החלטות בחיים

החלטות בחיים

האם קל/קשה לכם לקבל החלטות? האם קל לכם לקבל החלטה כאשר יש לכם הרבה אפשרויות? האם קל לכם לקבל החלטה כאשר יש לכם קצת אפשרויות? איזה החלטות קיבלתם בחייכם ששינו את חייכם? האם לאחרונה קיבלתם החלטה ששינתה לכם את חייכם? האם אתם לפעמים לא מקבלים החלטות מתוך פחד מהתוצאות של ההחלטה? האם מצאתם את עצמכם במסגרת מסוימת מהפחד לעשות שינוי? האם שינויים מפחידים אותכם? שתפו בחופשיות בכל מה שבא לכם שקשור לנושאים אלו
(אתם לא חייבים לענות על הכל כמובן
)
 

deep ocean

New member
יההההההההההההההההההההההההה

כמות האנרגיה שהשתחררה אצלי ושקיבלתי היא אדירה, וזה תודות להחלטה שקיבלתי לפני כשבוע
החלטתי לעזוב את לימודי התואר השני אחרי שסיימתי כבר שנה אחת. הגעתי למסקנה שלא מעניין אותי ללמוד סוציולוגיה, ושאני רוצה לעשות בחיים דברים שמהנים אותי, ולא להישאר במסלול מסוים רק כי התחלתי אותו! אני כבר ממזמן לא עושה דברים בשביל לרצות אחרים (למשל משפחה/אנשים בכלל), ואני חיה את חיי בהנאה! ההחלטה הזאת ממלאת אותי אושר גדול. בנוסף, אני התחלתי לחפש עבודה ואני גם רוצה לעבור לגור בת"א (אחרי שאמצא עבודה). יש לנו כוח לשנות את חיינו מקצה לקצה, להעשיר את חיינו, לעשות מה שעושה לנו טוב, לחיות מאושרים, להגשים את עצמנו, ליהנות, לצמוח, להתפתח. הכל פרוש בפנינו. רק צריך לראות.
מיכל
 
הכל פרוש בפנינו. רק צריך לראות ../images/Emo45.gif

משפט שצריך לגזור ולשמור! אני מדברת בשיא הרצינות, אני הולכת לכתוב לי את זה ולתלות בחדר שלי על המראה! וגם בעבודה אני אכתוב ואשים את זה במקום בולט. וגם מה שכתוב לפני זה: "יש לנו כוח לשנות את חיינו מקצה לקצה, להעשיר את חיינו, לעשות מה שעושה לנו טוב, לחיות מאושרים, להגשים את עצמנו, ליהנות, לצמוח, להתפתח" וואוווווו! זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, אבל זה פשוט נכון. את באמת מדהימה, מיכל. ואני חייבת להודות שבעבר הלא רחוק כל הדיבורים בסגנון הזה נשמעו לי, סליחה על הביטוי, כמו בולשיט אחד גדול. כמו ססמאות שחוקות של "סוכני מכירות רוחניים". ועכשיו אני מבינה-מרגישה-יודעת-מאמינה שצריך להתעורר ולראות שזה באמת ככה: יש לנו כוח להחליט להיות מאושרים. הכל פרוש בפנינו. רק צריך לראות. (כל הזכויות שמורות ל-deep ocean)
 

deep ocean

New member
../images/Emo141.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo140.gif ../images/Emo42.gif

הכל פרוש בפנינו. רק צריך לראות. (כל הזכויות שמורות ליקום
)
 

suki da yo

New member
אז ככה.

מה שמפחיד אותי בהחלטות גדולות זה לא השינוי. זו אמא שלי. כן, אני יודעת, זה החיים שלי וכל שאר הבולשיט. וזה לא שהיא מכה אותי או מה שלא יהיה. היא דוקא אמא טובה, בדרכה שלה. אבל טיפהלה ( הרבה טיפות , ים שלם) פושית כזו. נדחפת. אם אני יוצאת, זה צריך להיות באישור ושבוע הודעה מראש. זה נשמע טיבעי אולי, אבל זה לא. אז גם החלטות שלא קשורות אליה בכלל, כמו אם אני רוצה לצאת לסופשבוע עם החבר , או כמה אני צריכה ללמוד למבחן הזה, עוברות את אמא שלי...
 
אני כל כך מבינה אותך ../images/Emo39.gif

אבל לצערי אין לי איזה פתרון קסם, אני בעצמי נתקלת במשהו כזה. טוב, לא בדיוק אותו דבר, אבל משהו דומה. לא ידעתי אם לענות לך כי כאמור אין לי משהו יותר מדי חכם לומר לך, אבל בסופו של דבר כתבתי "סתם" כי ההודעה שלך נגעה בי. מקווה שתמצאי פתרון מהיר ואלגנטי (יש דבר כזה? אני רוצה לשמוע...).
נ.ב. ניסית לדבר איתה על זה? "אמא, את אמא מקסימה ואת יודעת עד כמה אני אוהבת אותך. אני גם באמת מבינה ומעריכה את זה שאת כל כך דואגת לי, אבל..."
 
אז בואי תחשבי

איך להגיד את זה ככה שהיא לא תיעלב. אל תעשי את זה בקטע שאת רוצה לנפנף אותה מהחיים שלך, אלא בעדינות. ותגידי לה את כל זה אחרי חיבוק גדול, וכשהיא במצב רוח מעולה, לא שניה אחרי שהיא מנדנדת לך שתודיעי מתי את חוזרת וכו´. רעיון אחר: את יכולה אולי גם לכתוב לה מכתב. טוב, אבל המצב הרי יותר מורכב מזה וכבר אמרתי שאין לי פתרונות קסם או עצות אינסטנט (לו היו לי, החיים שלי עצמי היו הרבה יותר טובים).
 

suki da yo

New member
זה נשמע ממש קל

אבל אני מכירה את אמא שלי מספיק זמן לדעת שאין דרך לצאת- כי היא לא רואה שהיא לוחצת, ואיכשהו זה יגיע נגדי, ותאמיני לי שניסיתי אני פשחוט מחכה לצבא, ולשארית החיים שלי, רחוק מפה...
 

deep ocean

New member
הממממממ

גם אמא שלי שתלטנית....אבל נתתי לה לשלוט בי בעבר. לטנגו צריכים שניים....וכאשר תעמדי על שלך, ותבהירי לה את הגבולות, השליטה תיפסק. אם תדברי איתה בלי התקפה על הרגשות שלך, תראי שזה יהיה אחרת. כשבאים אל אדם מתוך עמדת התקפה, אז האדם יחזיר בהתקפה/מגננה ולא ירצה להקשיב. אם באמת תבואי אליה נקייה מתוך רצון של לשתף ברגשות, מתוך רצון של הקשבה ודיאלוג, היא תקשיב. גם אני חשבתי שזה לא אפשרי, אבל עובדה שכאשר הצלחתי לבוא נקייה אל אמא שלי (שתלטנית) ואל אבא שלי (אדיש- ההיפך ממנה), הצלחתי לשנות את היחסים ביני לבינם באופן מהפכני, ואמא שלי גם הודתה לגבי הצורך שלה לשלוט (שזה בא כמובן מתוך רצון טוב של לעזור וכו´...אבל היא הודתה בזה).
 
החלטות בחיים

הו, כמה שקשה לי לקבל החלטות, חבל על הזמן! אבל אני באמת מרגישה שאני עושה עכשיו שינוי עצום בחיים שלי, שרק במרחק של זמן אני אבין עד כמה הוא היה גדול ומשמעותי. על כל השאלות שנשאלו אני יכולה להגיד: לא, לא קל, ואפילו קשה. "לא לקבל החלטות מתוך פחד מהתוצאה של ההחלטה?" חה... אפשר להגיד שזהו סיפור חיי. או לפחות היה סיפור חיי. אני באמת מתכוונת לקחת את החיים שלי בידיים. אני אומנם מתה מפחד מכל השינויים והתוכניות, אבל אני מעדיפה למות מפחד ולעשות מאשר למות מפחד ולא לעשות. יותר מדי זמן קיבלתי דברים שלא אהבתי, חייכתי כשהייתי עצובה, נסעתי למקומות שלא רציתי, למדתי כמה חשוב לתת וכמה אסור לבקש ("אם יגיע לך, תקבלי"). עכשיו אני מבינה שלא הייתי מנומסת - הייתי מומיה, שהחיים האמיתיים עוברים מעליה. אז נראה לי שעוד מוקדם לקבוע את זה, כי בינתיים הכל תוכניות והחלטות ולא ביצוע מעשי, אבל אני חושבת שההחלטה של אתמול, להפסיק לספוג את ההשפלות במקום העבודה, היתה משהו ששינה לי את החיים, פשוטו כמשמעו. לא רק בגלל שמעכשיו יש לי (מבחינת אחרים ומה שיותר חשוב, מבחינתי, בהרגשה הפנימית) יותר כוח, אלא כי המחשתי לעצמי שאני מסוגלת לעשות דבר שנראה בעבר כבלתי אפשרי. שאני יכולה, צריכה, חייבת, גם לדרוש. ולקבל. ושלבקש זו לא מילה גסה. והיום כבר יישמתי שתי החלטות מאתמול: יש מישהו שמחזר אחריי כבר שבועיים, לדעתי הוא כבר הבין שאני ממש לא מתלהבת אבל הוא ממשיך לנדנד, ועושה את זה בצורה קרצייתית. הוא התקשר אליי היום והזמין אותי לארוחת צהריים, וכשאמרתי שאני לא יכולה אז הוא שאל על פגישה בערב, והמשיך ונידנד וקירצץ ולא עזב. אחרי נשימה ארוכה (הפעם זה לא היה קל כמו אתמול, כי הבחור לא רע או מגעיל, סתם נודניק... אבל בכל זאת גוזל ממני כוחות נפש) עשיתי את מה שדימיינתי לעצמי אתמול בלילה, ואמרתי לו חד וחלק מה אני חושבת על כל העניין. הוא היה בשקט כמה רגעים, ואמר בסוף שהוא מבין וסגר את הטלפון. אז כאילו ניצחתי וסימנתי עוד
ברשימה, אבל האמת שאני מרגישה קצת נאחס... כאילו יצאתי מגעילה... מצד שני, מה אני יכולה לעשות? להיות לא אמיתית? להיות מלאכותית ומזוייפת? להמשיך להמציא תירוצים למה אני לא יכולה להיפגש איתו היום או מחר או ביום העצמאות? אוף... אני ממש מקווה (בשביל שנינו) שהוא באמת לא יתקשר יותר.
בכל אופן, החלטה נוספת שיישמתי היה ששרתי הבוקר באוטובוס, דבר שתמיד הייתי נחרדת לעשות! זה לא ששרתי אופרה, אבל שרתי לעצמי, ונהניתי מכל רגע, והתעלמתי מהמבטים מהסביבה. טוב, ניצחון קטן, אבל ניצחון. ובכלל, למה היה כל כך קשה לעשות את זה עד היום? דבר כל כך, כל כך פשוט? אני ממש מפחדת מהצל של עצמי. טוב, את זה ידעתי הרבה זמן אבל לא היה לי אומץ לשבור איכשהו את מעגל הקסמים הזה. נראה לי שעכשיו מתחיל להיות לי. כן. לו הייתי קוראת לפני כמה חודשים את ההודעה של deep ocean בתגובה להודעה הזו, למשל, או אפילו את ההודעות שלי מאתמול - ועוד יותר, אם הייתי חושבת על הסיטואציה שקרתה אתמול - הייתי אומרת לעצמי "כן, בטח... זה יכול לקרות רק לאנשים אחרים". עכשיו אני מבינה שגם אני יכולה להיות מאושרת. ואני מתכוונת להיות מאושרת, למרות שהדברים שאני צריכה לעשות או לעבור כדי שזה יקרה (חלק מופיעים ב"רשימה" שלי, ויש עוד כמובן) באמת מפחידים אותי. טוב שאני כותבת את כל זה. זה כמו התחייבות לעצמי להיות מאושרת, ותזכורת שזה אפשרי ושאני בכיוון הנכון.
 

אחשל

New member
סגלגלה - את פשוט מדהימה../images/Emo65.gif../images/Emo45.gif

קצת מזכירה לי את עצמי לפני 10 שנים בערך... אני מתרגש לקרוא על התהליך שעברת, החשיבה והתכנון המודע של המהלכים שאת מבצעת - מרתק... אכן, גם את יכולה להיות מאושרת. את צריכה רק להחליט שאת רוצה...ונראה לי שכבר עשית את זה...
 

MsPiggy

New member
אולי גם אני אתחיל לשיר ביום ראשון

כשאני אהיה על אוטובוס בתל-אביב, התחלתי כבר לעשות את זה ברחוב ולא איכפת לי כל כך כשאנשים שומעים... ואולי אני אשיר גם אופרה, (אני יכולה, באמת!)
 

deep ocean

New member
אני נסעתי במכונית

ולא שרתי, אבל עשיתי כל מיני פרצופים מגוחכים והיה כיף לקלוט שמסתכלים עלי במכונית ליד, והמשכתי את הפרצופים...
 

MsPiggy

New member
ואוי היום כשהלכתי מתחנת האוניברסיטה

לכל אורך רחוב הירקון שרתי כל הזמן, ממש חזק, אבל עצרתי כל פעם כשאנשים הגיעו ממולי... אבל נראה לי שכמה נהגים עם חלונות פתוחים שמעו אותי
 
למעלה