בצורה מעוותת) *כן*. זה עצוב. ואת הדוגמה אני מביא במנותק מן הדיון, שחלילה לא יובן כי דבריי פונים אליך אישית או אל מי מ'בני ברוך' (היינו, 'קבלה לעם'). על כל פנים, המשפט הזה הוא דורסני בעליל, ואין בו הרבה.
יש כן, יש לא, יש שחור ויש לבן. נכון שיש גם באמצע, אבל כל הגישה האלימה הזו של 'אתה אומר משהו שאתה לא אומר' פשוט לא מתאימה לדיון.