Neomi Dyllen
New member
הייתה לי אתמול
שיחה איתו לקראת סוף השיחה שבה הוא נשמע עייף מסכן ואפאתי מתמיד הוא התחיל לספר לי פתאם על כל הבסף שהפסיד וכמה הוא מפחד להיות עני ושלו אין הורים שיעזרו לו ושזה הורס לו כל מיני תכניות,זאת הייתה פעם הראשונה שהאיש הזה דיבר איתי על הפחדים שלו,אנחנו שנינו אנשים מאד צינים שמפחדים להיפגע וכל שיחה מלווה בהערות ציניות שמנסות לכסות על רצינות הבעיה,והנה פתאם הוא מדבר איתי על פחד בלי לנסות להתחמק,זה הייה מוזר,אולי כבר לא איכפת לו ממני עד כדי כך שהוא לא מפחד להגיד איך הוא מרגיש? אני מניחה שהוא סובל מצורת ההתנהגות שלי ואולי בכלל התחיל עם אותה בחורה כי הוא מרגיש שהוא פוחד לספר לי דברים שלא אלגלג עליו (למרות שאני לא עושה את זה). למה אני מרגישה פתאם מאד קטנה אשמה ועצובה?
האם השיחה הזאת הייתה סימן טוב,אין לי מושג איך זה עם גברים,האם אחרי שהם נפתחים הם מוכרחים לברוח מהר?
שיחה איתו לקראת סוף השיחה שבה הוא נשמע עייף מסכן ואפאתי מתמיד הוא התחיל לספר לי פתאם על כל הבסף שהפסיד וכמה הוא מפחד להיות עני ושלו אין הורים שיעזרו לו ושזה הורס לו כל מיני תכניות,זאת הייתה פעם הראשונה שהאיש הזה דיבר איתי על הפחדים שלו,אנחנו שנינו אנשים מאד צינים שמפחדים להיפגע וכל שיחה מלווה בהערות ציניות שמנסות לכסות על רצינות הבעיה,והנה פתאם הוא מדבר איתי על פחד בלי לנסות להתחמק,זה הייה מוזר,אולי כבר לא איכפת לו ממני עד כדי כך שהוא לא מפחד להגיד איך הוא מרגיש? אני מניחה שהוא סובל מצורת ההתנהגות שלי ואולי בכלל התחיל עם אותה בחורה כי הוא מרגיש שהוא פוחד לספר לי דברים שלא אלגלג עליו (למרות שאני לא עושה את זה). למה אני מרגישה פתאם מאד קטנה אשמה ועצובה?