החלטה גורלית

[איש המערות]

תוכן חיובי מאד - האמנם?

אם כדברייך תוכנה של המסגרת הינו חיובי מאד, כדאי להשקיע בתיקון מה שטעון תיקון. ממה שאת מתארת את בעלך, יתכן שהוא "מכור" למין ולריגוש שבמין "גנוב". אולי הטיפול הנדרש איננו טיפול זוגי שגרתי אלא טיפול במישור המיני ובמישור ההתמכרות למין. האם ניסית להעלות את הבעיה בפורום "טיפול מיני ומיניות" (385)?

 

[מחפשת את האושר האחד]

אין חיבור

בגדול התוכן חיובי. אך בפרטי פרטים אין חיבור ביננו בשום תחום מתחומי החיים. מתוך הניתוקים האחרים שלא נבנו בחיי הזוגיות שלנו נבע הניתוק במישור המיני. ומכאן היציאה שלו אל מחוץ למסגרת הזוגית. בעלי זקוק להרבה ריגושים בתחומים שונים בחייו הן אינטלקטואלית הן מינית והן חברתית ( מחיאות כפיים למשל ) את רוב הריגושים האלה אני לא מסוגלת לספק לו בעצמי הבעיה המרכזית היא שדרכנו לא מצטלבות בשום נקודה. אנחנו אנשים מאוד שונים. תודה .

 

[אלף פנים לרגש]

אפשר עוד נסיון

למחפשת את האושר האחד היקרה קראתי בריכוז רב את כל מה שכתבת ואת כל מה שכתבו לך לא שמעתי התייחסות לתגובה שלו לכך שאת מבקשת להתגרש ממנו. אני בטוח שאם הוא איש נבון וחכם הוא מבין היטב כעת ברגע האמת כי הוא פגע בך והביא את היחסים ביניכם עד משבר. אני מאמין שיש בו היכולת לעשות מפנה בחייו ולהציע לך זוגיות טובה יותר אוהבת יותר ונעימה יותר אחרי שהוא מיצה את המשבר של גיל החמישים. לדעתי אם הוא לא קפץ על רעיון הגירושים כמוצא שלל רב, ואם הוא מתנהג כאילו עולמו חרב עליו, ניתן להפוך את המשב לנקודת שינוי משמעותית ולנסות להגדיר ביחד את הצרכים ואת הרצונות שלכם. אני מבין שאין לו כרגע מישהי שאיתה הוא מעונין לחלוק את חייו וגם לך אין מישהו כזה. אולי הוא מוכן להתאמץ כעת בשבילך להוכיח שהוא ראוי לך לחזור בו מכל "מעלליו" להעניק לך חום ואהבה ניסת לבדוק איתו את כל הדברים האלה. ואם כן? מה היתה תשובתו?

 

[מיקי בת המקורית]

השאלה הנשאלת היא...

אם היום מחפשת את האושר מעוניינת לחזור אליו, אם כבר לא מאוחר כדי לנסות לשקם את הזוגיות הזו אחרי כל הכאב והפגיעות שהוא גרם לה ?

 

[אלף פנים לרגש]

לדעתי לא מאוחר

השוק שהוא חטף מהנחישות שלה להפרד יכול להיות הגורם המרפא ולתת לו להבין כי הוא עלול להפסיד הכל לדעתי אם הוא מביע חרטה כנה שווה לנסות

 

[מחפשת את האושר האחד]

אבדן האמון זו המכה הקשה ביותר

בעלי קיבל את בקשתי להתגרש ממנו בשוק מוחלט. הוא היום מוכן להתאמץ לשקם את הנישואין. האמון על פי השקפת עולמי הוא הבסיס לקשר הזוגי. לפני כ 4 שנים התחלתי להבחין בתופעות שיצרו אצלי הבנה שהוא "עובד עלי" ומכאן החל לאט לאט להיווצר חוסר אמון. בתחילה חשבתי לעצמי - "לא, זה לא יכול להיות, אני טועה". "לא זה לא יתכן שזה אצלי, כאן בתוך ביתי?!". סרבתי להאמין למה שעיני ראו, סרבתי להאמין ולהפנים את מה שאוזני קלטו .משהו בתוכי דחה את ההבנה שהאדם שצריך להיות הקרוב לי ביותר, האדם שהוא בעלי "עובד עלי". אבל הדברים נראו לי מיום ליום יותר ויותר שקופים. הסדקים הפכו לתהומות. כאשר האמון נפגע כל כך הרבה פעמים, בכל !!! תחומי החיים המשותפים, לא רק בתחום הרומנטי או המיני. שיקום הקשר נראה ככמעט בלתי נחוץ. כמו כן הסתכלות לאחור על מהות הקשר ההתחלתי יכולה ללמד שמתחילתו לא היה לו בסיס איתן של הבנה - הוא התאים לתקופה שלפני 25 שנה הוא לא מתאים לצרכים של היום. ואני מתכוונת לצרכים של שנינו ואת זאת הסברתי לבעלי. קשה להיפרד מהנוחיות החומרית, מההרגלים, מהנוחיות שמסגרת יציבה מספקת, מהבסיס שממנו אפשר לצאת לכל מקום שבוחרים ולשוב אליו כדבר מובן מעליו. אני מודה שתחושות אלו לא פוסחות גם עלי וגם בי קיים פחד מהליך ההיפרדות. אז על אחת כמה וכמה הן נמצאות אצל בעלי שעד היום נהנה משני עולמות וחיי חיים כפולים. מדוע ירצה להפסיק נוחיות כזו? אכן זו אשליה . אין בחיים כאלה אושר, מכיוון שאין בהם אמת. האמת היא שבעלי שואב את כוחותיו צרכיו מעוויו רצונותיו שאיפותיו, אהבותיו וכו' וכו'ממקור חיצוני ולא מתוך ביתו, לא מתוך משפחתו או מהקשר איתי (אשתו). וזו האמת ועל כך הוא יצטרך לתת את דעתו. היכן האמת שלו נמצאת. כי שם נמצא האושר שלו. את החוויה של ה"רע" בתוך האידיליה הזו חוויתי מספיק . והיום אני לא רוצה לחזור לשם. התגובה שלך מאוד מעניינת ומיוחדת נותנת חומר למחשבה! . ומותירה שאלות רבות כמו למשל: מדוע עד היום כאשר אמרתי לבעלי כי החיים הכפולים שהוא מנהל אינם מתאימים לי , שיוצרים בי תחושות רעות מאוד ואני סובלת עד לכדי סבל פיסי .אמירה שנשארה ללא מענה, והשתיקה היתה כתשובה. ושאלות רבות אחרות (לעצמי ואליו )שלא כאן המקום לפרטן. אז תודה לך .

 

[אלף פנים לרגש]

אובדן האימון

למחפשת את האושר האחד היקרה, אני מודה לך על תשובתך הבהירה והמפורטת. אכן אובדן האימון הינו הבעיה הקשה ביותר לדעתי במערכת היחסים הזוגית שלכם. ואולם אימון ניתן לשקם, בזהירות צעד אחר צעד על ידי צעדים בוני אימון והוכחות בשטח. מה גורם לעמים שחוו מלחמות ומערכות של עימותים קשים ועויינות להשלים ביניהם? אם אכן אימון היה דבר שאי אפשר לקמו לא ניתן היה לדבר על הסכמים ועל בניית איצון ועל מחיקת העבר. לכן השאלה היא נוקבת ורצינית והיא מידת הנכונות של בעלך להכנס להליך של בניית אימון ושיקום האימון. הרי עד עכשיו איפשרת לו כפי שאת מודה לחיות את חייו הכפולים וכל עוד לא הועמד בפני הברירה לקבל החלטה , ברור שהוא נהנה משני העולמות. כעת הצבת בפניו את הברירה - להחליט. אנחנו כזוג או חיים כפולים פרידה וגירושין או חזרה טוטאלית לזוגיות ולמשפחה. כעת ההחלטה היא של שניכם. החלטתך החד צדדית להפרד ולהתגרש לא מאפשרת לקיים את הנסיון הנוסף, לבחון את ההתנהגות שלו לאחר שהצבת בפניו את האלטרנטיבה. את בעצמך אומרת שעדיין יש מצע רחב של דברים טובים, של הרבה ששניכם יכולים להפסיד, לא רק הוא. אם זה אכן המצב שווה בהחלט לעניות דעתי לתת לו הזדמנות נוספת ואחרונה לפני הניתוק הסופי והמוחלט. עליכם לדבר יותר ולמצוא נקודות עניין משותפות , לחפש את אותם דברים שמחברים ביניכם, ואולי את כן מסוגלת לתת לו את הדחיפה שהוא זקוק לה אחרי שבגרת והחכמת. אלת כותבת כי אתם מתכוונים לחתום על הסכם פירוד. אני לא מאמין שאחרי הסכם כזה יש דרך חזרה. אולי זה תהליך שמקל על הגירושין וזו תועלתו אבל קשה לי להאמין שהוא ימנע אותם. אם עדיין יש בליבך שמץ של אמונה, ואני מדבר על אמונה, לא אימון שצריך להבנות מחדש, כי הוא באמת ובתמים מוכן להשתנות, ואם המסגרת המשפחתית חשובה לך, ואם יש בו אותם אלמנטים חיוביים שאת מתארת, נדמה לי שצריך לתת עוד צ'אנס. אני יודע שדעתי קצת חריגה, לעומת דעות הדוברים כאן המחזקים אותך בהחלטתך, אבל אני לא מבקש להיות פופוליסטי, ועם כל ההבנה לצעדך, רגע- חושבים. שבת שלום

 

[אורטלR]

שלום

שלום לך.לפי דעתי המצומצמת מאוד את ובעלך התחתנתם בלי רגש למה אני מתכוונת שאני אומרת בלי רגש? אני פשוט חושבת שאת התאהבת בו בגלל המראה החיצוני שלו וכלל לא הסתכלת לעומק על אישיותו הפנימית(מה שהיית צריכה לעשות כמובן!) אם את אומרת שאת חופשיה לעשות כרצונך ובכלל לא מוגבלת על עדי בעלך אז זה מראה משהו או שלא אכפת לא ממך כלל או שאכפת לו ממך יותר מדי והוא פשוט נותן לך את החופשיות הזאת מפני שהוא מפחד לאבד אותך (מה שלא נראה לי כל כך אם לאמר את האמת)העצה שאני מציעה לך זה לבדוק בדרכים שלך אם הוא אוהב אותך או לא ואז להחליט את ההחלטה הגורלית אם לעזוב אותו או להישאר איתו לתמיד עד שהמוות יפריד בינכם

 

[הפולניה המשוגעת]

די להקרבה עצמית

שלום לך. אני רואה במכתבך דפוס התנהגות שקיים אצל כ"כ הרבה נשים: הקרבה עצמית. את בעצם מוותרת על הרצונות והצרכים (הכ"כ בסיסיים) למען קבלת שבת, ילדים, קניות, ניקיון הבית וכל המוטל עלינו. (הנשים, הנשים). אני חייבת להגיד לך, שלמרות גילי הצעיר, ואולי בגללו, אני פשוט לא תופסת איך את יכולה לסבול את הסיטואציה הזו של מציאת קונדום בכיס של בעלך פעם אחר פעם.. אני הייתי רותחת. הייתי פגועה וזועמת. אני באמת רואה בשקט הזה שלך, וויתור מסויים, שגובל אפילו (אל תיפגעי) בטיפשות. למה? כי את מקריבה את חייך. את לא מבוגרת, יש לך עוד הרבה שנים יפות של נשיות להנות מהן. אימהות זה רק חלק מהחיים וחבל שאנחנו שמות אותו כערך עליון. אני בטוחה שבן- העשרה שלך חש במתח ביניכם, והאמיני לי, שאין הוא נהנה מהמצב. אני בטוחה שקשה לצאת ממסגרת קבועה וממוסדת כ"כ החוצה ולפרק משפחה, אבל.. משפחה זה כולל בני זוג שאוהבים ורוחשים כבוד אחד כלפיי השני. האם בעלך רוכש לך כבוד? אני מניחה שקל לי לדבר, ולכן אני פשוט אציין שהשאלה המרכזית היא, שלא הבנתי באופן בירור ממכתבך, היא: האם את אוהבת את בעלך? אם זה "לא" מוחלט, עשי מה שמגיע לך, וחיי את חייך. זו לא זכותך, זו חובתך. אם אין זה "לא" וודאי, נסי לדבר איתו. אולי יועץ זוגיות כלשהו? אני לא חושבת שמגיע לך (או לכל אישה אחרת) יחס כזה. בהצלחה לך, מכל הלב.

 

[אמריליס33]

בזוגיות כמו בזוגיות

אין שחור ולבן. לו היתה האחת מתעבת את בן זוגה בלב ונפש - ההחלטה להפרד היתה קלה בהרבה. הבעייה היא שהיא עדיין אוהבת אותו, ומאוד קל לאהוב אדם עימו בילינו שנים רבות בטוב וברע, על אף שהמסגרת הזוגית לא הולמת את הצרכים כרגע. אני לגמרי לא מסכימה עם אורטל, ואהבה של גיל 20 אינה דומה ולא במאום לאהבה של גיל 40. ולך, פולניה זועמת, נותר לי לומר שזוגיות ונישואין הם סינרגיזם של כבוד, אהבה, חיבה ודברים רבים אחרים, והשלם גדול במקרה זה מסך כל חלקיו. נכון שזכותה של האחת שבן זוגה יכבד אותה, אבל לא על כך קמה ונופלת זוגיות. אני מבינה לגמרי את ההתלבטויות שמלוות פירוק מערכת בת עשרות שנים, ותאמינו לי שזה לא קל. בכלל לא. אני יכולה להזדהות עם חיבוטי הנפש והבלבול, וכאמור אין פה שחור-לבן. לו כאלו היו פני הדברים אין לי ספק שהיא היתה עוזבת אותו מזמן, ולגבי הקרבה עצמית...נשים רבות רואות בגידול ילדים זכות, למרות הכמות האדירה של אנרגיה שהולכת על הפרוייקט הזה, ואת התשואה להשקעתה תקבל האחת מהילדים שלה שיתמכו בה בצעדה זה.

 

[miki49]

קראתי את מה שכתבת!

קודם כל אני לא יודעת איך הגעת למצב כזה של יחסים עם בן זוגך. שנית כל , במקומך הייתי לוקחת מאהב וממשיכה לחיות איתו באותו בית כפי שהוא מתנהג .וממשיכה בחייך למה לך להתגרש? אני מכירה הרבה זוגות שממשיכים לחיות באותו בית למרות שחיי הנישואים שלהם הסתיימו מזמן , כל אחד חיי את החיים שלו? בתור גרושה החיים שלך יהיו הרבה יותר קשים למה לך? בהצלחה בכל אשר תבחרי. תילמדי לאהוב את עצמך , קנות בגדים להתייפייפ ללכת למספרות אולי את מזניחה את עצמך קצת? לכן הוא לא מתייחס אלייך? קודם כל אדם צריך לאהוב את עצמו ולפרגן לעצמו אח"כ הוא יכול לדרוש אהבה מאחרים. עם פתאום תתחילי לזרוח יכול להיות שהוא יקנא לך ?? וירצה בקרבתך??

 

[מחפשת את האושר האחד]

החלטה להיפרד בהסכמה

ניכר שיש בך הבנה רבה לתהליך הקשה שאני עוברת. נכון ההחלטה להפרד קשה שבעתיים בגלל העובדה שאין שחור ולבן. והתהליך הזה קורה לשני הצדדים. פעם -לפני שנים רבות היתי אישה אחרת, זה היה בתקופה בה נשאתי את עול אחזקת הבית, וגידול הילדים,עבודה, למודים באוניברסיטה והכל לבד. בעלי היה תמיד עסוק בקריירה שלו ולא התפנה לעניני הבית - היו בי רגשות תסכולים והתמרמרות שהצטברו במשך שנים רבות של נישואין ללא הבנה וללא עזרה. נראה לי שהתקופה הקשה ההיא בחיי זרעה את זרעי התקופה הנוכחית, מכיוון שגם כאשר דברים השתנו לבלי הכר - בי, באישיותי שלי, בהבנת וההסתכלות שלי את החיים - זרעי הפורענות בזוגיות שלנו כבר נזרעו. הקשרים הקלים שבעלי יצר עם אנשים אחרים בכל תחומי חייו באינטרנט זרזו את התהליך ההפרדה הרגשית ביננו והאיצו את מימושו, והדרך הפכה לדרך דו מסלולית בה כל אחד מאיתנו צועד במסלול משלו ללא חיבור ביננו. היום אני אישה אחרת לגמרי - אני רואה את החיים מנקודת תצפית גבוהה ואחרת לגמרי אין בי הרגשה שנוצלתי אלה הרגשה שאני עשיתי ונתתי את המקסימום ואני שלמה עם עצמי, שלמה עם הנתינה שנתתי, אין בליבי חשבונות על העבר לא כלפי בעלי ולא כלפי עצמי. אני מסתכלת היום רק על ההווה היום לא טוב לי בזוגיות שאני נמצאת בה. היא אינה ממלאה אצלי שום צורך שאני היום זקוקה לו. היום אני יכולה לבחור ולהחליט לא מתוך תסכול לא מתוך התמרמרות על מה שהיה אלה מתוך הבנה בוגרת של מצבי בזוגיות. באותה המידה גם בעלי יכול היום להסתכל לעצמו בעיניים ולומר לעצמו מה בדיוק נותנת לו הזוגיות שלנו . ואכן החלטנו על פירוד . אנחנו עומדים לחתום על חוזה הפרדות בהסכמה לתקופה של חצי שנה. שתכנס לתוקפה אחרי חג הפסח. בעלי יעבור לגור בדירה שכורה , ובתום התקופה נחליט יחד עם מתגרשים או חוזרים לחיות יחד. תודה לך על האמפטיה וההבנה העמוקה שגילית

 

[חזקוש]

מנסיון,הסכם ביניים הוא גם בד"כ סופי

הווה אומר שאחרי חצי שנה גם תפרדו כי ההסכם הזה הוא ההתחלה של הסוף

 

[מחפשת את האושר האחד]

נכון יש בו אפשרות של סוף

נקודת ההסתכלות בעוד חצי שנה תהיה אחרת לשני הצדדים. זה יהיה המבחן האמיתי . למה צריך לפחד? אני חייה בפחד כבר כמה שנים ובגלל זה החיים שלי תקועים. כמה זמן עוד צריך לחיות בהרגשת "נחס" יום יומית? כדי לומר - עד כאן! יותר לא !! בתודה על הרגישות שאתה מעלה. ביי

 

[simas1]

מקרה דומה

ברצוני לשתף אותך ולומר שאני נמצאת באותו מצב, בעלי "מצא את האינטרנט" ואת ה"צ'טים" . והנושא מלהיב אותו מאוד. במעקב אחר הודעות הפלפון שלו התגלה לי כי הוא יצר קשרים רומנים. הודעה כמו אני אוהבת אותך אומרת הכל. כאשר דיברתי איתו הוא טוען שהקשרים הם לא רציניים. ושמחמיא לו שמחזרים אחריו. הוא לא רוצה להיפרד. אך הבהיר שהוא אוהב לשבת מול המחשב בלילות והוא ימשיך.ואם מאוד ארצה להיפרד , אז מצידו אין בעיה. "הוא רוצה קצת חופש" אני אוהבת אותו מאוד, מרגישה בודדה. מתעוררת בלילות ולא מצליחה להירדם. מנסה לחזר אחריו בכל מאודי. המין ביננו השתפר מאוד . אני מעריפה עליו אהבה רבה . הוא מתייחס אלי בצורה טובה אך לא רומנטית מדיי. עליי לציין כי בימי ההתמודדות הקשה , פרסמתי מודעה בטלצ'ט וקיבלתי טלפונים רבים מגברים. אני חושבת שאני זקוקה לקשר טוב עם גבר. אני לא יודעת אם אני מסוגלת לבגוד , או להנות מסקס . אך כבר נוכחתי שחיזור מצידם של הגברים עוזר לי להתמודד וגם לשפר את הקשר עם בן זוגי. אני מבולבלת . שואלת את עצמי האם אקבל אותו חזרה או אצטרך להתפשר , להיות איתו ועם השעות שבהם אני יודעת שהוא מחפש ריגושים. ואולי בוגד כדי להרגיש צעיר, רענן , מחוזר, ולבד.

 

[חזקוש]

אפשר להחזיר אותו אם תעוררי אהבתו

כנראה נרדמת במערכת הזוגית שלכם. מערכות שהיום הן די ארוכות בשל אורך החיים. מאידך הגרויים החיצוניים הם רבים. ניתן להתמודד ולהצליח לכך דושה נכונות והשקעה. את מוכנה לצאת לדרך? חזקוש

 

[חזקוש]

לא מספיק

החיזור לא מספיק, בזאת סמנת שאת מעוניינת, אבל את צריכה ליצור לך מסתוריות שתגרה אותו להסתכרן לגביך. פעולות שמסכנות אותו. כמו ללכת לבד לביס לרקודי שנות ה-60 ללכת לסרט עם חברות עלומות לגביו. תחליטי שאת שווה וחשובה ואת גם תמצאי למה. ואז הוא יתעורר.

 

[אמריליס33]

"תעוררי את אהבתו"../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

Wake up man. עד מתי היא תמשיך להיות אפר ואבק לרגליו בעוד הוא מוצא את כל הסיפוקים שלו מחוץ לבית? אני גם לא מסכימה עם הקביעה שלך שהיא "נרדמה במערכת הזוגית", כי המערכת הזוגית לא נמצאת באחריותו של אחד מבני הזוג, אלא באחריות שניהם. בן הזוג שלה אחראי למצב המדורדר בדיוק באותה מידה, ואם המחפשת, אחרי כל כך הרבה "חושבים" ולבטים, הגיעה למסקנה שזה הזמן לצאת לדרך חדשה - אז זהו זה. כמה יותר מהר ככה יותר טוב, וגם אם בן הזוג שלה ישתנה זה הרי לא יקרה בן לילה, ואז מה? שתחכה עד שהוא יטיב את דרכיו אם בכלל? אני חושבת שבליבה כבר גמלה ההחלטה, והיא תוכל לעשות את הצעד על אף הקשיים והחששות שמלווים אותה. נכון שעל זוגיות תקינה צריך לעבוד ושצריך להשקיע מאמץ, אבל צריך גם להבין מתי פרק בחיים מסתיים ולדעת שלא כל מה שנשבר אפשר לתקן, על אף האופטימיות והתקווה.

 

[o f i r 8 1]

בסופו של דבר הכול לטובה...

קודם כל שלום, שמי אופיר ואני בן 22.... רבי נחמן מברסלב אמר פעם "על בן אדם להאמין שכל מאורעותיו בעולם הן לטובתו"...ואין אנו יודעים אפילו עד כמה הוא צודק.... בן אדם חכם ומבריק ככל שיהיה...אף פעם לא יכול לחזות מה שיקרה אפילו בעוד חמש דקות...ועל כן ראייתו רחבה ככל שתהיה אף פעם לא תוכל להיות כוללת...ואם דבר מסויים הוא לטובתו או לרעתו לא יוכל לדעת אף פעם...כי את העתיד אי אפשר לצפות..אבל כן אפשר לחלום ולקוות... עתיד ורוד...נבנה לא רק מזל אלא גם על ציפיות,חלומות,עבודה אם צריך... וכמובן את עזרת הבורא... בכל אופן אם תרצי יש לי סיפור ארוך שנקרא "מי הזיז את הגבינה שלי?" שבאמת באמת עזר להרבה אנשים ולי אישית גם...והוא עוזר להבין מצבים ואם תרצי אשלח לך אותו..דברי איתי דרך המייל שלי [email protected] בכל אופן...אני מאחל לך אישית עתיד ורוד ומאושר...

 

[מחפשת את האושר האחד]

מה צופן בחובו העתיד ?

אופיר יקר ראיתך את החיים אמיתית ונכונה - כך זה בחיים כפי שאתה מתאר. לעולם לא תדע מה צופן בחובו העתיד. לדודי היה עסק שפשט את הרגל ביגוסלביה ואז בלא ברירה הוא החליט לקחת משפחתו הקטנה ולעלות לארץ ישראל שהיה בה בימים אלה שממה ורעב. לאומתו לסבי ז"ל היה עסק מצליח לשמיכות שבימים ההם נקנו בכמויות ע"י הצבא. כאשר הגיעו הפורעים ההונגרים בשליחות הגרמנים הם מצאו שם את סבי שההצלחה היתה מנת חלקו, והוא וסבתי נרצחו בדם קר. לאומתו דודי חי היום בארץ עם משפחתו ומזלו שפר עליו. את הספר מי הזיז את הגבינה שלי קראתי ונהנתי גם ליישם, הוא באמת ספר טוב. תודה על תגובתך המעניינת.