הקטע עם "העולם הבא"
הוא שהוא לא באמת מציאות נפרדת. הוא נמצא איתנו כאן ועכשיו, ואנחנו נוכחים נפקדים בו כל רגע ורגע בחיינו. קצת מסובך להסביר את זה, אבל אני אנסה. נניח שכולנו מכשירי רדיו. קח את כל בני האדם ותהפוך אותם למכשירי רדיו ואת התפיסת המציאות הבסיסית, המחשבות וההוויה שלהם לשידורי הרדיו שהם קולטים ומשדרים (כי מדובר ברדיו דו כיווני). עכשיו, כל מכשירי הרדיו משדרים זה אל זה, וכל זה נעשה על אותו תדר, תדר שנקרא לו "העולם הזה". עכשיו, קיימים גם תדרים נוספים שכולם משודרים באותו המרחב, רק שהחוגה של כל מכשירי הרדיו מכווונת לתדר "העולם הזה" והם לא קולטים אותם, למרות שהאוויר סביבם מופצץ בתדרים האלה. עכשיו, בשלב מסויים, אצל כל מכשיר רדיו, החוגה עוברת אוטומטית מתדר "העולם הזה" לתדר שנקרא לו "העולם הבא". המכשיר לא החליף מיקום, התדרים משודרים באותו מקום, פשוט החוגה החליפה מוד קליטה. עכשיו, מכיוון שכל עולם המושגים של מכשירי הרדיו מבושש על שידורי רדיו, מבחינתם אותו מכשיר רדיו, נעלם. הם לא מוצאים אותו. הוא לא משדר, הוא לא קולט שידורים שנשלחים אליו, הוא יצא מתחומי התדר "העולם הזה" ולפיכך מתחומי התפיסה שלהם. הוא משדר עכשיו בתדר אחר. מה שמכשירי הרדיו הללו לא יודעים, הוא שהם משדרים וקולטים כל הזמן בכל התדרים ובכל התחנות. לא רק ב"עולם הזה" וב"עולם הבא", בעוד עשרות תדרים. רק שתדר אחד כל פעם יוצא לשמע ברמקולים. כך גם התפיסה האנושית. "מציאות העל" מורכבת מהרבה מימדים שכולם דחוסים באותו המקום, ורק התפיסה שלנו מסננת מימדים מסויימים כל הזמן. אבל אנו מתקיימים בו זמנית בכולם, כולל באלה שאנו מכנים "העולם הבא". לא רק בבזמן השינה ובחלומות התודעה שלנו מבקרת שם, יש חלק מאיתנו שנמצא שם דרך קבע, שמעולם לא עזב את המציאות ההיא אל המציאות התלת מימדית.