החמות? אם הבעל? הסבתא?

EcoT

New member
אין כאן סיכון וכן דווקא בגלל שזה במשפחה

צריך לתת כבוד, למקום של הסבתא ולזמן שלה עם הנכד.
גננת/ביביסיטר/מטפלת משלמים להן ואת יכולה לבחור על מה את משלמת וגם לרוב הן נמצאות עם הילד יותר זמן מהסבתא ולכן יש כאן יותר משמעות, אני תמיד אומרת אם הסבתא משמשת כמטפלת צריך להגיע איתה לכמה הבנות.
סבתא שפוגשת את הנכד לכמה שעות בשבוע נותנת לו הרבה (אהבה, פינוק, תשומת לב) וזה חשוב גם לסבתא וגם לנכד ואין שום צורך לדקדק עם כל פרט ופרט.
 

mykal

New member


 
מסכימה.הצפיות שלי מסבתא וממטפלת שונות

אני לא מצפה מסבתא לקחת חלק בחינוך לגמילה וממטפלת שנמצאת עם הילד כל היום כן. אני לא מצפה מסבתא לטחון מרק לתינוק (הבאתי תמיד איתי) ומהמטפלת כן.
אני גם לא מצפה מהמטפלת לפנק ולאהוב ברמה שאני מצפה מסבתא שזה קשר דם שלה ומחוייבות לנצח.
 
בלת"ק

אף אחד לא חושב שהוא בלע את כל החכמה. אבל להורים, כל הורים, יש דגשים ודברים שחשובים להם.
ומותר שיהיו, ומותר לבקש מכל אדם אחר, שאינו ההורים, שיכבד את הדגשים שחשובים לנו.
זה לא אומר שאנחנו הכי חכמים, זה אומר שכמו שההורים שלנו גידלו אותנו לפי שיקול דעתם, ומאד כעסו (אני יכולה להגיד את זה במשפחות שלי ושל בן זוגי, שמאד כעסו) כשהסבים לא התחשבו בשיקול הדעת הזה, עכשיו תורם להתחשב בשיקול הדעת שלנו.
נכון, בכל דור יש דגשים שונים, וכמו שאומרים פה בארה"ב keep up! זו בקשה הגיונית.
 

mykal

New member
אז זהו, שבעיני זו לא

בקשה הגיונית.
ואולי כל ההבדל הוא בגישה שאצלך ההורים כעסו על החמים
ואצלי לא--
אמא שלי, הלבישה אותי בגדים שהיא תפרה, והיה סיפור במשפחה,
שחמותה (סבתא שלי ) אמרה לה פעם, החצאית ממש קצרה,
אמי הנהנה בראש ואמרה אתקן. (בליבה חשבה שהאורך נכון)
באה הביתה הורידה ס"מ במכפלת (חסר משמעות),עדין התחתונים מקושטים הציצוכמו שאמא רצתה,
והסבתא חייכה ואמרה--את רואה כמה יפה?!
וכן כולם כיבדו את כולם.

כבוד איננו ביטול העצמי, אם לא תעמדי על קוצו של י' ,
וממקום של כבוד שלך, תסכימי 'לדלג' על דברים, לא תרגישי שביטלת עצמך.
את יודעת אני מרגישה שלפעמים אני מאתגרת את עצמי לשות דברים
שבנותי לא מצליחות ורוצות.
(הנכדה הגדולה שלי הולכת רק איתי לקנות חזיות ולא מתביישת)
ואני מכבדת את ביתי מאוד. היא אמא נפלאה.

כבוד זה מקום לזולת, וכבר נאמר--הכבוד רודף אחרי מי שלא רודף אחריו.

אגב, יש גם מקום לתת כבוד לבגרות,
אדם מבוגר יותר קשה לו לשנות דפוסי חשיבה והרגלים מאדם צעיר.
לאדם מבוגר יותר קשה ל'התאים' עצמו לדיעות חדשות המתחלפות יותר מהר מעונות השנה,
ומותר לאם הצעירה להיות מכבדת וקצת מותרת.

אני גם אשמח לפגוש את כל הכלות הצעירות לכשהן תהינה חמיות.
מה תהינה אז תובנותיהן.
 
ושוב

יש הבדל בין קוצו של י', שעל זה אנחנו מסכימות לגמרי, אין צורך לעמוד,
לבין לבטל לחלוטין את רצון ההורים מפני רצון הסבים.
לסבים יש רצון כמו של ילדים בהיבט הזה, לעשות מה שמתחשק, בלי לשאת בתוצאות. ההורים יודעים שיש תוצאות, והם אלה שנושאים בתוצאות הללו.
אני לא מבינה למה אי אפשר להיפגש באמצע. למה חייב להיות משחק סכום אפס.
בעיני, דיאלוג זה שם המשחק, ונדמה לי שגם בעיניך.
 

mykal

New member
בטוח שדיאלוג זה שם המשחק,

(מה גם שאני בהנהלת 'בסוד שיח--שחרטה על דגלה דיאלוג)

ואני בטוחה שנכון להפגש באמצע,
ומבחינתי אני בכלל בצד ההורים, ומותרת על הצד שלי,
בכלל בלי בעיה. ולא רק שאינני מרגישה מבטלת עצמי,
להפך, מרגישה שאני הרבה יותר עם נוכחות וחוט שדרה.)


אבל כמה דברים:
1)אין אמצע מוחלט, יש הרבה אמצע, ואז השאלה אם זה מוכרח להיות חתוך בגבול הזה
שקבעתי לעצמי שהוא אמצע.
2)אמצע הוא לא מקום שבהכרח פותר הכל.
3)אפשר להגיע בהדברות אפילו לרצון המלא, בלי אמצע, אם יש כבוד לצד השני.
אם כלות רואות בחמה שלהן, רק את כל השלילי, כפי שעולה כאן לעיתים,
גם הצד מרגיש בכך, ולא מתאפשר הדיון. אלא נוצר מצב של כיפופי ידים.

יש לי עוד להגיב, אבל אני חייבת לצאת, אז נמשיך אח"כ.
בינתיים יום טוב.
 
יכל להיות שקבלת דוגמא

שהיום מנהלת אותך והיתה לא נכונה.
יכולה לספר לך שבמקרה שלי ההורים שלי לא כעסו. ואפילו להפך, לסבתא שלי ז"ל היה חלק מאוד גדול בגדילה שלי ובחיים שלי מנטלית.
 
תראי

מילא ההורים שלי,
אבל חמותי בעצמה, עד היום כועסת על חמותה (שכבר איננה בין החיים המון שנים) על ההתערבויות שלה בזמן שביקרה אצלם כשהילדים היו קטנים. היא כועסת שחמותה היתה נותנת מעט מדי אוכל, אבל היא עצמה מאביסה. זו אותה התנהגות בדיוק, מבחינה עקרונית, והיא לא רואה את זה.
לגבי ההורים שלי - מחד היו המון כעסים, מאידך, מגיל מסויים, סבתא שלי היתה חלק חשוב מאד בחיי.
 

EcoT

New member
מסכימה איתך

כל הצעירים חושבים שהם יודעים יותר טוב מעודכנים יותר טוב ורק הם צריכים לקבל כבוד ולא לתת כבוד.
אם נסתכל על הויכוח של שיר לי עם איילת, שיר לי רוצה שיתנו כבוד לאמהות שלה ואיילת טוענת שיש גם לתת כבוד למבוגרים.
אני חושבת שיש כאן הרבה אמת וגם הרבה חוסר ביטחון.
נשים צעירות, אמהות צעירות, שקראו כל פיסת אינטרנט שיש ושרובן קרובות לאמא שלהן יפעלו לפי דברים שהן קראו בספרים, באינטרנט וראו בבית וישימו חוקים וגבולות וככל שהן יותר חסרות ביטחון בהורות שלהן הגבולות יהיו יותר נוקשים. לכן החמות לא נכנסת למשוואה הזאת, היא זרה ויש לה דעות מיושנות כי היא מדור אחר ודרכים אחרות שלא עומדות בתוך הגבולות שהאמא קבעה ואסור אסור לעבור את הגבולות הללו כי אחרת זה לא בטיחותי לתינוק ויהיה לו זיהום ועששת והוא יגדל להיות פרא אדם שקופץ על שולחנות רק בגלל שסבתא שלו שמרה עליו שעתיים בשבוע.
אני יכולה להגיד לכל מי שכותבת כאן ומתלוננת על 1001 דברים שחמותה עושה שב 99% מהמקרים ככה אני קוראת את מה שאתן כותבות.
אנשים הם שונים, עם דעות שונות ויש מקום לכולם ובדרך כלל גם יש מכנה משותף שזה האהבה לילד והדאגה לו וזה מספיק.

ביטחון של בית, דבר סובייקטיבי למה מספיק בטיחותי, בבית שלי היו שלושה שקעים מכוסים, הארון מתחת לכיור נעול ושער אחד למדרגות כשהבן שלי זחל עכשיו הוא בן שנתיים נשאר רק הארון הנעול מתחת לכיור להורים של חברים שלו אין אפילו את זה ולהורים אחרים יש שערים על כל מפתן בבית. הבן שלי עולה וקופץ מהשולחן לספה (בלי נעלים) ולפעמים הוא מקבל מכה ולומד להיות זהיר יותר. ככה שלהגיד שהבית הוא לא בטיחותי זה דבר סובייקטיבי.
כנ"ל שאומרים שסבתא מרוכזת בעצמה, גם אבא שלי מרוכז בעצמו אבל אני עדיין סומכת עליו עם הבן שלי כי אני יודעת שהוא אוהב אותו וידאג לו גם אם זה יקח עוד כמה דק, אז הבן שלי יצטרך לחכות.
וכנ"ל מה הדרך הנכונה לגדל ילד כמו שאמרת בכל דור היה משהו אחר וגם באותו דור היו גישות שונות.

לבן שלי יש 5 סבתות (2 לא פעילות כי הן שלי והן בנות 90) ולי יש 2 חמיות (אמא של בן זוגי ואישתו של אבא שלי שהיא יותר כמו חמות מאשר כל דבר אחר).
אמא שלי תמיד האמינה שאבק מדבר זה לכלוך ומגיל אפס לקחה אותנו לסיני ורצנו יחפים במדבר, אכלו מהריצפה, חזרנו מטונפים מהגן ובית הספר, טיפסנו על הגג ודרך החלונות ועל עצים (נשמע סיוט לכמה אמהות כאן בחיים לא תתנו את הילד שלכן לאישה כזאת) אני סומכת עליה בעיניים עצומות.
אמא של בן זוגי, חינוך אירופאי (למרות שהיא גדלה בארץ) הכל נקי ומסודר אין פיפס לא במקום, לחוצה מכל ליכלוך שהבן שלי מרים מהריצפה או אחרי החלפת חיתול, גרמה למשקעים ושריטות נפשיות לבן זוגי בעיניין של ביטחון עצמי ואני סומכת עליה בעיניים עצומות.
אשתו של אבא שלי, מסודרת נקיה אוהבת מותגים מעשנת לפעמים ויש מאפרות פזורות בחוץ, מרוכזת בעצמה ואני סומכת עליה בעיניים עצומות.

כל הסבתות של הבן שלי תוארו כאן בפורום בשלב זה או אחר ואני עדיין נתתי להן לשמור עליו מגיל אפס ומעולם לא נתתי להן גבולות או הוראות (אלא אם כן ביקשו לדעת לו"ז) ובעיקר חזרתי ואמרתי להן שאני סומכת עליהן, ואני מוכנה לקחת כמעט כל סבתא שתוארה כאן לצרף לצבא הסבתות של הבן שלי, כולל את החמות של שיר לי. מה, מגניב סבתא קיבוצניקית מפנקת שלא מפסיקה לרכל ומספר כמה הוא נהדר ומה קורה איתו ואיתנו.
 
קחי

היא תשמח לעוד נכד

אני באמת חושבת, בפעם המליון, שכבוד זה דבר הדדי, ושאפשר לכבד וגם לא להסכים לכל דבר. הנה, את ואני לא מסכימות על כלום בערך, ובכל זאת מנהלות פה דיון מכבד בהחלט
 
דרך אגב

זה לא שניתקנו אותה מהנכדות, כן?
אני מעודדת סקייפ, וכשהיינו בארץ היינו אצלה כמו שהיינו אצל אחי, וכו' וכו'.
אני פשוט לא משתמשת בשירותי בייביסיטר שלה.
לא מבינה מה לא בסדר בזה. נשמע לי הוגן לגמרי.
עוד דרך אגב, כל משפט אפשר להפוך. כל המבוגרים חושבים שמגיע להם לקבל כבוד ולא לתת כבוד, כל המבוגרים חושבים שהם יודעים הכי טוב, אפילו שהם לא התעדכנו כבר 40 שנות... וכו וכו'

היתה לנו רופאת ילדים שפעם אמרה לי שלנגה יש כאב בטן משום שהבקבוק שאני מחזיקה מוחזק בזווית מסויימת. זו היתה הזווית שעליה ממליצות היום יועצות הנקה, וגם מומלצת על ידי רופאי ילדים יותר מעודכנים. לפני 40 שנה, חשבו שהזווית יוצרת בועות בבקבוק, וזה גורם לכאבי בטן.
היא כבר לא היתה רופאת הילדים שלנו אחרי השטות המטופשת הזו. רופאת הילדים החדשה שלנו ידעה איך להחזיק בקבוק, וגם ידעה שלנגה לא כואבת הבטן, אלא יש לה רפלוקס סמוי. הפלא ופלא, כשטיפלנו לרפלוקס סמוי, שככו הכאבים, אפילו שהמשכתי להחזיק בתנוחה שלפני 40 שנות טענו שהיא לא בסדר...
יש מה לומר בזכות העדכון במחקרים חדשים לא?
 

הדסהש1

New member
בוקר טוב אני לא חמות אין לי בנים אבל גם

לבנותי קשה לפעמים לקבל עיצה ממני.כי אני גידלתי אותם
לפני 40 שנה.הדיעות השתנו והקידמה בכל מקום.
האמהות הצעירות שומעות דיעות שונות מחברות.טיפת חלב.
אינטרנט וכ"ו.אני נותנת עיצות והן עושות מה שטוב לילדם.
 
אני חייבת להגיד לך שזה משתנה.

כשנולדה הבכורה שלי, עולמי הזדעזע (לטובה! לטובה :)) הייתי כמו תינוקת שמגלה דברים חדשים. כשנולדה השניה גם.
האוזניים שלי נפתחו לעצות בערך אחרי 5 שנים לתוך האמהות, ועכשיו - 8.5 שנים אני ממש פתוחה לכל דבר.

לא השתקתי אף אחד, לא עשיתי פרצופים ולא התנתקתי אבל נהגתי כרצוני בעיקר. אני חושבת שזה חלק מתהליך הגדילה, ההתפתחות, הלמידה הטבעיים, תהליכים שקורים גם לאנשים בוגרים שפתאום נהפכים להורים בפעם הראשונה, וגם בפעם השניה והשלישית....לא צריך להעלב, להפגע, להרגיש דחויים.

כהורה, התפקיד שלנו משתנה עם השנים, אבל תמיד הילדים שלנו יצטרכו אותנו, עזרה או עצה. זו מערכת יחסים שכל הזמן מתפתחת, ואני שמחה שלא אמי ולא חמותי לקחו דברים אישית, ועכשיו הן זוכות לקצת נחת ממני, כשאני מתייעצת ושואלת :) כיף!
 

EcoT

New member
זה גם לא רק עניין של כבוד

אני יכולה להגיד לך שאני לא בוחרת למי לתת אדיבות ואהבה לפי הכבוד שאני מקבלת מהם. בשבילי זה החלטה פנימית שלא תלויה בצד האחר. אני החלטתי לקבל את חמותי בצורה מלאה, ללא קשר למי שהיא ומה שהיא נותנת או לא נותנת לי. כשאני מחליטה לסמוך על סבתא עם הבן שלי אני עושה את זה מתוך אהבה לבן שלי והרצון שיהיה לו טוב ואהבה או חיבה לסבתא מרצון שהיא גם תהנה. אני חושבת שאלו יחסים כל כך חשובים ואין לי חוקים בקשר אליהם, האהבה של הסבתא זה מספיק בשבילי, אני לא חוקרת, לא שואלת ולא אומרת.
לדוגמה הערב היתה לי שיחה עם אישתו של אבא שלי וסיפרתי לה על בעיות ההרדמה שיש לנו עם הבן שלנו ושאנחנו עושים לו עכשיו קצת סידרת חינוך בנושא, אז היא אומרת ״את יודעת שאני הולכת להרוס לך את זה כשתהיו בארץ כי אני הולכת לתת לו לישון איתנו במיטה״ אמרתי לה שאני יודעת ושאני בדיוק כותבת בפורום על זה שאני לא נותנת חוקים לסבים. וזה נכון אנחנו עובדים איתו על הרדמה והם הולכים להרוס הכל שנהיה בארץ, אבל זה מספיק חשוב לי הקשר בינהם שאני מוכנה לעבור את זה שוב רק על מנת שיהיה להם את הזמן הזה.
אני לא רואה בזה חוסר כבוד להורות שלי, ברור שתתרגזי אם את מסתכלת על זה ככה, אני רואה בזה ככייף שלהם (של הסבים ושל הנכד) ואני לא רוצה לגזול להם את זה בחוקים והעלבויות וכעסים מיותרים.
 
ההודעה שלך הדהדה בי כל כך

שחזרתי לחפש אותה, אחרי שהבנתי מה קפץ לי לעין בהתחלה.
אם היא היתה אומרת לי "אני הולכת להרוס לך", הייתי שואלת אותה, בפשטות ובלי כעס: אם את חושבת שזה להרוס, למה את עושה את זה?
הייתי מנסה לברר איתה אם היא חושבת שזו טובת הילד לעבור סדרת חינוך, ואז לחזור לנקודת ההתחלה שלה, ולעבור אותה שוב מחדש...
אבל אני מעריכה מאד את הנכונות שלך לעשות סדרת חינוך שניה, רק בשביל שלסבתא יהיה הכיף של לישון עם הנכד במיטה
 

EcoT

New member
היא עושה את זה כי זה יהיה לה כייף וגם לבן שלי

ומה שטוב שבדרך כלל אחרי סידרת חינוך אחת קל יותר לחזור עליה.
אבל זה ההבדל ביננו, אני לא שואלת אני מאפשרת כי זה לא מפריע לי ואני לא רוצה להכניס הגבלות לתוך הקשר בין הבן שלי לסבים שלו, בשבילו ובשבילהם.
 
אז אני חושבת שיש הבדל נוסף בינינו

קודם כל, כן, אני שואלת שאלות, כי זו אחריותי, כפי שאני תופסת אותה.
ואני תמיד, תמיד, גם בשוטף בדברים שאני עושה, חושבת על ההשלכות קדימה. לא לעשרים שנה קדימה, אבל קדימה

למשל, עניין השינה.
עד גיל שנה, נגה וזהר נרדמו על הידיים. כן, עד גיל שנה.
בגיל שנה, בליווי אחת מיועצות השינה הכי טובות בארץ, התחלנו תהליך איטי, מדורג, מותאם ספציפית לצרכים של כל ילדה (לזהר יש קושי משמעותי במעברים, כולל במעברים בין ערות לשינה וחזרה), ללמד אותן להירדם בלי עזרתנו.
המחשבה שעכשיו חודש ירדימו אותן על הידיים, ואז אני אצטרך לעבור הכל מחדש, לא נשמעת לי טובה להן. נשמע לי שלהן יותר טוב להגיע, וזהו. לא לחזור כל פעם אחורה, לעשות את כל הדרך (אם כי בקצרה), ואז שוב לחזור אחורה וחוזר חלילה

בדוגמה פשוטה יותר: כשהן קמות בבוקר, אני כבר יודעת מתי הן תרצינה לישון צהריים, ומחשבת את כל היום קדימה לפי זה. אם לא, הן משלמות מחיר של עייפות יתר או של הרדמות קשה מדי.
זה נשמע כמו שעות של לבטים, אבל זה לא. זה בא בקלות
 

EcoT

New member
גם אני כאמא ואני בטוחה שכל האמהות האחרות

עושות את זה, זה לא מיוחד רק לך
אנחנו (חלק מאיתנו) פשוט לא עושות מזה סיפור גדול ומבינות שהחיים לא נמצאים בקוביה הקטנה שבנינו לעצמנו וניתן לסטות ממנה והכל יהיה בסדר. כי אלו החיים, הם בלגן וליכלוך וחוסר סדר, את יכולה לנקות ולנקות אבל האבק תמיד יכנס פנימה אז עושים קצת סדר באבק ובליכלוך אבל לא מנסים לנקות את שואב האבק (הספר של מאיר שלו).
מה שאני מנסה להגיד הוא שילדים זקוקים למסגרת זה נכון אבל הם גם צריכים ללמוד שהמסגרת הזאת גמישה ומשתנה לפי הנסיבות ואי אפשר שהכל יהיה לפי כללים ורשימות (כמו שאמרת למעלה) כי החיים לא עובדים כך ואם אני צריכה לסטות מהסדר שלי כדי שהחיים שלנו יזרמו לכמה זמן עם הרצונות של הסבתא זה בסדר. אני לא רואה בזה פגיעה בבן שלי להפך אני רואה בזה בילוי כייפי בשבילו וגם הוא לומד שהחיים הם לא שחור לבן, הם בכלל צבעים אלא עושר אדיר של חוויות טובות ורעות שמכל אחת הוא לומד.
 
למעלה