הייתי פשוט חייבת...
אני לא ממש יודעת איך להתחיל. אף פעם לא הייתי מאלה שפעילים בפורומים ומספרים על החיים האישיים (לא שזה רע..) - אני פשוט מאלה שקוראים.. אבל את מה שראיתי היום הרגשתי צורך לספר דווקא כאן ואני חושבת שאתם תבינו יותר מאנשים אחרים. בכל אופן אני אתחיל מההתחלה. כמו כל תיכוניסט נטול מזומן אני עובדת באולם אירועים אחרי הלימודים. וכמו כל חתונה הגענו בחמש, החתן והכלה הגיעו שעה אחרי להתארגן ושעה אחרי ב-7 התחילה להגיע המשפחה הקרובה. וגם האח של הכלה הגיע. הוא בא ביחד עם הבן זוג שלו. עכשיו אני יודעת שהמשפחה של החתן חשבה שהחבר הוא אח של הכלה אבל באותו רגע חשבתי שזה ברור לכולם. הערב היה כרגיל עד החופה. אחרי החופה המשפחות עמדו במרכז האולם עם הזוג וכל אחד אמר כמה מילים. ואז האח של הכלה החל לדבר. הוא איחל לה אושר וכל מיני בלה בלה ואז אמר שהוא מקווה לראות את כולם במסיבת חתונה שלו עם בן זוגו. אני הייתי גמורה לגמרי כך שלא שמתי לב בדיוק מה הולך סביבי (אנשים השלימו לי אחר כך) עד שהאבא של החתן אמר (וזה היה לתוך מיקרופון) : "לא אמרת לי שהאח של אשתך הוא נטחן בתחת" (כן.. זה מה שהוא אמר..) הכלה התקרבה אליו ונתנה לו סטירה ואז התחילו צעקות. זה היה מחריד. הוא התחיל לצעוק שאם האח יצא חולה נפש אולי גם אחותו חולה ותרצה יום אחד אישה ואולי היא תעביר את זה בגנים לילדים ושהוא צריך עכשיו להתגרש (הוא דיבר לבן שלו). כל האורחים לא ידעו מה לעשות עם עצמם ואז האבא החטיף לאח של הכלה אגרוף תוך כדי שהוא מקלל אותו והדברים יצאו משליטה. בעל האולם קרא למאבטחים שהוציאו את האב. הכלה התחילה לבכות ורצה לשירותים. החתונה הזאת הפכה לאחד האירועים הכי מזוויעים שנכחתי בהם. ואז האח וההורים (של הכלה) נעמדו ליד הבר בפינה. ואני עמדתי בבר עם עוד חברה. הוא נראה כל כך מסכן ואמר שהוא לא התכוון שזה יקרה. ואז אמא שלו אמרה לו: 'איך יכולת להרוס לאחותך את היום שלה? אתה כזה והחתונה שלה היא היחידה שיש לנו הרי אתה לא תתחתן עם רב זה ברור לך.' היא שתקה ואז "אלוהים. מה עשיתי שהבאת לי בן חולה". הוא הסתכל עליה ופשוט הסתלק כשהבן זוג שלו רץ אחריו. ואני פשוט לא יכולתי. בראש שלי הקול שלה התחלף לי בקול אחר ופשוט התחלתי לבכות. בזמן האחרון אני בוכה יותר מדי. מי שעמדה לידי לא בכתה אבל הייתה קרובה לזה וניסתה להרגיע אותי. והכי עצוב הוא שהם לא אנשים רעים. אף אחד מהם. (למרות שלאבא של החתן בהחלט מגיע ביקור באיזה סמטה אפלה) זה מה שהיא הרגישה והיא פשוט אמרה את זה. אני לא חושבת שהיא יודעת מה היא גרמה לבן שלה. אבל אני יודעת. האנשים פשוט התחילו ללכת והחתונה נגמרה מוקדם. הכתיבה הורידה קצת מהמועקה שבתוכי. אבל נראה לי שאני לא אשן גם הלילה. איזה סוף מזוויע לשבוע עוד יותר מזוויע. והכי חבל על הכלה. היא דווקא הייתה יפה.
אני לא ממש יודעת איך להתחיל. אף פעם לא הייתי מאלה שפעילים בפורומים ומספרים על החיים האישיים (לא שזה רע..) - אני פשוט מאלה שקוראים.. אבל את מה שראיתי היום הרגשתי צורך לספר דווקא כאן ואני חושבת שאתם תבינו יותר מאנשים אחרים. בכל אופן אני אתחיל מההתחלה. כמו כל תיכוניסט נטול מזומן אני עובדת באולם אירועים אחרי הלימודים. וכמו כל חתונה הגענו בחמש, החתן והכלה הגיעו שעה אחרי להתארגן ושעה אחרי ב-7 התחילה להגיע המשפחה הקרובה. וגם האח של הכלה הגיע. הוא בא ביחד עם הבן זוג שלו. עכשיו אני יודעת שהמשפחה של החתן חשבה שהחבר הוא אח של הכלה אבל באותו רגע חשבתי שזה ברור לכולם. הערב היה כרגיל עד החופה. אחרי החופה המשפחות עמדו במרכז האולם עם הזוג וכל אחד אמר כמה מילים. ואז האח של הכלה החל לדבר. הוא איחל לה אושר וכל מיני בלה בלה ואז אמר שהוא מקווה לראות את כולם במסיבת חתונה שלו עם בן זוגו. אני הייתי גמורה לגמרי כך שלא שמתי לב בדיוק מה הולך סביבי (אנשים השלימו לי אחר כך) עד שהאבא של החתן אמר (וזה היה לתוך מיקרופון) : "לא אמרת לי שהאח של אשתך הוא נטחן בתחת" (כן.. זה מה שהוא אמר..) הכלה התקרבה אליו ונתנה לו סטירה ואז התחילו צעקות. זה היה מחריד. הוא התחיל לצעוק שאם האח יצא חולה נפש אולי גם אחותו חולה ותרצה יום אחד אישה ואולי היא תעביר את זה בגנים לילדים ושהוא צריך עכשיו להתגרש (הוא דיבר לבן שלו). כל האורחים לא ידעו מה לעשות עם עצמם ואז האבא החטיף לאח של הכלה אגרוף תוך כדי שהוא מקלל אותו והדברים יצאו משליטה. בעל האולם קרא למאבטחים שהוציאו את האב. הכלה התחילה לבכות ורצה לשירותים. החתונה הזאת הפכה לאחד האירועים הכי מזוויעים שנכחתי בהם. ואז האח וההורים (של הכלה) נעמדו ליד הבר בפינה. ואני עמדתי בבר עם עוד חברה. הוא נראה כל כך מסכן ואמר שהוא לא התכוון שזה יקרה. ואז אמא שלו אמרה לו: 'איך יכולת להרוס לאחותך את היום שלה? אתה כזה והחתונה שלה היא היחידה שיש לנו הרי אתה לא תתחתן עם רב זה ברור לך.' היא שתקה ואז "אלוהים. מה עשיתי שהבאת לי בן חולה". הוא הסתכל עליה ופשוט הסתלק כשהבן זוג שלו רץ אחריו. ואני פשוט לא יכולתי. בראש שלי הקול שלה התחלף לי בקול אחר ופשוט התחלתי לבכות. בזמן האחרון אני בוכה יותר מדי. מי שעמדה לידי לא בכתה אבל הייתה קרובה לזה וניסתה להרגיע אותי. והכי עצוב הוא שהם לא אנשים רעים. אף אחד מהם. (למרות שלאבא של החתן בהחלט מגיע ביקור באיזה סמטה אפלה) זה מה שהיא הרגישה והיא פשוט אמרה את זה. אני לא חושבת שהיא יודעת מה היא גרמה לבן שלה. אבל אני יודעת. האנשים פשוט התחילו ללכת והחתונה נגמרה מוקדם. הכתיבה הורידה קצת מהמועקה שבתוכי. אבל נראה לי שאני לא אשן גם הלילה. איזה סוף מזוויע לשבוע עוד יותר מזוויע. והכי חבל על הכלה. היא דווקא הייתה יפה.
