היייי חברים....
בהמשך לפוסט הקודם קודם שלי...
תזכורת קצרה למי שלא זוכר... במהלך הלימודים שלי קיימתי מערכת זוגית עם אחת השותפות שלי (שתינו סטרייטיות ומעולם לא היינו בקשר עם אישה). עברנו המון טלטלות, עליות ירידות, דרמות, שמחה, עצב, בכי ומה לא...
עכשיו כשהמערכת הזאת כבר נגמרה היא התחלה זוגיות חדשה ועברה לגור עם החבר ואילו אני עדיין גרה בבית ההורים ומתמודדת עם הלבד.
כפי שכבר כתבתי התגברתי עליה והמשכתי הלאה... רק שקשה לי עכשיו כשאין לי זוגיות גם...
אז על מה אני רוצה לכתוב עכשיו? אז ככה:
למרות שאני עברתי הלאה וזה מה שאני מראה לה... היא טוענת מצד אחד כי היא מאמינה לי אך מצד שני היא משדרת לי כאילו היא חושבת שאני עדיין רוצה אותה..
לקח המון זמן עד שהיא הכירה לי את החבר שלה.. ואו שהיא לא מספרת לי את האמת או שאני לא יודעת מה.. אבל אני מקבלת ממנה הרגשה שהוא לא אהב אותי... היא טוענת שזה לא נכון.. ושזאת היא שלא מרגישה בנוח... מה שנראה לי זה שהיא זאת שלא התגברה עלינו והיא משתמשת בחבר כסיפור כיסוי לרגשות שלה... אני לא אומרת חלילה שהיא לא אוהבת אותו... אבל אני חושב ת שהיא לא התגברה ולכן היא פוחדת להיות איתי לבד... תמיד היא איכשהו מנסה לארגן שיהיו איתנו עוד שתי חברות שגרו איתנו גם (שתיהן מודעות למה שהיה בינינו) ואם כבר דיברנו על איזה מפגש שלנו לבד(כמו מחר למשל..) היא תמיד ברגע האחרון מוצאת מיליון תירוצים כדי שהפגישה לא תתקיים...
אני יכולה למלא כאן עמודים על גבי עמודים... אבל לא נראה לי שלמישהו תהיה סבלנות לשבת ולקרוא הכל.. (האמת שלי אין סבלנות לשבת ולכתוב הכל..
) אבל שורה תחתונה היא מתייחסת אליי מגעיל, מעליבה, פוגעת, מזלזלת, משפילה, לוקחת כמובן מאליו... ומה אני עושה מנגד?? ממשיכה לדאוג לה ולהתייחס אליה ולנסות להישאר קרובה אליה...
אני יודעת כי כמה וכמה מכם תחשבו שאני מזוכיסטית והשתגעתי... אז יש מצב...
אני מרגישה כאילו השתלט עליי איזה שד או דיבוק ואני לא מצליחה להשתחרר ממנה!!!!
אני כל הזמן מתאכזבת ממנה ובוכה עוד ועוד ועוד...
עד שאני מחליטה שאני לא מדברת איתה היא מבינה שהיא עשתה טעות ואז היא שולחת לי איזה סמיילי מתחנף ובמקום לעמוד על שלי אני ישר מתרככת כמו איזה רכיכה חסרת חוט שדרה!!!!
אני שונאת את עצמי שאני מתנהגת ככה... מנסה לשאוב כוחות כדי להיות חזקה מולה אבל לא מצליחה!!!!
והכי מעצבן זה שהיא יודעת שהיא לא בסדר איתי... אז היא בסדר לשנייה וחצי ואז היא שוב מתנהגת באכזריות...
אז אם למישהו יש איזה פתרון קסם בשבילי (יודעת שאין דבר כזה באמת) אני אשמח לשמוע!!!
אז שוב תודה לכל האנשים המקסימים פה שמקדישים מזמם ומגיבים לי...
בהמשך לפוסט הקודם קודם שלי...
תזכורת קצרה למי שלא זוכר... במהלך הלימודים שלי קיימתי מערכת זוגית עם אחת השותפות שלי (שתינו סטרייטיות ומעולם לא היינו בקשר עם אישה). עברנו המון טלטלות, עליות ירידות, דרמות, שמחה, עצב, בכי ומה לא...
עכשיו כשהמערכת הזאת כבר נגמרה היא התחלה זוגיות חדשה ועברה לגור עם החבר ואילו אני עדיין גרה בבית ההורים ומתמודדת עם הלבד.
כפי שכבר כתבתי התגברתי עליה והמשכתי הלאה... רק שקשה לי עכשיו כשאין לי זוגיות גם...
אז על מה אני רוצה לכתוב עכשיו? אז ככה:
למרות שאני עברתי הלאה וזה מה שאני מראה לה... היא טוענת מצד אחד כי היא מאמינה לי אך מצד שני היא משדרת לי כאילו היא חושבת שאני עדיין רוצה אותה..
לקח המון זמן עד שהיא הכירה לי את החבר שלה.. ואו שהיא לא מספרת לי את האמת או שאני לא יודעת מה.. אבל אני מקבלת ממנה הרגשה שהוא לא אהב אותי... היא טוענת שזה לא נכון.. ושזאת היא שלא מרגישה בנוח... מה שנראה לי זה שהיא זאת שלא התגברה עלינו והיא משתמשת בחבר כסיפור כיסוי לרגשות שלה... אני לא אומרת חלילה שהיא לא אוהבת אותו... אבל אני חושב ת שהיא לא התגברה ולכן היא פוחדת להיות איתי לבד... תמיד היא איכשהו מנסה לארגן שיהיו איתנו עוד שתי חברות שגרו איתנו גם (שתיהן מודעות למה שהיה בינינו) ואם כבר דיברנו על איזה מפגש שלנו לבד(כמו מחר למשל..) היא תמיד ברגע האחרון מוצאת מיליון תירוצים כדי שהפגישה לא תתקיים...
אני יכולה למלא כאן עמודים על גבי עמודים... אבל לא נראה לי שלמישהו תהיה סבלנות לשבת ולקרוא הכל.. (האמת שלי אין סבלנות לשבת ולכתוב הכל..
אני יודעת כי כמה וכמה מכם תחשבו שאני מזוכיסטית והשתגעתי... אז יש מצב...
אני מרגישה כאילו השתלט עליי איזה שד או דיבוק ואני לא מצליחה להשתחרר ממנה!!!!
אני כל הזמן מתאכזבת ממנה ובוכה עוד ועוד ועוד...
עד שאני מחליטה שאני לא מדברת איתה היא מבינה שהיא עשתה טעות ואז היא שולחת לי איזה סמיילי מתחנף ובמקום לעמוד על שלי אני ישר מתרככת כמו איזה רכיכה חסרת חוט שדרה!!!!
אני שונאת את עצמי שאני מתנהגת ככה... מנסה לשאוב כוחות כדי להיות חזקה מולה אבל לא מצליחה!!!!
והכי מעצבן זה שהיא יודעת שהיא לא בסדר איתי... אז היא בסדר לשנייה וחצי ואז היא שוב מתנהגת באכזריות...
אז אם למישהו יש איזה פתרון קסם בשבילי (יודעת שאין דבר כזה באמת) אני אשמח לשמוע!!!
אז שוב תודה לכל האנשים המקסימים פה שמקדישים מזמם ומגיבים לי...
