החלפת המילה "בעל"

[פלפל.]

אולי טעיתי ואולי יש יותר מביצוע אחד

 

[המוזרה]

יש גם ביצוע של הדצים

 

[ס ק א ל י]

אשה נעלה ...

נעלה נעלה נעלה את הדלת בפני בעלה

 

[שושן פרא]

אין חכם כבעל ../images/Emo141.gif

ניסיון.

 

[ס ק א ל י]

אני בעד בן-זוגי.

 

[מועצת חכמי אחלה]

בגלל זה הוא בן-זוגך, לא?

 

[ס ק א ל י]

כמובן...

[ולכן חרצתי לשון]

 

[גרי רשף]

אני בעד לקרוא לילד בשמו

 

[ס ק א ל י]

אבל זה כבר נושא לשרשור אחר... ../images/Emo3.gif

נראה לי שהכוונה הייתה כינויים בפני צד ג'. שלא תמיד מכירים את הילד בשמו.

 

[משבר אמון]

../images/Emo99.gifשנשאיר אתכם

לבד?

ולעצם

העניין, הדיון בנושא הזה כבר מוצה אצלי מזמן. המילה "בעלי" גורמת לי לחלחלה, ואני לא משתמשת בה אלא במקומות ציבור, כמו בנק או משרד הפנים, שבהם יותר אין לי כוח להיכנס לענייני הגדרות והסברים מאשר יש לי כוח לשמור על האש ה"פמיניסטית". אני משתמשת ב"בן זוגי". (כלומר, במונח "בן זוגי". טוב, בעצם גם בבן-זוגי ממש..)

 

[גנגי]

יש לכם ילד?!../images/Emo2.gif

תקראו לו ציון.

 

[תופס עוגב]

ואם זו ילדה תקראו לה צפת!

(על שם בירת הגליל העליון)

 

[גנגי]

הוצאת לי את המילים מהמערכון!../images/Emo6.gif

 

[תופס עוגב]

טוב זה קונץ קטן - בהתחשב בעובדה

שבסוף ספטמבר האחרון העלתי את המערכון בחתונה של חברים. החברה של זרובבל (אני הייתי יוכבד) טענה שהיה ממש קשה לגמול אותו מתגובות של ציטוטים משם. ד"א, כשהיינו באמצע החזרה האחרונה, צלצל הטלפון, זו היתה הקלטה של התעוררות לחזרה בתשובה, מפי לא אחר מאשר כבוד הרב... אורי זהר. יש יד מכוונת.

 

[giulietta]

"האיש שלי"

פשוט, יומיומי וטבעי.

 

[ס ק א ל י]

מה שהפריע לי

במונח 'בעלי' זה הבעלות. גם 'באיש שלי' יש בעלות, בכיוון ההפוך, אבל כאן היא מצטיירת כיותר נעימה.

 

[giulietta]

אם את רואה

בנישואין יחסי בלעדיות (כמוני), אז אין שום בעיה. הוא שלי, כמו שאני שלו. לפחות עד לשינוי הסטטוס

.

 

[אטיוד5]

תרשי לי למתן מעט ...

לא חייבת אפילו להיות בלעדיות. מספיקה שייכות (לא במובן הקנייני, אלא במובן של קיום קשר, במובן "זה עם זו") כדי להשתמש במילה "של". עם זאת הבעיה בשימוש במילה "של" היא שיש לה גם קונוטציה של בעלות, ואז מה עשינו? השימוש במונח "בן-זוגי" זהה למעשה כי כשפורשים את הביטוי מקבלים "בן זוג" שלי, ושוב עולה ה"של" הזדוני. רק מה, שבביטוי בן-זוגי ה"של" מובלע ולא נשמע לפחות.

 

[giulietta]

מי פוחד מרכושנות?

רכושנות, תכונה טבעית ואנושית כל עוד היא לא קיצונית. יש איזו רתיעה מלייחס שייכות/בעלות על בני הזוג אבל לא על בני אדם אחרים כמו הבן שלי, האבא שלי, החבר שלי (אבא שלי אח שלו בן שלו

בלתי נמנע...). הוא שלי, כי כך הוא בחר, לא כי כפיתי עליו (טוב, נו, ברוב המקרים) והוא יפסיק להיות שלי אם וביום שהוא יבחר בכך. "בעלי" יש לו קונוטציה שלילית רק בגלל חוסר ההדדיות שבו.

 

[אטיוד5]

אין לי בעיה עם רכושנות ...

היא טבעית וכבודה (המפוקפק) במקומה מונח.

ופה, אני מתייחס לרכושנות לא במובן רכוש אלא במובן רצון שבת-זוגתי תהא איתי (לא שלי) ולא עם אחר. בעלות על בן זוג, לעומת זאת, לא נראית לי כלל וכלל. כן, היא מרתיעה. אני לא מרגיש שאשתי היא קנייני, ואני מקווה שגם היא איננה מרגישה כך. גם אם אילצוני לחתום על כתובה שבה קניתיה. החוזה הזה מאוד לא מצא חן בעיני. רק ציינתי שלא צריך ללכת עד רכושנות על מנת להשתמש במילה השייכות "של". מספיק לחשוב שהמילה "של" מציינת זיקה ותו לא.