בוא אלי תתקרב קרוב קרוב, משהו אישי
פעם, עד לא מזמן (בערך שנתיים ועוד) היו לי שדיים (משמע ציצים) מאוד מאוד גדולים. אנשים, גברים, חשבו שזה מדהים איזה יופי, ציצים גדולים זה סקסי. סקסי? לא ממש, כשהם מממממש מממש גדולים. זה דפק לי את הגב, וברוב הזמן זה דפק לי את החיים. הייתי מקבלת הערות חדשות לבקרים מסתם אנשים גם ברחוב כמו: "יש לך יומולדת?" לא. "אז למה הבלונים?" מצחיק אה? "מה זה הדלקת הזאת שגדלה לך". מצחיק עוד יותר. "מת לשים לך בין השדיים האלה" לא הכרתי אותם אפילו. שנים לא הלכתי לים, כי בעצם ראו ציצים עם תולה לא תולה עם ציצים והחלום שלי היה ציצים נורמלים, לא קטנים מדי לא גדולים מדי, לא סקסיים מדי. ציצים כאלה שאפשר להיכנס לחנות נורמלית ולקנות חזיה ושלא אבוא אחר ויאמרו לי: "אה, קנית שוב את האוהל ההוא?" זה בכלל מצחיק עד כדי משכיב... אז זהו, לפני כשנתיים וקצת, אזרתי את אומץ חיי, כי מדובר בניתוח בכלל, אבל בכלל לא פשוט, הוא מסובך יותר מניתוח של הגדלה, ואף אחד מבני משפחתי לא הסכים והלכתי לעשות הקטנה. הרדמה מלאה, במקום ארבע שעות הייתי שש שעות. שבועיים כמעט גרתי אצל אימי לא יכולתי להרים את הידיים. ונולדתי מחדש. אתה מבין? מחדש. במשך שנה קניתי חזיות פעם בשבוע כמעט, את החזיות הכי יקרות שיש, הכי יפות, הכי סקסיות, הסתובבתי כאילו קיבלתי איזה מיליון דולר, כאילו... פתאום חסרות לי המילים. אפילו קניתי בגד ים חדש והלכתי לבריכה. הרגשתי או עכשיו רואה תולה, תולה רגילה, אישה שיש לה גם ציצים, ציצים נורמליים. והם יפים והם עומדים והצלקות כמעט ולא נראות ואני מתבוננת בהם יום יום במראה, ואני גאה על אומץ ליבי, ולא שוכחת אפילו ליום אחד את כל העלבונות שחטפתי, גם מאנשים שלא הכרתי. אבל עד היום, ממש עד עצם היום הזה, כשאני רואה שמישהו "צוחק לו" על ציצים גדולים של מישהי, בא לי להרוג אותו. ממש ככה להרוג אותו. אתה מבין???????? ולעצם המשקל, מה יש לדבר. אני היום 18 קילוגרמים פחות ונראית כוסית. וקשה לי, קשה לי לקבל שמישהו צוחק על שמנות, כי רק אני יודעת ובטח עוד כמה כאן יודעות איזו מלחמה יומיומית וכמה רצון וכמה השקעה וכמה התמדה צריך כדי להוריד כל כך הרבה קילוגרמים ועוד להמשיך הלאה. זה בא מהמקום הזה הפגיעה. אז מה שאומרים לך, אתה רוצה לומר אמת? או קיי, רק פשוט תתחשב קצת גם ברגשותיהם של האחרים, וזה באמת לא משנה אם אתה שמן או רזה. ואתה יודע מה, אני מאוד מחבבת אותך, אתה מזכיר לי את הילד שלי השובב הצעיר. באופי כמובן, הרי אין לי ילד בגילך, אבל ממש אותו אופי. עכשיו אתה מבין?????????? [תולה - בסיפור הכי אישי שיכול להיות]