TheDUKE
נתחיל מהסוף. הכסף: בציפרניים. כמו כל המדינה יש תקופות טובות יותר ותקופות פחות טובות, אבל ארץ ישראל מתייחסת רע מאוד לאומניה. זה מתחיל כמובן שממשלותנו שמשוכנעות שתרבות נועדה יותר לפנאי ובידר ופחות לנשמה ובמיוחד תרבות המוסיקה שלא זוכה אפיו למשכן ראוי (הבלט - סוזן דלל, תיאטרון - הבימה והקאמרי, אופרה - מרכז לאומנויות הבמה), ורק אנחנו תלויים בשאול מזרחי שיפתח את דלתות ה"בארבי" למעננו. כמעט בלתי אפשרי לענות על השאלה איזה אומנים השפיעו עלי, היות ואנחנו לא בוחרים ממה להיות מושפעים, זה יותר מרק לאיזו מוסיקה בחרת להקשיב. כל השמות שהזכרת לעיל הם פצצות ואבני דרך המוסיקה העכשווית ובהחלט קיבלתי את המנה שלי מכולם אבל רק כדי לתת את הקצה השני של המקל, בדיסק הזה היו יותר התייחסות בזמן העבודה על להקות כמו מאסיב אטאק, גרבג', בק ואפילו לינקין פארק. לגבי התופים, בגיל 13 קניתי לעצמי מערכת תופים ראשונה. ההורים הכריחו אותי לקחת כמה שיעורים (בחמישי פרשתי כבר) ככה המשכתי עד הצבא התיפוף היה כתחביב. בגיל 28 כשהתחלתי לנגן עם אסף וג'נגו בתערובת אסקוט, זה התחיל לשם הכיף בלבד, נהיינו אחלה להקה (2 החבר'ה האלה כרישים), אבל זה היה כבר אחרי שהתחלתי לכתוב את המוסיקה שלי (התחלתי בגיל 24). פשוט התפרסמתי קודם כמתופף בתערובת אסקוט. דרך אגב, בימים אלו מידי פעם מזדמנת הופעה שלי ושל חמי (רודנר) שבה אני מתופף, חמי על הבס ועידו אגמון על הגיטרה. אם תיתקל בהופעה אז שווה לבוא.