החמות? אם הבעל? הסבתא?

mykal

New member
החמות? אם הבעל? הסבתא?

לא מצאתי מקום 'להדחף' בשרשור שפתחה פרח,
ומכיון שאני חמות, וגם סבתא לנכדים מבנות, אבל גם כלה.
אני מבקשת להאיר את התמונה מהצד השני,

האם בגלל העובדה שהחמות מבוגרת מן הכלות, זה הופך אותה במידי,
לכזו שלא מודעת, לגבולות? שלא יודעת שממתקים--פחות מקובלים היום?
האם העובדה שהיא מתנהלת באורח חיים שונה ממה שהורגלתן בביתכן,
או ממה שחשבתן שזה הכי הכי נכון עבורכן, עבור ילדיכם --זו סיבה למנוע ממנה את החויה,
של להיות סבתא?

מותר לי לומר מה אני הרגשתי כשקראתי את הדיון בשרשור ההוא?
שהכלות מתנשאות, חושבות שרק הן 'הצליחו' ללדת דור משובח במיוחד,
שרק הן בלעו את כל החכמה, וכל החמיות הן טפשות ורעות.
ובמיוחד בלטה הגישה של רכושנות שכ"כ מאפינת את הדור הצעיר יותר.
הילדים של הכלות (האמהות) .

אני יודעת שכתבתי קצת מוקצן, ושנשמעו תגובות 'מקלות'
ובכ"ז האוירה היתה כזו.

מצטערת--בכל דור יש שיטות ודגשים קצת שונים בגידול ילדים.
אני יודעת (מסיפורים כמובן,)שהייתי אכלנית גרועה ביותר, והורי הלכו לרופא פרטי,
והוא הדריך אותם, לתת כמה קוביות שוקולד כדי ש'יכנס' משהו לגוף.
היום שום רופא לא יאמר זאת.
ויש לי הרבה דוגמאות בנידון.(לא רק על אוכל, גם על גמילה ועוד)

נראה לי שנכון ככלות קצת להתרכך, ולא לחשוב שכל 'החכמה והצדק' אצל הכלה.

ואני סבתא משקיענית, נכדי הם נשמתי.
לא היה נעים לקרא.--מוכרחה להודות.
 


 
אני עובדת עם בני נוער

מאוד בולטת הגישה שלהם שהשמש זורחת להם מהת...ת, שהכל מגיע להם והם יודעים הכי טוב הכל. אני מרגישה שגם פה בשירשור באו לידי ביטוי גישות דומות ואמירות אבסולוטיות כמו:" אילו הילדים שלי, רק אני קובעת עליהם "(אצל חלקן גם האבא של הילדים לא פונקציה) וכדומה.
המסר שלי לכל האמהות הצעירות הללו הוא שיום יגיע (והוא לא רחוק) שהילדים שלהן יחשבו אותו הדבר עליהן ויתנהגו אותו הדבר כמו שהן נוהגות - ולמה? כי ילדים לומדים הכי טוב מדוגמא אישית ואם את מדגימה להם שאפשר לזלזל במי ששונה ממך, במי שמתנהג אחרת, במי שחי אחרת - כאלו ילדים הם יהיו וכאלו מבוגרים הם יגדלו להיות. אני לא רוצה ילדים כאלו. עדיף לי ילדים שאכלו עוד שני טופי (ובית שמעו שעדיף לצרוך פחות מתוק, אבל אם סבתא נתנה, אז לא נורא) או חזרו עם טוסיק קצת מלוכלך או אפילו ישבו 8 שעות וראו טלוויזיה מאשר ילדים מתנשאים ושחצנים.
 
סתם שאלה

כשהסבתא שמה פס על ההורים, זה לא נחשב שהיא חושבת שהשמש זורחת לה מה...? זה לא נחשב שהיא מזלזלת במי שמתנהג אחרת ממנה?
מוזר, כי זו בדיוק ההרגשה שלי מהחמיות שאני שומעת עליהן פה, וגם משלי: שהן בטוחות שהן יודעות יותר טוב מההורים, ואפשר לשים על ההורים פס.
 
בפעם השמונה מאות עשרים ותשע

הסבתא מבוגרת ממך בכמה עשרות שנים. נסיון החיים שלה טיפלה יותר משלך. היא ילדה לך את אבי בנותייך והצליחה לגדל אותו עד שהגיע למצב שאת בחרת מכל העולם דווקא בו להיות בן זוגך לחיים. זו לבד סיבה לכבד אותה טיפה.
 
בפעם השמונה מאות שלושים

ההגדרה שלך ל"לכבד" היא לבטל את עצמנו. ההגדרה שלי ל"לכבד" זה לדבר בנימוס, גם אם אני מבקשת שיתחשבו בדעתי, להתחשב גם ברצונות שלה.
למשל, כשאני מתזכרת את בן זוגי כל שבוע לעשות איתה שיחת סקייפ עם הבנות, גם אם זה מעכב לנו את מה שרצינו לעשות ביום החופשי שלנו, אני מכבדת אותה. כשאני מדברת בנימוס, אני מכבדת אותה. כשאני שומעת מפיה דברים שסותרים לחלוטין את כל מה שאני מאמינה בו - ושותקת - זה לכבד אותה. כשאני מארחת אותה בביתי כיד המלך ובנדיבות, אני מכבדת אותה. כשמעולם לא סירבתי לה לבוא לראות את הבנות כשרצתה, גם אם זה היה במחיר של שינוי התכניות שלי, או במחיר של הנוחות הפרטית שלי, זה לכבד אותה. לבטל את רצוני לחלוטין מפני רצונה, זה לא לכבד אותה. זה לבטל אותי. לא אותו דבר.
 
בעלך לא מסתמפט את אמא שלו?

אני מנסה לחשוב באיזה עולם מישהו היה צריך *לתזכר* אותי לדבר *פעם בשבוע* עם אמא שלי.
 
האישלי

זוכר לדבר עם אמא שלו יותר מפעם בשבוע, ויותר מפעמיים.
אבל סקייפ זה משהו שעדיין לא בא לנו בטבעי.
העיקר שפתחתן דיון שלם עמוס בתיאוריות קונספירציה...

כרגע, נגה וזהר מתזכרות את שנינו, באמירה "סקייפ!" ואחריהן כל השמות שהן מכירות

לגבי התכניות: יש לנו תכניות ורצונות משלנו, ואנחנו לא עומדים בדום ומחכים לאף אחד. אבל כשהיא רצתה לבוא מהרגע להרגע, ביטלתי תכניות, והפכתי את העולם, בשביל שהיא תבוא. לא בסדר? סליחה, באמת, שהיו לי תכניות ולא חיכיתי רק לבדוק אם היא רוצה לבוא. מעכשיו, אני אשב כל היום בבית, ואחכה לסקייפ ממנה. ואז תגידו שאני סוגרת את הבנות בבועה וגם זה לא בסדר
 
התגוננות של ילד בן ארבע

רק רקיעת רגל חסרה.
וברצינות, אם יותר מאחד ויותר מפעם אחת אומרים לך שאתה נשמע X אז לא משנה כמה תחשוב שאתה Y, עדיין אתה משדר תדמית של X ונותר לך רק לבדוק למה.
 
רק ילדים בני ארבע

צריכים זמן להסתגל לתקשורת אחרת ממה שהם רגילים

אח שלי, למשל, עשה איתנו סקייפ בפעם הראשונה לפני שבוע.
רק עם חמי וחמותי יש שיחה קבועה, כל שבוע, ביוזמה שלנו תמיד.
אבל גם זה, בעיניך, לא מספיק טוב.
בכל מקרה, את צודקת שאני תמיד מביאה פה קול יותר קיצוני מהמציאות.
 
וכיוון שאנחנו מסכימות

שאם נשמע קול אחר ממה שאני מנסה להשמיע, תפקידי להבהיר, אז להלן:
1. לצערי הרב, יש פער של שבע שעות בין אלפרטה לישראל. זה אומר, שכאשר אנחנו קמים בבוקר, אצלכם שתיים בצהריים. זה אומר שעד שאתם פנויים לנהל שיחת סקייפ (בתום יום עבודה, נניח), אנחנו כבר מחוץ לבית - כי ילדים אוהבים לצאת, וגם ההורים שלהם אוהבים לצאת. זה אומר שכאשר נגה וזהר מתעוררות מהשנ"צ שעוקבת את פעילות הבוקר (בינתיים), אצלכם 22:00 או 23:00. עד שהן אוכלות, כבר יותר מאוחר. אז כן, קשה מאד לעשות שיחות סקייפ.
כדי לעשות שיחות סקייפ, אנחנו צריכים לאחר את היציאה שלנו לפעילות בבוקר, וכיוון שהבנות מתעייפות בשלב מסויים, זה אומר, לקצר אותה או לוותר לגמרי (אם הנסיעה ארוכה).
לכן, כן, מה לעשות, סקייפ מעכב אותנו.
כן, קשה להסתגל לזה שצריך להיות בבית, מול מחשב, כדי לתקשר פנים אל פנים.
2. האנשים היחידים שאנחנו מקפידים ממש ליזום שיחה איתם כל שבוע, הם חמי וחמותי. כל שאר העולם, לפי איך שיוצא, ולא יוצא כמעט.
3. השיחה איתם היא בסופ"ש, כשהאישלי לא עובד, כי הוא זה שעושה אותה.
4. כשהיינו בארץ, מעולם לא אמרתי לחמותי לא לבוא לבקר, גם אם זה היה הודעה של הרגע האחרון בזמן שכבר היו לי תכניות. יכול להיות שבעיניך מובן מאליו שאני זורקת הכל מהידיים לכבודה, אבל בעיני זה משהו שאין לקחת אותו כמובן מאליו. יכול להיות שבספר שלך, תפקידי לוותר על כל מה שנח לי לטובת הנוחות שלה. אבל לדעתי, גם לאמהות הצעירות יש מקום בעולם.
5. אני יוצאת מנקודת הנחה שאת כבר החלטת שהיא מודרת ומקופחת, ולא יעזור כלום. זה בסדר, רק רציתי להיות מדוייקת.
6. נניח שאת צודקת, והיא מקופחת נורא. את לא חושבת שזה גם קשור אליה? כשהבן שלה נפלא מספיק כדי שאתאהב בו וארצה בו כאבא לבנותי - זה בזכותה. אבל אם הוא היה בוחר להיות איתה במגע מצומצם, זה לא קשור אליה.
 

avigimel

New member
אני מניח שבימינו לפחות לאחד מכם יש סמארטפון?

אז הנה תגלית שתשפר את חייכם העמוסים - יש אפליקציית סקייפ, תתקינו, ותנהלו שיחה מכל מקום בו אתם נמצאים. אני יודע שזה לא יבלבל אותך, ויש לך מלאי בלתי נדלה של תירוצים, אבל לפחות תשקיעי קצת מאמץ בתירוצים שלא מחזיקים מים.
את לא היחידה שגרה בחו"ל עם ילדים קטנים, ואיכשהו כשרוצים, אין בעיה בלמצאו זמן לסקייפ. כשלא רוצים, הכל עול. האשמה היא בעיקר על אישלך (איזה ביטוי מתיילד), שעושה איתך יד אחד וממדר את הוריו. זה מעיד עליכם יותר מאשר עליה, כי בכל אדם אפשר למצוא צדדים חיוביים ופחות. החיפוש שלכם אותה והמידור שלכם מכוערים מאוד עבור ה"חטאים" שהיא חטאה בהם. לא שאני זוכר את כולם, אבל היא נתנה ממתקים לאחיינית שלך, והיא שלחה צעצועים לגיל יותר מתקדם לילדות שלך. ועל השטויות האלו השקעת המון אנרגיה כדי לנסות לשכנע פורום שלם כמה היא לא בסדר. היא מסכנה, זה בטוח.
 
נכון

קקה של אפליקציה, תסלח לי על הביטוי.
ניסינו אותה כמה פעמים, וגם חברים בארץ ניסו, קקה של אפליקציה.
לעומת זאת, אם הוא גדל איש נפלא, זה בזכות אמא שלו.
אבל אם הוא "ממדר" אותה, כדבריך, זה לא קשור אליה, זה לא בגללה, זה בגללנו

בתור אמא, אני שמחה לשמוע שהטרנד שבו אמא אשמה ברע, והטוב בא מהשמיים התהפך
 
אם זה משהו שהוא אופציה מבחינתכם

ישנה אפליקציה שנקראת וויבר viber היא עובדת על אותו עקרון של סקייפ + סמסים. אני השתמשתי בה מאירופה ודברתי עם אבא שלי והבוס שלי בכל נסיעה לחו"ל מדבר ככה איתי. עובדת ממש יפה. אבל ממש. אנחנו עושים שיחה רגילה ולא עם תמונה. מן הסתם יש רגעים בשיחה של שעה שהקליטה טיפה תרד אבל מעולם לא היתה לי בעיה איתה.

אגב, ישנה גם אפליקצית שיחות הוידאו של ג'מייל. הסרתי אותה כי לא היתי צריכה (והיא סמנה שאני כל הזמן זמינה בג'מייל) אבל גם אותה ניסיתי פעם והיא מעולה.

אני בכלל לא מבינה מה הקטע של הסקייפ הזה. היה פורץ דרך. מאז יש טובים יותר. נקסט.
 

avigimel

New member
אני לא חושב שהוא איש נפלא

את חוזרת ואומרת את זה. לי הוא נשמע לא משהו, על פי איך שהוא נותן לך למדר את אמו. וכנראה או שהיא באמת לא חינכה אותו כראוי, או שהוא פשוט קצת טמבל. זה עדיין לא נותן לכם הזכות לגזול מהבנות שלכם את הזכות לקשר טבעי ולא מאולץ עם הסבתא שלהם.
כל החברים שלנו כאן מסביב משתמשים ב"קקה של אפליקציה" נהדר, בלי שום בעיות. אבל זה לא משנה בכלל, כי אם לך זה עובד קקה, יש אלפי תוכנות אפליקציות אחרות שעושות בול אותו הדבר.
 
עזוב, היא לא באמת רוצה למצוא פתרון.

היא מעדיפה למצוא תירוץ.
אם רוצים אז אפשר בקלות. אם מחפשים תירוצים בטוח מוצאים והאיכות שלהם כבר לא משנה, כי הסבתא נשארת זו שמדברים איתה כי צריך לדבר או כי נגמרו התירוצים ולא כי רוצים לדבר איתה.
אם תחפש בהסטוריה של הפורום תגלה שגם כששיר לי גרה בארץ היא לא ממש היתה חולה על חמותה אז כנראה שהמגורים בחו"ל הם לא הסיבה.
 
אם הייתי רוצה

למצוא תירוץ, הייתי אומרת שאלוהים לא מרשה, ודי.
אז גם אף אחד לא היה מערער על זה

אבל מצד שני, אני עושה מאמצים גדולים כדי לדבר איתה בסקייפ פעם בשבוע, יותר מאמץ ממה שעושים כל ילדיה האחרים, בארץ ובחו"ל. בטלפון, זה סיפור אחר, זה קל ונגיש כל הזמן.
 
באסה, הוא מרשה ואפילו מצווה.

אם המאמץ המטורף שאת עושה הוא יותר מכל ילדיה האחרים אז ממש נקרע הלב עליה.
בטלפון זה קל ונגיש כל הזמן? איתגרת את עצמך ועכשיו שתפי את כל הכתה: באיזו תדירות את יוזמת איתה שיחות טלפון?
(למה יש לי הרגשה שהתשובה תהיה קשורה להפרשי השעות...)
 
לא אולי. בטוח.

כבר מזמן סגרנו על כך שחמותה של שיר לי היא לא חמות השנה וגם לא אם השנה.
בעיני זו לא סיבה לחוסר כבוד הורים ובעיני אחרים כן.
זו נקודת הויכוח היחידה פה. (כמעט)
 
למעלה