אלא אם הוא למד לנגן לבד...
מה שאת אומרת, זה לא נכון. כי מה שאמרתי- זה שמבלי ללמוד בכלל, את מסתמכת בעקרון על הכשרון שלך. ניסיון זה משהו שצריכים, נכון- אבל עדיין. אם מישהו התחיל לנגן לפני חודשיים, ויש לו את הכשרון (ליודע כבר לקרוא את כל התווים בצורה נפלאה), אכן, יכול להשתוות לנגן יחסית וותיק, כמובן- תלוי באיזה רמה של "וותיקות" מדובר, הרי זה ברור שלא לאמן מוצלח או מוכשר ביותר. אבל בקשר לציור, אני חייב לומר שזה אחד מהדברים, ש*כן* חייבים כשרון. ואני אומר לך מדוע זה שונה אפילו מניגון על פסנתר, כאשר רוצים ללמוד פסנתר, כמובן שהולכים למורה לפסנתר (ב-99.9 אחוז מהמקרים) והוא מלמד אותך את התיאוריה, את התווים ומאז מתחיל עיניין התרגול. אם תנגני שנה ותקחי הפסקה של עשר שנים- מעטים הסיכויים שתזכרי קצת, אם בכלל. בזמן שבציור רוב האנשים, לא הולכים למורים. הרי ציור מתפלג להמון המון המון סוגים שונים בתוכו, ולכל אחד יש את התיאוריה ואת המאפיינים שלו, ואכן אפשר ללמוד עם מורים בדיוק מה עושים עם איזה סוגים של חומר, כדי להגיע לאיזה סוג של תוצאה- ומה מיוחד בכל פן ותקופה אומנותית. -אבל מעטים האנשים שבאמת הולכים למורים ולומדים את התורה של הציור ובדיוק מה עושים עם המברשות בשביל שיצא כמו שצריך, *וגם אם* הם עושים את זה, אז יש להם טכניקה- אין להם את הכשרון בהכרח. מה שמאפיין אומנות, זה מאיפה זה בא. זה מה שמייחד אותה בעיניי, זה הבזק כמעט ישיר מהנשמה, כי אם זה בא מהלב, ואת משקיעה בזה- גם אם זה נראה איום, זה מיוחד בשבילך, אם יש לך את הtouch הזה, את הכשרון הזה בתוכך- אני מאמין שתוכלי לצייר בצורה מקצועית ויפיפה בין אם זה רישום, אקריליק, פחם, שמן או פיסות בננה מעוכות.