הטווח הקריטי

[Reign Of Chaos]

הטווח הקריטי../images/Emo26.gif

ברנדורי\קרב רחוב (="מצב אמת") ישנם מספר טווחים מתחילת הקרב ועד סופו, בתחילה י את טווח הבעיטות, לאחר מכן את טווח הידיים (אגרופים למשל) ולאחר מכן נכנסים להיאבקות צמודה, ולקרב קרקע. רציתי לדעת מה הוא השלב הקובע פה, הטווח היותר קריטי שהוא עשוי בעצם לשנות\לקבוע את הגורל של הקרב? תודה רבה מראש!

 

[Hwoarang]

שאני יקום עוד כמה שעות אני ירשום לך

כמה בסיסים של טווח בקרב בינתיים תצטרך להיות סבלני חחחחחחח איזה מניאק אני חחחחחחח

 

[גוטמן האפור]

בשם כל האלים!!!

האורנג, זה לא רק אתה, אבל במקרה זה יצא כאן: ארשום ולא ירשום!!!!!!!!

 

[Reign Of Chaos]

ואם כבר:

אם כבר קטנוניים, אז קטנוניים עד הסוף

אקום ולא יקום!!

 

[Hwoarang]

../images/Emo6.gif

אבל הייתי צריך לישוןןן חחחחחח גוטמן איך רשמת את השם שלי? האורנג? חחחחחח אולי הווראנג עזוב זה בקטנות עכשיו לזה מלמעלה... באומנות שלי יש שלושה טווחים: טווח ראשון - כלי נשק - המרחק הוא בערך של בעיטה אבל קצת יותר רחוק כה שלא נוגעים פיזית אחד בשני, טווח שני - פול קונטקט(אני סתם ממציא את השמות), מרחק של חצי מטר פלוס מינוס אחד מהשני עם אפשרות לשימוש בכלי נשק קצר(סכין, אלה וכו..), והטווח השלישי - יאללה בלגאן - כמה ס"מ מרחק עד 0, משמש ברובו להורדה לרצפה או לחניקה ובריח... למצב השלישי אנחנו מנסים להגיע אך ורק ע"י שילובו בסוף התרגיל, ז"א שלא מומלץ להתחיל מהלך בטווח שלישי(חוסר מקום לתמרון). עכשיו תתקן אותי כמה שאתה רוצה אני כבר עשיתי תיומית

 

[Hwoarang]

*כה = ככה

 

[יובל נחמקין]

טווח הקרב בלחימת רחוב

אם נתעלם לרגע מ"טווח האיבחון" (איתור הסכנה) המשתרע על פני כל שטח הראייה והשמיעה שלנו בטוואי הנתון... ונתעלם גם מ"טווח הניטרול" שטרם כניסה למגע (נסיון להשתשמש במלל ובמחוות גוף כדי למנוע אימות)- הרי שכנסים ל"טווח ההגנה", הכולל בתוכו שלושה טווחי מישנה - "ארוך", "קצר" ו"אפס" וה"קצר" הוא הדומיננטי מכולם: הטווח הקצר הוא ממלכת הארופים קצרים\ ברכיות, מרפקים נגיחות כתף, נגיחות ראש וכד'. הטווח הארוך של הרגליים, יחלוף ביעף וגם עם תיפגע בעיטה או שתיים בנו או בתוקף, סביר (אם כי תיאורטית אפשר גם אחרת) להניח שהקרב לא יוכרע בזאת. טווח אפס (נעילות מפרקים, הטלות וריתוקים על הקרקע) הוא בבחינת "אובר קיל" שאין לנו את הלקוקסוס לגעת בו ברחוב: התוקף יכל לדקור אותנו, חבריו עלולים לצוץ ולנצל את היותנו - על הקרקע וכד'. לתרגל בדוג'ו את שלושת הטווחים זה מומלץ ולו כדי לקבל את הראיה הכוללת שאומנויות הלחימה חופנות בחובן. אם זאת: יש לזכור כי זה הטווח הקצר - שיאפיין את רוב מצבי הרחוב.

 

[לחימה משולבת]

שאלה מעולה וקשה לתת תשובה../images/Emo127.gif

בעיקרון שאתה נכנס לעימות עם אדם ברחוב... העימות הוא בטווח אפס... אני אסביר... בהתחלה יש את הקללות שלא נפרט אותם... בכלל בקללות אתה אישית בתור מתאמן לא תכנס לעימות של מכות..., לכן נתעלם מהקטע הזה... שזה עובר את הקטע של תחזיקו אותי לפני שאני נכנס בו, ועובר לקטע של דחיפות, כאפות, או הוצאת סכין.. זה כבר נחשב לטווח אפס... ובטווח אפס אתה צריך לעשות כל מה שלמדת במכון... 1. אם זה לתת לו פושש קיק בשביל להרחיק אותו ואולי להכניס אותו להלם, ובזה למנוע עימות 2. או לסגור את העניין בתפיסת הצוואר שלו ובכמה בירכיות לחזה ולראש. 3. או להרביץ בו כמה ג'בים לפנים, וכמה קרוסים .... 4. או שאתה תיסוג בעצמך אחורה, כי אתה יודע שבעיטות לראש זה הדבר שאתה עושה הכי טוב.. ותתמקם לטחון אותו בבעיטות לראש.. 5. או שתעדיף לקחת אותו לריצפה.. כי שם אתה מומחה ושם אתה יודע שתוכל לבצע בריח שישבור לו את היד ובזאת יסתיים הקרב... אין סוף לעניין.... בשביל זה לומדים.... יניב

 

[Reign Of Chaos]

תגובה לכולם../images/Emo26.gif

ממה שהבנתי, ובבקשה תקנו אותי אם אני טועה, לכל טווח יש מעין "תפקיד" משלו; לטווח ה"ארוך" כפי שכינו אותו כאן, שבו נעזרים בבעיטות רחוקות מה שמנסים לעשות בו הוא לגרום לנזק ראשוני\מהלומה ראשונה כבדה כמה שיותר, שתהיה לך הזדמנות לחלץ את עצמך או לחילופין שיהיה לך יתרון במשך הקרב מכיוון שטווח זה חולף מהר. לטווח ה"קצר" יש את התפקיד המרכזי לפי דבריו של מישהו שהגיב פה (מצטער על שיכחת השם

) ופה בעצם לרוב ניתן להכריע את הקרב לאחר כמה ג'בים וקרוסים לפנים\צ'יקנקן חד לצלעות והרשימה עוד ארוכה. אבל כאמור, קורים גם מצבים שניגשים היישר לטווח ה"אפס"; הייתה סיטואציה שהועלתה פה שהערס הממוצע מבליט את חזהו ונצמד אליך בדחיפות מהחזה שלו. במצב כזה אפשר באמת לגשת ישר לטווח האפס ולהביא לבריח שיגרום לו להרגיש את המקצועניות (אם היא קיימת כמובן

). מלבד זאת אפשר כמובן גם לזנק אחורה ו"לטחון" אותו בבעיטות כפי שלחימה משולבת אמר ואפשר לתת לו אגרוף קצר למרכז החזה (יכול להיות מלווה בצעד אחורה) מה שיגרום להלם. ובקשר לשאלתי- את האמת? השאלה הזאת יותר נראית לי בגוון של סקר. מכיוון שיש היענו עליה שטווח האפס הוא החשוב, מכיוון ששם ניתן בעצם ה"נוק אווט" לרוב בבריח\מכות לאיזור תורפה עד כדי כניעה. יש היענו שהטווח ה"קצר" הוא הקובע, כי בטווח זה בעצם ניתן לתת נוק אוט מוקדם או לגרום לנזק מספיק דיו כדי לטשטש אותו\להכניס אותו להלם ומכאן כל הדלתות פתוחות (בריחים, חניקות אויר חניקות דם והרשימה עוד ארוכה..) ואפילו יש האומרים שהטווח הארוך הוא זה שמשנה באמת, מכיוון שפה בעצם אנו יכולים לעשות את המקסימום נזק לתוקף מבלי לסכן את עצמינו הרבה בהתקרבות אליו. מה דעתכם?

 

[לחימה משולבת]

לפי דעתי....../images/Emo122.gif

אם אתה יכול תשמור אותו בטווח הארוך.... כי ככה לך תהיה יותר שליטה על הנעשה, בטווח הרחוק אתה תוכל להתקדם עם ג'בים לפנים, בעיטות, או בתרגיל להוריד אותו לקרקע... וגם אתה תשמור מרחק מהמכות שלו... ויהיה לך יותר זמן תגובה לקלוט את המכות שלו ולתת תגובה הולמת.. אבל ברחוב זה לא קורה ככה לצערי... ברחוב יש לך את הטווח הקצר ברוב המקרים, וזאת הסיבה שגם נכון להתאמן במכון שעושים קרבות שהמכות יוצאות קצרות, ולא ארוכות כמו שעושים בשוטוקאן בקרבות במכון...( זה לפחות מה שאני למדתי אז בשוטוקאן.. היינו עושים קרבות שהאגרופים יצאו מהמותן רחוק.... ולא מהחזה....) יותר אפקטיבי לתנאי רחוב.... תיקח בחשבון שרוב האנשים לא מתאמנים באומנויות לחימה... והם יודעים לתת מכות רק מקרוב..... הם ינסו לחנוק אותך, והם ינסו לתת לך אגרופים, הם ינסו לדקור אותך, או ינסו להרים משהו ולזרוק עליך... הכל מקרוב... יניב

 

[דוד כפרי]

שאלה ליובל

איך אתה מתייחס לטווח של נעילות מפרקי-הידיים/מרפקים כמו באייקידו/טאי-צ'י, כלומר טכניקה בעמידה הכוללת נעילה כדי להגיע להטלה או שבירה? ממה שראיתי באייקידו, וממה שאני מכיר מטאי-צ'י, הרבה פעמים מדובר על נעילה ללא היצמדות גוף-אל-גוף. האם זה טווח אפס או קצר? או משהו ביניהם?

 

[יובל נחמקין]

הא, פשוט "האבקות"...

אף אחד לא אמר שהאבקות חייבת להתנהל ככשני הלוחמים שכובים על הקרקע או לחילופין: צמודים במלא גופם... בהגדרה שלי, האבקות היא כל מה שאגוד בלחימת טווח אפס - משמע שאין חבטות "מנקודה אל נקודה" (כגון אגרופים, מרפקים, ברכיות, בעיטות וכד'). לו שילבנו חבטות בלחימת טווח האפס, היינו מקבלים בעצם, לחימת שני טווחים לפחות: הקצר והאפס... בזירות המגע המלא הפופולאריות כ"כ, בדרך כלל גם בועטים ומשתמשים תוך כדי כך, בטווח הארוך. בתחום ההאבקות, ניתן להכליל את כל נעילות המיפרקים (בריחים יעני), ההטלות והריתוקים לקרקע (קרי ההאבקות במובן ה"קלאסי" והצר של המילה). מתוך ההגדרה הזו להאבקות, נגזר שטח רחב מאוד שההתמחויות בו שונות. לדוגמא: אנשי שיטות האיי-קי למיניהן מתמחים בנעילות מיפרקים, הג'ודוקות בהטלות, הגרייסי בריתוקי קרקע וכד'.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo51.gif

 

[סלבו לוי]

טווח סכנה

בהנחה שהגענו לסיטואציה שאדם מנסה לתקוף אותנו - ולא בהפתעה - חשוב לשמור על הטריטוריה שלנו שתהיה מוגנת. כלומר, הסיטואציה הרגילה של הערס שמבליט את החזה או הכתף שלו, ודוחף בעזרתם - זה טווח אפס, שמכאן הוא יכול בקלות להוציא סכין מבלי שנראה או לחבוק אותנו בפתאומיות מבלי שנספיק להגיב (גם לערסים יש אסטרטגיות, מסתבר...). ברגע שנכנסו לעימות (מאונס כמובן), חשוב כל הזמן לשמור את הידיים למעלה ומושטות קצת קדימה - לא בצורה מאיימת אבל בקאמיי (מוכנוּת) - מעיין דיבור עם הידיים מבלי לשדר איום (כי אז קרוב לוודאי שתתפתח סיטואציה של מכות).

 

[zappon]

לא היה לי כוח לקרוא את התגובות

לדעתי תמיד עדיף לשמור על טווח רחוק.אפילו עם נקלעת ל-infighting עדיף לתת מכה או הסחה מהירה ולסגת בזריזות אחורה. בטווח רחוק בהחלט אפשר לגמור בן אדם(לא מוגן) אם אגרוף אחד שיכנס טוב או בבעיטה-זה לא תמיג יוצא. בטווח קצר-infighting אני לא מאמין שאפשר לגמור קרב בקלות כי אתה מוגבל בתנועות את בקושי יכול לבעוט ,אם בכלל ,וגם רוב האגרופים הם hooks וכו" כלומר לא אגרוף ישר ומלא כי אתה קרוב מידי.אבל אני מאמין שעם מרפק חזק וטוב,שאתה מנצל את כל תנועת המותן והגוף,מרפק חזק כזה לפנים מסיים קרב. ובטווח אפס על הריצפה יש המון דרכים לבריחים שבירות חלקים של הגוף וחניקות שמסיימות את הקרב מייד.

 

[Yuli Gama]

טווח אפס

אני חושבת שבכל אומנות לחימה מדגישים לא מעט זמן לתרגילים שיתאימו לטווח אפס, אבל מה קורא אם לא אנחנו המגיבים הראשונים? האם קיימים איזה שהם אימונים למתרחש אחרי מכה ראשונה (שחוטפים?). יש דרך לתרגל תגובה מהטשטוש הראשוני של מכה (בלי באמת לחטוף מכות)?

 

[קרוקדיל]

בלי לחטוף?

לא נראה לי אצלנו יש שיעורים שמוקדשים לחישול רק בשביל זה

 

[שי רגב]

אחרי המכה הראשונה

יולי, נשמה. לדעתי (ומנסיון אמיתי): אמנות הלחימה (ולדעתי כל אמנות לחימה צריכה לעשות זאת!) מכשירה אותך, קודם כל ומעל לכל, ליכולת התגובה של "המכה השניה". אמנות הלחימה הטובה צריכה להכשיר אותך (גם) לכושר/יכולת ספיגה ובעיקר - ליכולת התאוששות ותגובה מהירים! (ואם תרצי את סיפור הנסיון האישי: תזכירי לי בפעם הבאה שאבוא לאימון שלכם.

). ד"ש לנילי! (אגב, מה אמרים החבר'ה של נילי? איך היה לכם "הלם המפגש" עם התל-אביבים?)

 

[שי רגב]

תיקונים והבהרות...

אחרי שישנתי על זה בלילה, ברצוני לתקן מספר דברים: 1. בניגוד למה שכתבתי קודם ("אמנות הלחימה הטובה" וכו'), ברצוני להבהיר כי אמנויות הלחימה מתחלקות ל-2 סוגים עיקריים: "קשות" ו-"רכות". הקשות עובדות ומתמקדות יותר בנושא "כושר הספיגה", ההתאוששות (ממכה ראשונה) וכו', ואילו הרכות עובדות יותר על "זרימה עם היריב" (וכך - לא מגיעים בכלל למצב של "מכה ראשונה"). 2. שכל אחד יבחר את מה שטוב ונכון לגבי עצמו. אני חושב ששני הדברים חשובים, ואגב: הנינג'יטסו הנה אמנות לחימה שמשלבת את שתי הגישות. 3. לגבי "יכולת התאוששות" וכד': לפני כמה זמן נשאל דני ווקסמן, המורה שלי, מדוע הוא מקדיש חלק כה גדול ועיקרי בשיעור דווקא לג'ודו ואילו חלקו של הנינג'יטסו "נטו" הנו קטן יחסית (מבחינת זמן לימודים). התשובה היתה כי החלק החשוב ביותר בבודו ובקרב הנו יכולת הלחימה, הכח (הפיזי והפנימי), הנחישות, האומץ, "הדחף", "ההתכוונות" ו-"יכולת העמידה". את כל אלה, כך דני, מקבלים הכי טוב בג'ודו. רק א"כ, הוא אומר, באה הטכניקה (והיא הנינג'יטסו). בנוסף, הוא אומר, החלק שהכי קשה ללמוד הנו החלק הראשון - הבודו, הנכונות לעמידה בקרב. את החלק "הטכני" יותר קל (יחסית, יחסית!!) ללמוד... ובקיצור: הנה גם קיבלת תשובה לגבי - "כיצד להתאמן לעמידה בפני המכה הראשונה".

 

[Yuli Gama]

תודה שי!