החלטה גורלית

החלטה גורלית

לפני 5-6 שנים היה בזוגיות שלי ובעלי משבר שנבע מחוסר יכולת הידברות על הרגשות הפנימיים וגרם לנתק של שתיקה ארוכה וחוסר תפקוד שלי בבית. באותו הזמן בעלי רכש מחשב חדש והחל לגלוש באינטרנט . הכיר בחורה בת 26 והחל לצאת איתה ולבלות איתה את לילותיו. לקח אותה לאילת לסוף שבוע, לקח אותה לטיול בחו"ל ל10 ימים ועוד . הדבר נודע לי במקרה יום אחד כשהשאיר את המחשב שלו פתוח. הוא הכחיש אבל הכחשתו גרמה לאיבוד מוחלט האמון שנתתי בו. בעלי אדם מאוד מוכשר הוא כתב לאהובתו בלילות ספר שירים וכל זאת כאשר אני לבד בלילות במיטה שומעת את תקתוק המקלדת מהחדר הסמוך. הרומן נגמר כאשר הבחורה החליטה להתחתן וכל זאת אחרי שכמעט התגרשנו. את טבעת הנישואין הורדתי מאצבעי ביום השקת הספר למאהבת בארוע נוכחו כל המשפחה ומכובדים נוספים - אני לא נכחכתי למרות שיום קודם הוזמנתי (כעלה תאנה ). נכון שאני לא מוכנה לקיים איתו יחסי מין מכיוון שאני לא מוכנה לעמוד בתור בין אוננות בסרטי האינטרנט לבין פגישותיו עם הגולשות הצעירות. המצב היום סטטוס קווה -חיים ביחד אבל כל אחד לחוד. אני ממש לא מסוגלת לחבק אותו או לנשק כמו פעם הכל השתנה הוא החל לעשן ואני מאוד סובלת מריח העישון הדבק בכל גופו פיו ובגדיו . לפני שנתיים הפסקתי להכניס את משכורתי לכלכלת הבית כדי להעביר אליו את התפקיד הזה והשארתי לעצמי רק את תפקידי הבית כולל צורכי הבית וצורכי הילדים ( בעלי לא נוגע בשום דבר בבית- בא אוכל אינטרנט ישן והולך ) כל פעם שאני מוצאת קונדום בכיסו של בעלי אני חושבת לעצמי האם הגיע הזמן להתגרש ? זה שהוא חי חיים כפולים הוא כבר לא מכחיש. אני מגרישה שעדיין אין לי את האומץ לקום ולומר לו בוא נתגרש! אני נקרעת מבפנים יודעת שמה שהיה לא יחזור יותר לעולם. אין יותר אמון, אין אהבה, אין כמעט ביחד- ואם יש זה ממש מעולץ. אני יודעת שאני היום עלה תאנה לכל מה שהוא עושה. יש לי הרבה מה להפסיד בגרושים - בסך הכל אני חייה טוב, הילדים החיילים באים מהצבא לקבלת שבת משפחתית,יש עוד ילד בגיל העשרה בבית .( אני מכינה הכל כולל הקניות הבישול וכו' ובעלי מגיע אחרי שפגש את כל מי שרצה לפגוש ) לא חסר לי מבחינה חמרית דבר, היחסים ביננו הם לא ממש רעים-הם קורקטיים, אין שיחה פוגעת או משהו כזה, יש התחשבות או אקרא לזה כבוד הדדי, אני יכולה לעשות כל העולה בדעתי יש לי זמן פנוי וחופשי, אני יכולה להפגש עם חברות או ללכת לסרט ככל העולה בדעתי אין לי שום הגבלה. אבל אני לא יכולה לקבל את הרעיון שכל אחד לעצמו כלומר אם יהיה לי מאהב לבעלי ממש לא אכפת. אני כמו פרפר חופשי אבל אחרי יום אחד הוא - מת. פשוט אנחנו שני אנשים החיים באותו הבית זהו. אני בלבטים מזה כמה שנים וממש קשה לי להחליט אנא עזרו לי
 
עניין של הבדלים

קראתי בעיון רב ובמיוחד את דבריך. הייתי מסכם את הדברים כך- אין שום הבדל בין מה שאת מתארת לבין חייה של אישה גרושה או פרודה החיה בבית אחר, ככל שהדבר נוגע לקשרים לבן הזוג/האקס. ההבדל היחידי מתמקד בעצם מגוריך המשותפים איתו. ולפי שאני מבין, הרי די לשנות את מקום מגוריך כדי לקבל את השלמות של הפירוד. אני מכיר כמה מערכות הדומות לשלך, הן מרימות אצלי גבה ככל שמדובר בזמן מתמשך, וככל שההכרה כי דברים שהיו לא עוד יהיו. מדוע? משום שעל ידי הפירוד, תאפשרי לעצמך למצוא בן זוג שיחזיר לך את הנעימות של "טובים השניים מן האחד", של איש שאיתו מחליפים חוויות, איש שחיים איתו ולא רק על ידו, כל עוד תשארי בתחומי הטריטוריה של המערכת הקודמת, לא תצליחי להשילה מריגשותיך גם לא להפחית את עוצמות העלבונות, ודבר חשוב, בן זוג פוטנציאלי כלל לא ילבלב סביבך. לפחות כדי לדעת היכן את נמצאת, עליך לעשות את המעשה הראשון והמחייב, כדי לחוש את ה"לבד", והוא לעזוב את הבית לאלתר. אם להישען על דבריך, אין עוד תוחלת לזוגיות שלך, חבל על הזמן שלך. ולסיום המלצתי החמה היא- אל תתני לשיקולים חומריים לקבע אותך בתוך המערכת שבה את נמצאת. חבל על ההוויה שלך. בברכה
 
תודה לך המתבונן

ההחלטה בשבילי קשה ולא בגלל החומריות, כי אני מרויחה היטב מעבודתי. שנים רבות גם פרנסתי את הבית רק בשנים האחרונות הפסקתי וצברתי לעצמי כסף בצד ליום גשום. הבעיה העיקרית שלי היא שבעלי הוא אדם מיוחד אני במידה מסויימת מעריצה אותו הוא מבריק . האפשרות שאהיה עוד גרושה המסתובבת לחפש גבר אינה קוסמת לי כלל. אין בי את הרצון היום להתחיל לחפש גבר אחר אני שקוע בנוחיות שאינה טובה לי. אני חייה שנים רבות בצל אדם שהשפעתו הסביבתית גדולה . אני אומרת השפעה סביבתית מכיוון שכל השנים האלה בעצם אין לנו ממש חברים קרובים יש רק פעילות חברתית כללית כזו חסרת רגש קרוב, וחסרת אינטימיות. הלבטים שלי נובעים גם מהרצון להחזיק במסגרת לילדים שבתקופת הצבא יוכלו לחזור לבית חם ונעים . אני כל הזמן דוחה ודוחה את ההחלטה למרות שהכתובת על הקיר . תודה לך על העידוד
 
קסם האמת

אין דבר נעים יותר מאשר סביבה שבה חשים את האמת, גם אם היא לא נעימה ביחידת זמן, היא עדיין עדיפה על זיוף נעים. עדיפה אמת כואבת מזיום נעים. והנה לך דברי. מעצם מילותיך אני למד כי זוגיות ומסגרת נורמאטיבית היא ערך עליון אצלך, אך כפי שאני מבין, אותה מסגרת שבה את נמצאת, אין בה את אותם ערכים שאת היית מייחלת לעצמך, זו הסיבה שהעלתי את אפשרות בן זוג אחר, שהרי לא עצם היות בן זוג מושך אותך כמו מסגרת שבתוכה את מרגישה בטוחה, ומהלכיך נעימים. אז ראי נא את הסתירה בדבריך לפחות כגורם מעודד לחיפוש הטוב כפי שאת מבינה אותו- הנה מחד גיסא- הזוגיות הנורמאטיבית רצויה בעיניך, היא בית חם, היא מסגרת חמה לילדים, ומאידך גיסא את טוענת שאינה כזו כפי שהיית רוצה. עליך לקבל החלטה כבדה, ולא קלה- מה הוא הערך העליון שעליו תקריבי את אישיותך- האם זוגיות נפלאה, כזו שיכולה להתקיים עם כל בן זוג? או שמא הערך העליון הוא עם בן הזוג הנוכחי, שאיתו את כמו "מזייפת" חמימות, ונעימות כלפי הילדים ושאר הסביבה. אם אין תלות חומרית בבן הזוג, מה יותר נכון לעשות, ואני מתריע שאני נשען על דבריך בלבד, מאשר לנסות ולהביט על הזוגיות הזו מפרספקטיבה אחרת, מן החוץ אל הפנים, ואז לקבל את ההחלטות הנכונות. מניסיוני יכול אני לספר לך כי מרגע שמבצעים את מהלך הפרידה הפיזית, מתחוללת מהפיכה בחשיבה אצל כל השחקנים במשחק הזוגיות, הן אצל בן זוגך והן אצל ילדיך, כולל אצלך, המשמעות היא, וזו עוד אפשרות, כי לאחר העזיבה הפיזית, ערכיותך, וערכיות "הביחד" המשפחתי אצל בן זוגך תגדל או אז יחולו בו שינויים הרצויים לך. לדעתי, כל עוד תשארי במחיצתו, לא תהיה שום מגמת שינוי. ההליכה ללחוך עשבים בשדות אחרים היא נביעה של שחיקת "הביחד", האדם הפועל כך מפיח בתוכו ריגושים חדשים, מעלה את רמת העניין בחייו, ואפילו מתאהב בעשב אחר שאינו גדל באחוזתו. לעומת זאת, הצריכה החומרית איננה משתנה. והנה ראי מה קורה- אביר חלומותיך, את ריגושיו במקום אחר מקבל, ואת צרכיו החומריים בביתו מקבל, לא פחות ולא יותר כשאת משמשת לו לעזר בתחום החומרי. וכדי לחדד מעט את הדברים, ובזאת אסיים- כפי שנראים הדברים, מן התיאור שלך, את משמשת לו לא יותר מאשר "אם בית". וכמו שאמרתי, גם הוא חי כמו גרוש או פרוד. והנה שאלה מסיימת- האם אין אנשים גרושים או פרודים שמעסיקים אצלם בתשלום, מישהי שתכבס להם, שתבשל, שתנקה ובקיצור שתנהל את הבית? ואם תסכימי איתי שהתשובה חיובית- אוסיף ואשאל- ומה את שונה מהן? נסי לחשוב בכיוון זה. חבל חבל חבל על הזמן היקר שאת מבזבזת במסגרת שאינך מוצאת בה עינוגים. כאשר יראו הילדים את אימא שלהם מחייכת, צוחקת ואף מנענעת גופה בריקודים, אני משוכנע שהם יהיו מאושרים יותר מאשר המראות של אימא עצובה, אשר נפשה כבויה בתוך מסגרת שנשחקה בלי יכולת לתקנה. חישבי על זה. ואני מאחל לך מכל לב יכולת מפוכחת ויציאה מהשפעה של אמוציות. זה לא קל, אך זה אפשרי. מכל לב בהצלחה
 
אני מאד יכולה להבין את הפחד

מלהשאר לבד, ואת השיקול שאולי עדיף להשאר עם בן-הזוג הנוכחי, כי את הקפריזות והטירופים הקטנים שלו את כבר מכירה, אבל לא כך הוא. הילדים שלך כבר גדולים וודאי יכולים להבחין שלא טוב לך בזוגיות, גם אם את משתדלת להסתיר את העניין מעיניהם. הם אוהבים אותך וישמחו בכל החלטה שתקבלי, גם אם לא תמצא חן בעיניהם, כאשר תסבירי להם שהחלטת שלא להשאר במקום בו לא טוב לך. אל תחשבי כרגע על זוגיות אחרת אלא נסי לעצב את החיים כראות עיניך. כאשר תהיי אדם שלם ושמח בחלקו - הזוגיות תמצא אותך. בהצלחה.
 
תודה לך אמריליס

נכון את בהבנה שלך ממש חודרת לתוך הנשמה - אני פוחדת זה נכון. תמיד חשבתי שאנשים שמתגרשים עושים את זה מתוך שנורא נורא רע להם. ואילו אני נמצאת במצב ביניים כזה משונה. אין לי הצדקה מלאה למהלך כל כך דרסטי בחיי הנוחים והשקטים שלכעורה מתנהלים להם על מי מנוחות ובמבט כללי רבים מהעם שלנו מבלים זמנם ביחסים אינטימיים עם נשים אחרות בדרגות שונות של רגש שישנו או שאיננו. ולכעורה יכולתי לחיות כך את חיי עד לפנסיה. תאוריות רבות מתארות את האפשרות שאדם יוביל מעשיו על פי המחשבה וההגיון ולא על פי הרגש. נאמר ובצדק "סוף מעשה במחשבה תחילה." אבל המחשבה שלי נובעת מהפחדים שלי לעשות צעד מכריע בחיי. אז תודה לך על הדברים הנוגעים והמבינים את הנפש פנימה.
 
נוחיות מול פחדים

כולנו פוחדים ולא רק מפרידה מבן זוג ומחיים נוחים. אנחנו בעיקר פוחדים מהלא נודע וזה בהחלט טבעי, הפחד נועד לגונן עלינו, אבל כשזה כבר מילא את תפקידו, אנחנו לא משתמשים בתבונה, מסיקים מסקנות ומפיקים לקחים, אלא נותנים לפחדים לשלוט בחיינו, חלקם הרבים בעידוד הסביבה הקרובה והרחוקה, אבל הסביבה לא חיה את חייך ואת היא בעלת הבית על חייך. את צריכה ללמד את עצמך להתגבר על הפחדים הללו. הבטחון שיש לך, זה משהו שיצרת, מה שאומר שבטחון זה משהו שיוצרים, את פשוט תצטרכי ליצור אותו מחדש ואפילו יש בזה אלמנטים מרעניים ומרגשים ובמיוחד כאשר את עושה את זה לבד ואין לי ספק שהלבד היום לא נמשך לעד, בצד "שוק הבשר" מתקיים "שוק" של אנשים ששומרים על שפיותם ורוצים בקשר חם ואמיתי, אלו שמקבעים את עצמם בשוק הסטוצים, גם ימצאו את עצמם בסטוץ לא נורמלי בפנסיה:)... רק האמיני בעצמך, אשמח להפוך לחברתך ולתומכת לימים לא קלים אבל הם יהיו עדיפים על הלא קלים המוכרים לך היום.
 
ביצוע הפרוד בפועל הוא קשה

הצעד לביצוע פרוד הוא קשה מכיוון שאני מגיעה ממקום שהוא "טוב" אני לא מגיעה לזה מתוך ריב או חוסר כבוד לבעלי אני יכולה לומר חוסר חיבור או חוסר עניין משותף וכו' את הכוחות אני יצרתי בתוך עצמי מתוך התעמקות בעולם הרוחני עולם הבשר לא קורץ לי אני שנים רבות חייה -ללא מין כלל !! והתרגלתי לזה. אני לא מחפשת מין אני בת קרוב ל50 .מין זו לא המטרה שלי. וסטוץ זה ממש לא הקטע שאני יכולה להתחבר אליו אני מחפשת קירבה רוחנית וללא קרבה זו עדיף לי לחיות לבד . יש בלבד הרבה תוכן ! תודה לך
 

חזקוש

New member
בזוגיות קרבה רוחנית זקוקה לקרבת גוף

הקרבה הגופנית היא דבק לרוחניות ומשפיעה בהחלט על הנפש. גבר וגם אישה זקוקים למין כמו שהגוף זקוק למזון יש מרכיבי מזון שחסרונם אינו קריטי להשרדות ובדומה לכך החסך ביחסי מין. היכולת לשרוד ללא מין אינו אומר כי רצוי לחיות בלעדיו. צר לי עליך שהחלטת לחיות ללא מין כפי הנראה אינך מינית ובעבר במהלך חייך לא נהנית ממין טוב. את נראת לי אדם קצת נוקשה גם לעצמך שכל ההשתלמויות ה"רוחניות" לא ריככו אותו.
 
טעיתי בהתרשמות חזקוש........

הביקרות שלך כלפי המיניות של הגברת ממש לא במקום ורק מעידים על חוסר רגישות מצידך. מה לעשות? אצל חלק גדול מהנשים אם לא אצל רובן, העניין למין הוא קודם כל מצב נפשי. ואל לך לשפוט את המיניות שלה. נכון שהיום יש נשים שמתיחסות למין כמו גברים, זה עניין אחר ולגיטימי, אך אצל רוב הנשים המנגנון מורכב יותר מאצל הגברים ויתכן שהסיבות הן סיבות של חינוך ותפישה. אין לי ספק שאם הגברת תימצא בסיטואציה אחרת מאשר זו בה היא נמצאת היום, כל ההורמונים יפעלו בהתאם ואני מאחלת לה שתצא ולו רק בשביל להכיר עוד גבר בחייה ותחווה חוויות שחסכה מעצמה. הדיון שהתעורר כאן, אכן מרתק, מרתק לשמוע את הקול הנשי (ואני לא פמיניסטית), נשים רבות לא זוכרות שהן נולדו למין החזק. יש לי הרגשה היום שבעוד מאתיים שנה הנשים יחזרו לשלוט בעולם ומבטיחה לכם שמלחמות לא יהיו מנת חלקם. לו יהי( לא בעד השלטון רק נגד מלחמות) ובנימה אופטימית זו, מאחלת יום נהדר לכולם. ולך הגברת הנהדרת, מעריכה מאוד את האומץ ואת הפתיחות שלך, יש לי עיצה אחת בלבד, פנקי את עצמך ולכי לטיפול, זו ממש פריוולגיה, טיפול שילווה אותך בתקופה הקרובה עד שתתגברי על הקשיים של הפרידה. לי זה מאוד עזר ומאוד חיזק.
 

חזקוש

New member
ואכן טעית מסכת.. זו יותר עצה

אין לי ביקורת עליה כלל אלא עצה להביט על החיים ממקום נוסף. המניות של נשים וגברים אכן שונה. אך גם בין הגברים עמם והנשים עצמן יש שוני וכפי שאמרת הדבר נעוץ בחינוך ותרבות הסביבה ואני אומר שגם בתכונות גנטיות. מהדברים שכתבה "המחפשת" יש לה בעל עם תכונות חיוביות רבות העולות על אלו הנמצאות ב"שוק הבשר" מבלי להכנס למראהו החיצוני. האישה לדעתי כועסת עליו ובצדק בשל התנהגותו אבל קשורה אליו עדין רגשית. מהתנהגותו לאחר שהודיעה לו שהיא רוצה להתגרש נראה שיש סיכוי לתיקון. אני לא כ"כ בטוח שאת אכן שוחרת את טובתה בזאת שאת מפרגנת לה על ה"אומץ" להתגרש. צריך גם הרבה יותר אומץ מאמץ ונחישות לתקן קשר מקולקל שכזה. כמובן |רק| אם יש עדין רגש אכפתיות ורצון משני הצדדים ואת זה צריך לקחת אחריות ולחשוף. ובאשר לשלטון הנשים. שטויות -נשים בכוח יותר אגרסיביות מגברים. הוכח בהיסטוריה וניתן לראות זאת בנקבות שבטבע. הגישה שלך לשלטון נשים היא פאשסטית ביסודה דעות כגון אלו מסוכנות לאנושות. כגבר שחווה מלחמה כלוחם אני מיחל ליום שבו לא יהיו גבולות מדיניים ולאומיים והעולם יהיה בנוי מחברות קהילתיות והסכמה תרבותית.
 
אומץ להישאר....

מחפשת עוברת תקופה ארוכה "אלימות נפשית" עצם זה שבעלה שוכח את הקונדומים בכיס המכנסים ויודע שהיא זו שתמצא אותם, הוא כבר אינו מסתיר ממנה את הבגידות שלו, למחפשת אין מושג מה קורה בחשבונות הבנק של המשפחה זה נקרה "אלימות כלכלית". מחפשת עוברת כבר שנים אלימות סמויה, כן, גם זו אלימות ... אתה כותב: "מהתנהגותו לאחר שהודיעה לו שהיא רוצה להתגרש נראה שיש סיכוי לתיקון"... אתה באמת ובתמים חושב שזה אפשרי? נכון שצריך המון אומץ, נחישות ומאמץ לנסות לשקם קשר מקולקל במיוחד זוג אשר נשוי שנים רבות אך אני בספק אם זה יעזור (תאמין לי, מנסיון), ההתנהגות והדפוסים באנשים בגילנו קשים מאד לשינוי ואם כל הרגש הקיים לבן/בת הזוג ורצון לשקם, כמעט בלתי אפשריים. ואני בטוחה שמחפשת ביום שתסיים את הנשואין האלה אשר נעלו, סגרו אותה מבחינה מינית עקב "הקונדומים בכיס בעלה" ותכיר גבר ברמה הרוחנית, רגשית היא תיפתח לחיי מין ותחזור לתקופה של גיל ההתבגרות
.
 

חזקוש

New member
בכל זאת יש סיכוי

מיקי החביבה, מערכות יחסיםבכלל אינן דבר נקי יש בהן אושר עצב אנטרסים פגעה והיפגעות והכול מכל כל ההבדל תמיד הוא המידה והמינון והתדירות. אם העיניינים השליליים זניחים הרי לך מערכת יחסים טובה. אנשים נוטים ליעץ ולאבחן מתוך נסיונם האישי ובטעות. חווית אשיות אינן סטטיסטיות ואינן תוצאות מחקריות עליהן ניתן באמת להישען. אני טוען שמחפשת זקוקה באופן איש ליעוץ מקצועי שילמד אותה להתמודד לכאן ארו לכאן עם הבעיה הפרטית שלה,יעוץ כזה נשען על ידע מצטבר ונחקר . רק שלא תהיה פזיזה.
 
אכן הראיה הנשית היא שונה

מסכת יקרה אין מה לעשות מול ההבנה גברית היא פשוט שונה במהותה מההבנה הנשית . אכן זה ברור שברגע שאמצא גבר כלבבי אחווה איתו את כל החוויות הנפלאות שזוגיות נכונה ואמיתית יוצרת, גם מין (וטוב
) יהיה שם. העובדה ששנים נמנעתי ממין נבעה ישירות מיחסי הזוגיות המעורערים ומכך שבעלי מצא לעצמו מסגרות אחרות למלא צרכיו המיניים ואני לא היתי מוכנה לחכות ל"תורי" . ברור שמצב כזה בזוגיות הוביל אותנו לכיוון אחר ידוע וברור - גרושים השאלה היתה רק מתי להתגרש? ולא האם להתגרש ?. הכתובת היתה על הקיר. ותודה לך על ההבנה
 

חזקוש

New member
מחפשת ז"א שכבר החלטת רק חיפשת דחיפה

אם זאת החלטתך אני מכבד אותה.מבלי להכיר את הפרטים אני מבין שנשארת במערכת הזוגית מסיבות של נוחות ילדים פחד ועוד. שאלת עצמך פעם במה את תרמת להווצרות הנתק הזה עם בעלך? חייב להיות גם לך משהו בזה. את חייבת לעצמך בדיקה שלא תווצר לך מערכת שניה דומה.משום מה אנשים נוטים לחזור שוב על אותן מערכות יחסים.
 
אפשר גם הפוך

כאשר יש זוגיות טובה ! כמובן שיש גם מין הם הולכים יחד. וההפך הוא הנכון לגבי זוגיות לא טובה. ואפשר לומר גם הפוך - קרבה רוחנית היא דבק ומשפיעה גם על הגוף. כך זה יותר במבט נשי
 

חזקוש

New member
זה לא הפוך זה יחד אבל הכל בראש

אין ספק שקרבה גופנית משלימה קרבה נפשית שחלק ממנה היא הרוחניות. זה מתחיל במראה עינים ושמיעת אזניים וממשיך אל התוכן ומשם ליצר. זה לא מבט נשי אלא אנושי.
 
למה כוונתך מן החוץ אל הפנים?

מתבונן יקר נכון שאני מיחלת לזוגיות אחרת זוגיות של חיבור הנשמות. אבל אני יודעת שזה רק באגדות מכיוון שבכל זוגיות שתהייה לי בעתיד יש לבן הזוג את המגרעות שלו, יש לו את הצרכים שלו, יש לו את האישיות שלו. השלם כולל בתוכו גם טוב וגם רע. אני כבר לא בגיל של ה"אביר על הסוס הלבן" .אני חושבת לעצמי - כדי להתגרש צריך שיהיה ממש ממש -רע אני שומעת על אנשים שהתגרשו ואחר כך הצטערו שעשו את המהלך הזה. אני רואה סביבי את ההיצע העצום של "שוק הבשר" בעיתונים באינטרנט בחדרים להשכרה, מסיבות מין והחלפות זוגות וכו' אז אני שואלת את עצמי חייהם של עשרות אלפי אנשים סובבים סביב נושא המין המזדמן והזמין , ואני בטוחה שמרבית האנשים עושים זאת מאחורי גבה של האישה בבית,וללא ידיעתה. הענין התגלה לי באופן מקרי, הנה כל מה שקורה מסביבי הגיע לתוך כותלי ביתי. זה כבר לא ידיעה בעיתון על צימרים מפוצצים בגליל או במושבים זה כאן בתוך הבית שבניתי בתוך הזוגיות שלנו. ומכאן חיי הזוגיות שלנו החלו לצנוח במשך השנים יותר ויותר.ובעיקר בגלל העובדה שבעלי לא מוכן היום לותר על העינוגים מחוץ לבית וזה בעצם סוף הדרך. הנוחיות לחיות חיים כפולים נוחה לו. נכון אמרת אני משמשת היום כ"אם בית", בשנים שהילדים היו קטנים הפכתי לאישה ממורמרת כזאת שמאושרת כשהבעל יוצא למילואים (לטפל בפחות אחד)והיתי שחוקה וכעסתי על כך שאני נושאת בעול לבד אבל היום אני בגיל אחר אני שלמה עם עבודות הבית אני עושה אותן בשמחה ולא מפריע לי שאני מתחזקת את הבית בעצמי כך עשיתי כל השנים ואני עושה את זה היום באהבה רבה אין היום בליבי כעס על שום דבר , גם לא על בעלי. אני מבינה שזו הדרך שטובה לו. אני פשוט הגעתי לשלב בחיי שבו אני צריכה להחליט האם מתאים לי או לא והתשובה ידועה לי פשוט אין לי אומץ - אם לא מתאים לי התשובה היא לקום ולהתגרש. אני מרגישה שאני חייה בחסר, ללא רגשות , שהנתינה שלי היא לא ממש מה שאני רוצה לתת יש בתוכי הרבה יותר. נסיתי לתת לבעלי יותר אבל כנראה שאין ממש חיבור. לא הבנתי למה כוונתך לפרספקטיבה אחרת מן החוץ אל הפנים? אולי תבהיר לי את עמדתך כדי שהדברים יהיו לי יותר ברורים. תודה על האכפתיות ועל התמיכה
 
פרספקטיבה- ורכישת זוית ראיה

כאשר תעזבי את המסגרת, תרכשי את התחושה של "הלבד" באופן מוחשי. וכאשר תחושי לבד, תלמדי את הערכיות של הלבד באופן מושלם, או-אז תוכלי לערוך את ההשוואה הערכית שבין הזוגיות לבין ה-לבד. האדם הוא יצור חברתי, החיבור אל בן הזוג השני הוא מן הטבע, אך לא מן הטבע להיות רק עם בן זוג אחד ויחיד לאורך כל החיים, זוהי מלאכותיות שהאדם כפה על עצמו. הדברים שאת מציגה כאן, בהודעה האחרונה, הם ממש ממש בסתירה מוחלטת לכל מה שהצגת עד כה- או שהזוגיות מפריעה לך או שהיא מספקת לך מטריה וכל השאר הן השלמות או אי השלמות. ובאשר למיניות כפי שהצגת אין ולו דבר אחד ויחיד שאיננו קשור במין, אם באופן עקיף ואם באופן ישיר, עצם הרצון שלך בבן זוג ועצם השיפוט שלך את בן זוגך באותה מערכת היא ביטוי של צרכים שנובעים מהבדלי המין שבינכם. בטבע גם חיות מתקשטות כדי להרשים את בן הזוג, הקישוט הוא חלק מן המיניות, כלומר- הלבוש הנאה, האוכל הטעים, הזוגיות הנפלאה וכן הלאה הם אלמנטים המאפשרים סביבה נוחה ונעימה לקיום היעוד שלנו בטבע שהוא ---- שרידות הגזע. ושרידות הגזע איננה יכולה שלא על ידי המיניות. גם במיניות ישנם תעתועים של הטבע שמבקש לשמור על היעוד- קרי שרידות. האורגזמה, החיזור, התחושות ההורמונאליות בגוף שהן נעימות, וכן הלאה. מה אני מבקש בכל זאת- אל לך להביט על המין כגורם שלילי, כגורם שיש מקום שהוא לא מתקיים, או זאת- את הסיבות למצב הזוגיות אל תחפשי רק במין, ממש לא, אנו כיצורים שכלתניים, יוצרים סיבות נוספות אשר לדעתי הן הן העיקר בכל הקילקולים שבאים עלינו. ולסיום אשאל זאת- האם את רואה את עצמך נשארת במצב הזה עד מאה ועשרים? נסי לחשוב על זה, ולדעתי תקבלי את התשובה שכבר העלתי לעיל, שהיא- ככל שתמהרי לעזוב את הטריטוריה הנוכחית, כך תוכלי להשתלב בטריטוריה אחרת ולהתחיל שם חיים אחרים. יש לך יתרון, את בוגרת, בעלת ניסיון, וצעדיך יותר שקולים, כך שמהמורות רבות לא תפגשי בדרך כפי שפגשת בצעירותך. ודי לחכימא ברמיזה. שיהיה לך בהצלחה. איזרי אומץ, זה לא מפחיד להיות "לבד".
 
לבד

נראה לי שהתחתנתי כי הייתי לבד ואני עומדת להתגרש כי אני לבד. אני ממש לא רואה עצמי נשארת כאן עד לבית אבות
אני כמהה לחיי זוגיות נעימים ומתמזגים עם הדברות והבנה על הכל על הקשה והרע והמכוער ועל הטוב והנעים והנפלא. אני לא חושבת שנפלתי קשה בבחירת בן הזוג כשהיתי צעירה -בעלי הוא אדם מאוד מוכשר ומאוד חכם ומצליח בחברה. אני פשוט היום יודעת שאני זקוקה ליותר רגש ושיתוף והדדיות בתוך הזוגיות שלי ואני רוצה לחוש את הזוגיות ברגשות הפנימיים בכל נימי נפשי. כרגע אני ממש בסערת רגשות ומחשבות וחייבת לתת לעצמי זמן כדי לקבל החלטות מודה לך מאוד על התמיכה והעצה הטובה ביי
 
למעלה